דיון מאתמול בלילה

ליבי3617

New member
דיון מאתמול בלילה


אצלנו בחג הסוכות זה חג של אירוח.
אנחנו מארחים, מתארחים... אני היחידה בבית שעובדת כך שאני לא נמצאת בארוחות הבוקר הארוכות.
אבל בלילות... חגיגה.
אתמול ישבנו בסוכה שלנו עד 3 לפנות בוקר עם חברים.
אחד מהם המליץ לידידה שלו לעבור ניתוח בריאטרי כדי לרזות וכדי לשפר את הסיכויים שלה בשוק הפו"פ - היא חטפה לא מעט בגלל הגודל שלה והייתה די מיואשת.
שמעתי שהיא עשתה טבעת לפני חודש. ההתנהלות שלה עם הטבעת הזויה בכלל אבל הוא שאל אותי על דבר אחר.
הוא אמר לי: "תגידי, נכון שכשאנשים שמנים הם שמחים ואחרי שהם מרזים הם עצובים יותר?"
הדיון הזה התפתח אצלם בקבוצה בין החברים.
עניתי לו את כל מה שאנחנו מדברים פה, שהאוכל היה בשבילנו יותר מאוכל, שאנחנו אוכלים את הרגשות שלנו.
זה גם אגב מה שמכשיל אנשים בניתוח. מחפשים ומוצאים - את הנשנושים, המתוק.

וזה פתח לי פתח לשאלת סקר נוספת.
בקרוב.
 

GoldSnow

New member
שמתי לב לזה גם

הרבה אנשים שאני מכירה שהרזו כאילו איבדו את שמחת החיים הקופצנית שהייתה להם לפני.
אפילו כשסיפרתי לידיד שלי מהעבודה על הניתוח, המשפט הראשון שלו היה "תבטיחי לי שאת לא תשתני באופי".

אני חושבת שאנשים שהרזו פחות מרגישים צורך כאילו להצדיק את המשקל שלהם באופי נהדר, מצחיק וקופצני.
אני פחות חושבת שמדובר רק בפרידה מהאוכל (גם, אבל לא רק), כי ראיתי שיש כאלה שהמשיכו בדיאטה לאכול דברים שהם אוהבים- אבל עדיין איבדו איזשהו ניצוץ.

כמובן שלא מדובר על כולם, אבל ראיתי כל כך הרבה כאלה שזו תופעה.
אני מקווה להצטרף בקרוב לסיווג "כוסיות על" ולדווח בעצמי
 
שמחת חיים בעיניי האחרים

שמחת החיים יורדת? לא הגיוני. הרי החיים יפים יותר ומתוקים יותר כאדם רזה. כיף יותר לחיות.
אולי זה קשור לאיך שהחברה תופסת אותנו, לא איך שאנחנו תופסים את החיים.
הרי אחרי השלת עשרות קילוגרמים אנחנו נותנים לעצמנו יותר מקום, פחות מתכופפים לגחמת האחרים. זה אולי נראה להם כשינוי שלילי. זה כבר יותר הגיוני.
 

vo5

New member
לדעתי

אני מסכים עם GoldSnow כנראה שכבר אין את הצורך לחפות על השומן ולהיות המצחיק בחבורה.
אני חושב שישנה אפשרות, שלפעמיים הציפיות שלנו כשהיינו שמנים,כלכלך גדולות מה יהיה כשנהיה רזים
ופתאום אחרי שרזנו ועם הזמן נעלמות כבר המחמאות וואלה הכול רגיל, אז אולי ישנה אכזבה.
אני בכול אופן , חושב שנשארתי אותו דבר
 

טלי 1912

New member
מוכנות נפשית - זה הסוד!

1.הרבה חושבים ש"ניתוח השרוול" ישנה להם את החיים.
לא רק מבחינת הרזייה, או בריאות - שזה ברור!
* רווקים חושבים שימצאו בני זוג.
* נשואים חושבים שיחיו חיי - נישואין מאושרים יותר.
* בעבודה יקבלו קידום ו/ או יעריכו אותם יותר.
* בודדים חושבים - שיהיו להם יותר חברים.
והרבה מתאכזבים......
כי ניתוח שרוול אינו ניתוח לשינוי האופי. אלא ניתוח להרזייה, ושיפור הבריאות

2. שמנים פעמים רבות מוצאים את עצמם בחברה בעזרת הומור,
שלא תמיד מגיע מהנפש. - לעיתים זאת הסוואה.
אחרי ההרזייה מרגישים שה"הומור " אינו מחוייב המציאות.

3. גם אנחנו בפורומים השונים קצת מטעים....
ומרבים לספר על שבחי "ניתוח השרוול"
ופחות מספרים על אי הצלחות קטנות..... עצירה בירידה,
הרגשה לא טובה - כאבי בטן , הקאות , עיניים רעבות,
הערות של אחרים , קושי עצמי לקבל עצמך גם אם רזית.
אי יכולת להתמיד/ להתחיל ספורט. וכדומה.......
והעיקר החשש הקבוע שאולי לא נתמיד בשמירת המשקל החדש
כמו שקרה בעבר!

