דיון ממשי על הגרוש של הפלסטינים.

[אבי נאגי]

דיון ממשי על הגרוש של הפלסטינים.

מאחר והציונים ובמיוחד הימניים באתר זה, מכחישים כי היה גרוש המוני ואכזרי של מרבית העם היליד-העם הפלסטיני, בימים הבאים בכוונתי להעלות את ההיסטוריה הממשית של הקמתה של מדינת ישראל. מדינה שהוקמה על חורבנו של העם הפלסטיני, וכל עוד לא יכירו היהודים בעוול הנורא של יצירת בעיית הפליטים, הם רק ידחפו לעמדות של הימין הרדיקלי האירופאי בשנות העשרים והשלושים כשם שכיום.. בכוונתי לנפץ מיתוס אחר מיתוס עליהם גדלו כבר מספר דורות של ציונים. בכוונתי להעלות לא רק את ההיסטוריה כפי שהייתה אלא להוכיח אותה. תודתי נתונה מראש לחוקרים פלסטינים ישראלים יהודים ואחרים שהקדישו שנים לנושא זה, והוכיחו כי לא ניתן להפחידם מלספר לאנושות המתקדמת את האמת, למרות מסע ההכפשה כנגדם. כוונתי לד"ר סלמן אבו סיטה מבולטי החוקרים הפלסטינים העוסקים כיום באופן אקדמי בעניין הפלסטיני באופן עקבי, ד"ר וליד חאלדי, עיסה נאחלה שהוציא לאור את האנציקלופדיה של השאלה הפלסטינית, ד"ר בוטרוס אבו מאנה, ד"ר מיי סייקלי, ד"ר אילן פפה, ד"ר אורי רם, ד"ר אבי שליים, ד"ר אורן יפתח אל, ד"ר מוחמד יזבק, פרופ' בני מוריס שהציג את לידתה של בעיית הפליטים, ראלף שונמן, לני ברנר ורבים נוספים שמהם ניתן ללמוד רבות. אני גם מודה מראש לכל אנשי הימין אשר תגובותיהם הציניות ומעידות מה הכרתם הפוליטית וידעתם ההיסטורית תסייענה לקוראים להכיר את ההיסטוריה הציונית ותוצאותיה.

 

[NorthernStar]

אני חייבת להזכיר גם את נור מסאלחה

הילל כהן, אורי דייויס, שמחה פלפן, חוסיין אבו-חוסיין, סמיח פרסון, ברוך קימרלינג, מייקל פלומבו, סלים תמרי, תום שגב ועוד רבים וטובים, שחקרו אספקטים שונים של הטרגדיה הפלסטינית וסייעו (ועודם מסייעים) לחשוף את פניה האמיתיים של הציונות.

 

[אבי נאגי]

סוגיה ראשונה-"קנינו את האדמות"

שאלה ראשונה-קניית האדמות. המיתוס הציוני מתחיל בטענה כי הציונים קנו באופן לגאלי ובכסף מלא את האדמות שעליהן הן הקימו את המושבות היהודיות ומייד הערבים התנכלו להם. בפועל הקוד העותמאני מ1858 דרש רישום אדמות, שבאופן מסורתי הערבים תושבי הארץ שלא חיו בשיטה קפיטליסטית לא רשמו את רובן וחלקן הניכר היו בבעלות משותפת. החוק העותמאני אפשר לא רק את נישולם של פלחים שחיו על האדמות ועיבדו אותן במשך דורות רבים , אלא את השתלטותם של אפנדים עשירים על האדמות , אפנדים שלא הייתה להם כל בעיה למכור אותן לציונים תוך נישולם של עובדי האדמה. כאן מתחיל הסכסוך בין העם היליד לבין המתנחלים האירופאים. מי שרוצה ללמוד נושא זה בהרחבה מוזמן לקרוא: "[." Rashid Khalidi, "Blaming The Victims," ed. Said and Hitchens האם באופן מהותי השתלטות כזו מוכרת לנו בהיסטוריה ממקומות אחרים? לא קשה אולי לאנשים בעלי ידע מינימאלי היסטורי להיזכר בהיסטוריה של השתלטות האירופאים על אדמות האינדיאנים בצפון ודרום אמריקה, את השתלטות האירופאים על אוסטרליה וניו זילנד, השתלטות אירופאים על אסיה ועל אפריקה. וכאן מתחיל המיתוס הציוני שנועד לטשטש את ההיסטוריה הממשית. הציונים לפי מיתוס זה לא השתלטו על אדמות, הם פשוט חזרו למולדתם ההיסטורית לארץ המובטחת עליה חיו נוכרים מאז גורשו היהודים. האם מיתוס זה מוכר לנו ממקום אחר? בוודאי מהמיתוס של המתנחלים הבורים שגם הם טענו כי הם עם הספר-"התנ"ך המתיישב בארץ המובטחת וכי הילידים "כפירים" במקום להיות אסירי תודה על הפיתוח של דרום אפריקה ממנו הם נהנו ממקומות עבודה ותרבות יותר מפותחת, התנכלו לבורים. לפי המיתוס הבורי, הארץ הייתה פחות או יותר ריקה והשחורים היגרו אליה לאחר התיישבות הבורים כדי לההנות ממקומות עבודה פרי ההתפתחות הכלכלית והחברתית של דרום אפריקה. להשתלטות האירופאים על אדמות של ילידים, יש שם ושם זה הוא קולוניאליזם. קולוניאליזם זה התפתח בשתי צורות. האחת התנחלות מטעם מעצמה כבריטניה, צרפת, הולנד, גרמניה, ספרד, פורטוגל. השנייה של התנחלות של אירופאים שאינם שליחים ישירים של מעצמה וזה קרה בדרא"פ ובפלסטין

