*דיון* מחאה ברוק

[יניבל1]

*דיון* מחאה ברוק

האם אתם אוהבים שירי מחאה? איך אתם מעדיפים שהאמונים יעבירו את המסרים המחאתים שלהם?

 

[יניבל1]

אני אישית אוהב שירי מחאה

אבל אני אוהב סוג מאד מסויים של מחאה מחאה שנאי מאד לא אוהב זה שירים אגו-מניאקים שהזמר בא בפוזה של " אני הזמר ואתה זה שמקשיב לשירים ובגלל אני יותר חכם ומוצלח ממך ובגלל מה שאני אומר זה נכון ואני עכישו אגיד לך מה מוסרי ומה לא מוסרי , ימין או שמאל, במי להצביע לבחירות ובמי לא , כן צריך לצאת מהשטחים או לא צריך לצאת משטחים..." כמו שאפשר למצוא באלבומים של אביב גפן והראפר קוואמי דה לה פוקס לא אוהב מחאה מגוייסת ומתנשאת אני כן אוהב מחאה שבה בצורות שונות ומיוחדות, אם זה באמצעות ציניות ומקאבריות ("שאול מופז" של הבילויים שאני ממש לא מסכים עם העמדה שלו אבל עדיין הוא מצליח לצמרר אותי כל פעם מחדש) או אם זה פשוט לספר סיפור של אדם מסויים ועל תחושת המירמור והזעם שלו ("ערבב את הטיח אחמד" של אהוד בנאי)

 

[בלוכית בנשמה]

אם מחאה ,אז מאיר אריאל

וחמאה -יוני בלוך

 

[so are you to me]

לא יודעת לגבי העדפה,

לא בטוחה שאני יודעת בדיוק להסביר את העמדה שלי לגבי זה, אבל מה שאני מרגישה שחזק ועומד מאחורי עצמו ויש מאחוריו הגיון ורגש בו זמנית... מאוד מאוד מכבדת ומעריכה את ענבל פרלמוטר

על כל המחאות שלה בזמנו... וכן, אני אוהבת מחאה באופן כללי, מאוד אוהבת את הרעיון של פאק דה סיסטם ומרד )) אפילו אם זה בקטנה ובסיסיות כמו יעל דקלבאום ["האם אוכל לשחות בים תיכון בגיל 70?"] (אודה לך אם לא תעיר שוב הערות על כמה שהיא זבל ולא לרמה שלך, תודה

) ומכאן ועד we don't need no EDUCATION, ו-Revolution של הביטלז שהוא פחות נכנס במאזין אבל בהחלט מעביר את המסר (ואולי דווקא היתה לזה פואנטה, כי הכל היה אז כ"כ מלחמתי והם פשוט רצו שכבר יהיה שקט וזהו...) ויש אין ספור... [אם אחשוב על עוד, אחזור אליכם

]