דיון לסוף השבוע: המניעים הרגשיים של לורד טייווין לאניסטר

[דיוגנס מסינופה]

דיון לסוף השבוע: המניעים הרגשיים של לורד טייווין לאניסטר

כן, לרוב בסוף השבוע אני מעדיף לשים שרשור קליל יותר, אבל קראתי את הטענה הזו היום והיא הייתה מעניינת מספיק כדי שאשר לפה ואפתח פתח לדיון רציני יותר.

תקציר הטענה: טייווין , שנתפס לרוב (וכך גם מציגים אותו בסדרה) כדמות מאוד מחושבת, אדם שמסופר עליו פעמיים בלבד שהוא חייך, שמנמק את כל מעשי הרצח הגדולים שלו בשיקולים של "המטרה שמקדשת את האמצעים" הוא למעשה אדם מאוד אמוציונלי, וכל מעשי הזוועה הגדולים שלו לא היו תוצאה של חישוב קר אלא של מניעים רגשיים חזקים - לרוב נקמה על פציעת האגו שלו. הכותב מתמקד בהשמדת בית טרבק, במצור של טיווין על דאסקנדייל במהלך המרי, ובביזת מעלה מלך בזמן המרד של רוברט. מה דעתכם?

 

[דיוגנס מסינופה]

המחשבות שלי:

ברור שהיה דם רע בין טייווין ואאיריז. ברור שטייווין הוא אדם שמונע ע"י אגו, ובכל זאת אני חושב שהוא היה מנהל ממלכה מוכשר ומפקד צבאי מצויין לא בזכות הרגשות שלו אלא בזכות היכולות שלו לחשב חישוב קר - אותו חישוב קר שגרם לו לבצע את הזוועות שלו: אדם שלא מחייך כמעט לעולם הוא לא אדם שיורה על רצח ואונס של אוייבים בלהט הנקמה (וגם אם כן, הנקמה היא מעדן שיש להגישו קר, כמו שאומר הפתגם הקלינגוני, וטייווין מיישם). כשג'ואנה לאניסטר הייתה בשבי, טיווין הציע לאביו הלורד לשלוח לליידי טרבק את בעלה בחלקים - מסכן בכך את חייה של האשה היחידה בעולם שמסופר עליה שיכלה לרכך את ליבו. זה אדם קר שמתעלה מעל המניעים האישיים, חזקים ככל שיהיו, למען האינטרסים של הבית שלו. במרי של דאסקנדייל, יכול להיות שהוא העדיף לסכן את חיי אאיריז ואפילו רצה בסתר במותו - אבל הוא גם הבין, אחרי חצי שנת מצור, שלא ייתכן לנהל ממלכה בלי מלך רק כי איזה לורדון מחזיק בו כבן ערובה. אז כמו במקרה של טרבק (עוד משבר בני ערובה), הוא פעל מתוך הגיון - אחרי הכל, במקרה הגרוע היו לאאיריז יורשים.

גם המקרה של מעלה מלך הוא דוגמה ומופת לחישוב קר, וגם זה היה מעין מצב של בני ערובה (סר ג'יימי הוחזק צמוד לאאיריז, מהסיבה הזו ממש). צבא לאניסטר לא בזז את מעלה מלך בלהט הקרב, אלא נכנס לעיר שלווה שפתחה את שעריה ללאניסטרים. ברור (כמו שכותב הטענה הנ"ל מסכים) שהייתה פקודה מחושבת ומכוונת לבזוז, לרצוח ולאנוס את מה שנמצא בעיר. את המחשבה שמאחורי העניין אני לא מייחס לנקמה, אלא לחישוב קר של היום שאחרי המרד: היה ברור שרוברט ינצח, אבל שלא כמו לורד פריי, שכונה בפי הוסטר "הלורד הנעדר", טייווין רצה להיות בעל מהלכים בחצר של רוברט למרות היותו בעצמו לורד נעדר לא פחות מלורד וולדר. לשם כך הוא היה חייב לשרוף כל גשר שנותר לו עם בית טארגריין, ולהוכיח את המחוייבות שלו למטרה של רוברט. בהתחשב בכך שנותר רק קרב גדול אחד עד סוף המלחמה, איזו דרך טובה יותר ישנה לשכנע את רוברט בנאמנותו החדשה מלהראות לו את העיר השסועה והמדממת? אם נקבל את ההנחה (שטיייוין הכחיש בפני טיריון) שרצח אליה וילדיה היה הוראה מלמעלה ולא יוזמה אישית של סר גרגור, הרי שבכך הוא מבצע עבור רוברט את השירות של חיסול כל זכר לשושלת היריבה בלי שרוברט ייאלץ ללכלך את ידיו שלו בדם נשים וילדים. שוב, רוברט יהיה מרוצה.