 

[רמת השרון]

קשקוש

באפריקה, אמריקה אוסטרליה לא היתה נהוגה בכלל שיטה של רישום קרקעות מסודר לפני שהאדם הלבן הגיע אליהן. לכן אין קשר בין הדוגמאות. באמפריה העותומנית היה רישום קרקעות מסודר ולכל דונם קרקע היה רישום מדויק לגבי בעליו (פרטי או המדינה עצמה) כל מי שמנסה לדמיין את הארץ לפני הציונות צריך לקרוא את ספרו של מרק טווין שמתאר את ארץ הקודש בשנת 1860 כארץ ריקה שאפשר ללכת בה שלושה ימים מבלי לראות נפש חיה (כ 450 אלף תושבים בכל השטח בין הים לירדן, רובם בערים) . אבל אני מניח שעדותו של מרק טווין תיפסל כעדות של "ציוני" מול העדויות החפות מאינטרס של ה"חוקרים" שהבאתה (כל ה"חוקרים" שצויינו הם פלסטינים פטריוטים או יהודים מעוותים ועל אמינות המחקר שלהם ניתן ללמוד מהדוגמא של תדי כץ). המיתוס על קרקעות שעובדו במשך דורות על ידי הערבים הוא כמובן שגוי. מי שחושב על הקרקעות האלו מדמיין לעצמו שטחי חקלאות כנהוגים היום שמשתרעים על דונמים רבים. מה שהיה בפועל זה שלכל בית ערבי כפרי היתה צמודה חלקת אדמה של דונם אחד או שניים שבהם הוא גידל חקלאות לשימוש עצמי. בחשבון פשוט - אם היו בארץ 50,000 בתי אב ערביים במגזר הכפרי אז מדובר על משהו כמו 100,000 דונם (100 קמ"ר) מעובדים. גם אם נניח שהיו 100,000 בתי אב בכפרים ושלכל אחד מהם היו 5 דונם נגיע ל 500 קמ"ר (שהם כ 2% מהשטח של הארץ). הציונים רכשו קרקעות שהיו בעיקר קרקעות בלתי מעובדות וגם קרקעות מעובדות נרכשו מבעליהן החוקיים. כנהוג בכל העולם המפותח ובהתאם לחוק העותומני , מי שחכר אדמה אינו מקבל בעלות עליה ובעל האדמה רשאי למכור אותה לאחר. אני מבין שזה מאד עצוב שהעולם אינו מרכסיסטי, אבל זה המצב. אגב, ערבק מלחמת השחרור רק 6% מהקרקעות בפלסטין (כולל ערים) היו בבעלות ערבית וכ-6% בבעלות יהודית. השאר היו אדמות מדינה.

 

[armbruster]

לו נהגנו כמו הבולשביקים ששדדו ורצחו

כל מה שזז........ קניית אדמות? תשלום עבור התבואה? הצחקתם אותם. את התבואה, כלי העבודה והבהמות הם החרימו והרעיבו מיליוני איכרים למוות.מיליונים גורשו לסיבים וגוועו שם בקור, ברעב ובמחלות, כמו אצל הנאצים. את אלה שנשארו בחוסר כל דחסו למכלאות שנקראו 'קולחוזים' ו'סובחוזים' שהיו מחנות עבדים שבהם הועבדו עשרות מיליוני עובדי כפייה כפריים במשך שלושה דורות עד שיצאו מעבדות לחירות עם קריסת הקומוניזם. הודות ל'כלכלה הסוציאליסטית' הם הצליחו בקושי לפרנס את עצמם בדוחק, אבל לא את החברה הסובייטית ככלל. בלי מיליוני הטונות של תבואה שהאימפריאליסטים שלחו להם כל שנה לא היה מה לאכול גם בערים, וגם ככה היו כל הזמן תורים אינסופיים ללחם, בשר או חלב. רק הנומנקלטורה הקומוניסטית חגגה: הם זללו וסבאו עד להתפקע ומשאו נאומים על 'ההמונים העמלים'.