לזה אני קוראת "מוכנות נפשית" - כי לא הכול מושלם בממלכת דנמרק!!
באופן אישי:
אני מאושרת מההחלטה שעשיתי "ניתוח שרוול" -
חצי שנה חקרתי את הנושא -
ולמדתי שקשיים לא חסר בדרך...
ובחרתי ב"ניתוח"
 
נכון בהסתייגות

שימי לב שבסעיף 1 כל אותו "האושר שמצפים לו" נובע מהכרת הסביבה בלבד ותלוי בצד ב':
זוגיות, זיווג, נישואין, בוס, חברים...
איפה האושר הכי חשוב - שנובע ממך עם עצמך?
כדי להיות מאושר באמת, זה קודם כל לאהוב את עצמך.
 

טלי 1912

New member
דניאל, נכון , אני מסכימה... אבל....

אם היינו אוהבים את עצמינו ....
לא היינו מגיעים למשקל הזה מלכתחילה.....
נכון..... הצעד המבורך של הניתוח מוסיף לנו אחוזים רבים
של אהבה עצמית......
אבל רק אם אנחנו מוכנים לכך ...... נפשית.....

מה שטענתי, מלכתחילה, הוא: שהכנה נפשית לניתוח......
תלמד אותנו שאם אנחנו נאהב את עצמינו....נהיה שלמים עם עצמינו....
לא נצטרך את ההומור במקום להיות אמיתיים ...
לפעמים שמחים, לפעמים פחות.....

כן גם משורוולים......לפעמים עצובים
 

אבשלום68

New member
אני חושב שהנושא הזה

צריך להתחלק לשניים.
אנשים שמטבעם הם שמחים בעלי חוש הומור,חברותיים וקלים ביצירת קשרים.
אלה מצאו להם "קטע" לצחוק עליו והוא נפחם!
הסוג השני אנשים שמנים שמסגלים לעצמם "קלילות" בניגוד למצבם הפיזי, "חוש הומור מקאברי" שבא לחפות על העצבות השוכנת בתוכם בגלל מצבם הגופני.
חוש ההומור הזה הוא מעין הקדמת התרופה למכה, "לפני שיצחקו עלי , יותר טוב שאני אצחק, וכל לא אפגע"
ה"קלילות" באה לעזור ליצור קשרים, שקשה ליצור בגלל איזו שהיא מוסכמה חברתית שגויה!!
שני סוגי האנשים האלו יגיבו בצורה שונה לחלוטין לדעתי אחרי ניתוח.
הראשונים, ההומור,השמחה, החברתיות שלהם לא קשורים לנפחם הגופני, ולכן ישתנה נושא ההומור העצמי, אבל חוש ההומור ישאר, שמחת החיים תישאר יחד עם החברתיות והקלילות ביצירת קשרים.
הראשונים למשל יצחקו על חשקיהם לאוכל ועל הפער בין החשק ליכולת.........
הסוג השני הוא הבעייתי ביותר, האם העמדת הפנים של האיש/ה השמח/ה תימשך גם כשנושא ה"שמחה"ישתנה.
זה מאד תלוי באישיות של האדם, אדם חזק ימצא להיכן להפנות את נושא ההומור שלו - למשל כמו אנשי הסוג הראשון.
חלקם עלול לשקוע בעצב ודיכאון בגלל חוסר הסיפוק הרגשי שנתקבל ע"י האוכל....
וכאן אני כבוגר קבוצת תמיכה של אלמנים ואלמנות רואה את המקום החשוב כל כך של פורום כזה ו/או קבוצת תמיכה.
בפתיחת העינים של אנשים כאלה למצבם האמיתי,בתמיכה ובעידוד, בדחיפה מהשקיעה בעצב וחס וחלילה שקיעה בדיכאון ו/או חזרה לתפריט עשיר........העידוד, פקיחת העינים, התמיכה, ההסברים, ומסגרת תומכת ,ימנעו את השקיעה לקראת אוצרות המקרר!!!
 

ליבי3617

New member
אהבה עצמית היא הרבה יותר עמוקה מזה

רזון לא מבטיח אהבה עצמית.
גם עודף חברים חדשים או זוגיות חדשה או הורות לא מבטיח אהבה עצמית. אולי עוזר אבל ממש לא מבטיח.

למנותחת חדשה אמרתי פעם: את חושבת שהשרוול יפתור לך את הבעיות. את תהיי רזה עם בעיות.

מי שלא אוהב את עצמו מלכתחילה לא יתחיל לאהוב את עצמו כי הוא רזה. אולי יהיה לו קל, אולי הוא יהיה באופוריה מההצלחה אבל לאורך זמן המצב יהיה שונה לחלוטין.
 

יעל2110

New member
אני לא יודעת לגבי אחרים, אבל אצלי זה ההפך

לפני כמה ימים פגשתי אמא של חברה שלא ראתה אותי כמה חודשים והיא אמרה לי שחוץ מלהרזות, רואים שחזר לי הניצוץ בעיניים
אז לגבי הניצוץ אני לא יודעת אם לא היה לי אותו קודם, אבל זאת לא ההערה היחידה שאני מקבלת לגבי זה שאני נראית שמחה יותר
אני מקווה לשמור על זה ולהמשיך עם זה הלאה עד הסוף...
 
למעלה