אבל מעניין יותר היעדר החתונה האדומה מהטענה של הכותב: איזה מניע אישי היה לטייווין נגד הזאב הצעיר? נכון, ילדון שהרגע הפסיק להתאמן בחרבות אימונים מוכיח את עצמו כמצביא מבריק, מבודד את טייווין מהמערב, ובמערב עצמו מבצע כמה פשיטות ובוזז כמה טירות ומשמיד צבא לאניסטרי או שניים. אבל האם יש בזה משהו אישי נגד טייוין? אני חושב שהחתונה האדומה מוכיחה שטייווין עושה שימוש מושכל בזוועת (ובאנשים שלא בוחלים בהן, כמו סר גרגור או לורד וולדר).

 

[מירטל נקודה]

בלי להכנס לטיווין:

אני קוראת מחדש את משחקי הכס, ודי בשוק מכמות השינאה שמובעת מצד הסטארקים כלפי הלאניסטרים ( הודעה מפורטת יותר תבוא בהמשך)., וכן, ברור לי שהרבה מהפעולות הן אמוציונאליות.

 

[שנאוצר משהו]

אממ, זה לא היה ברור תמיד?

מספיק לראות את היחס שלו לטיריון בשביל להבין את זה.

 

[דיוגנס מסינופה]

נראה לי שלא

מספיק לראות את הצורה שבה צ'רלס דאנס משחק אותו.

וגם אם נעזוב בצד את הסדרה, דומני שהוא מעיד בעצמו שטיריון היה נקודה חלשה שלו, ויותר מזה, הוא חי בעולם שבו גמדים שייכים לקרקסים ולא לעולם של בני האדם הרגילים. לצפות ממנו לגלות יחס רציונלי לבדיחה מהלכת משול לציפיה ממנו להניח באופן רציונלי שנשים יכולות למשול, או שאיכרים יכולים למשול, לו רק היו זוכים להזדמנות שווה ולהשכלה מתאימה, או שנישואין צריכים להיות פרי של אהבה ולא של שידוך פוליטי. הוא פשוט לא מפקפק בהנחות היסוד של העולם בו הוא חי. פקפוק בהנחות יסוד שייך למתי מעט של אנשים שבמקרה הטוב הם נחשבים לחושבים מחוץ לקופסה ובמקרה הרע להזויים. שליטים רציונליים לחלוטין בימי הביניים התייעצו באסטרולוגים, ואנשים רציונליים לחלוטין בעת העתיקה האמינו שחלומות הם מסרים מהאלים. זו לא הייתה עבורם פינה לא רציונלית בנפש, אלא התחשבות רציונלית לחלוטין במה שנחשב לחלק מהחוקיות לפיה העולם עובד.

ובנוסף, היכן, מחוץ ליחס שלו לטיריון, הוא נוהג בצורה לא רציונלית? כשהוא נשאל לגבי המוסריות שבחתונה האדומה, הוא לא מדבר על ההשפלה האישית שלו, אלא על כך שהריגת תריסר אנשים בשולחן הסעודה עדיפה מהריגת אלף אנשים בשדה הקרב. האם זו התשובה שהיית מצפה לה מאדם אמוציונלי? השוואה שלו ללורדים כמו ריקארד קארסטארק או אפילו וולדר פריי (ואני לא מדבר אפילו על ליסה ארין או על אוברין מארטל) מציבה אותו, עם כל היחס שלו לטיריון, בצד המאוד מוחשב של הציר, יחד עם אצבעון (שגם לו יש מניעים רגשיים ברורים, ובכל זאת מתנהג בשום שכל), או רוז בולטון.