 

[armbruster]

*לסיביר, *ונשאו

 

[אבי נאגי]

פרק שני המנדט הבריטי

מלחמת העולם הראשונה, הייתה מלחמה אימפריאליסטית, בין מעצמות אימפריאליסטיות אשר לאחר שהשתלט על אסיה, אמריקה הלטינית, אפריקה, נאבקו ביניהן על חלוקתן מחדש של טריטוריות אלו. רצון העמים הילידים כלל לא נחשב בעיניהם, משום שאלו שימשו עבורם כוח אדם זול ומקור אדיר להתעשרותם של המעמדות השליטים במדינות האימפריאליסטיות. המהפכה הבולשביקית ברוסיה, אשר הביאה לפחד נורא של שליטי מדינות אלו, מפני מהפכות דומות, הביא מחד להפסקת המלחמה ומאידך התארגנות שליטים אלו בתמיכה למהפכת הנגד כנגד המהפכה של הפועלים והאיכרים. המלחמה הסתיימה ב 9 לדצמבר 1917 ויומיים לאחר מכן הגיע גנרל אלנבי בראש הצבא האימפריאליסטי הבריטי לירושלים שנכנעה. עד אז האזור נשלט על ידי האימפריה העותומאנית, כאשר הארץ עצמה פרובינציה של סוריה. בכך הסתיים השלטון העותומאני שנמשך 400 שנים. שיטת המנדטים אשר נשענה על סעיף 22 של "חבר הלאומים" ארגון השודדים האימפריאליסטים, במטרה להגיע להסכם "גנטלמנים" של המעצמות המנצחות במלחמה,נוסח ב"וועידת השלום" בפריס שנערכה בין ינואר ליוני 1919. אופייני לצביעות של אדונים אלו שזה עתה שפכו את דמם של מיליוני עובדים על מזבח הרווחים שלהם, סעיף ציין כי הטריטוריות ישמרו באמונה(טראסט) בידי המדינות המתקדמות עד לאותו יום בו יוכלו העמים המקומיים-הילידים לנהל בעצמם את ענייניהם. קונצפציה זו הפכה חלק מההסכם של ורסאי שנחתם ב28 ליוני 1919. באפריל 1920 נפגשו נציגי בריטניה, צרפת, איטליה, יפן ובלגיה בסן רמו כדי לדון ביניהן ללא כל התייחסות לרצון העמים הכבושים כיצד להוציא לפועל את הסכם ורסאי. המזרח התיכון הפך להיות מנדט של בריטניה וצרפת. בניגוד מוחלט לאינטרס של המוני המזרח התיכון ולהבטחות שהבריטים נתנו לערבים על מנת שיסייעו למרד הערבים כנגד השלטון העותומאני לצד בריטניה( כאן ידוע חלקו של "לורנס איש ערב") האימפריאליסטים הבריטים והצרפתים חילקו את האזור באופן מלאכותי. המנדט הבריטי הוחל על שטחי הארץ וירדן כאשר עבר הירדן הופרדה לאחר מכן ב1922. בניגוד מוחלט לסעיף 22 אשר העניק למנדט את הזכות לשמור על הארץ עד לרגע בו העמים הילידים יהיו מוכנים לשלוט בעצמם, עשו הבריטים הסכם עם התנועה הציונית, הסכם הידוע כהצהרת בלפור, אשר הבטיח את הארץ גם לתנועה הציונית בצורה של "בית לאומי". היה זה הסכם במיטב המסורת של האימפריאליסטים שנועד לגרום לסכסוך ביו התושבים, כאשר המודל שלפני בלפור, פונדמנטליסט נוצרי ואנטישמי מאוד ידוע, הוא אירלנד בה הסכסוך בין הרוב הקתולי למיעוט הפרוטסטנטי, שירת את השליטה של שליטי בריטניה במשך מאות בשנים. הצהרת בלפור הוכרה על ידי חבר השודדים ב24 ליולי 1922, אף כי באופן טכני רק מה 29 לספטמבר 1923, שליטי ארצות הברית הביעו את תמיכתם בהצהרה זו ב30 ליוני 1922. המנדט הכיר בדומה להצהרת בלפור בקשר ההיסטורי של היהודים לפלסטין, הבטיח בית לאומי ליהודים וסוכנות יהודית מטעם הקונגרס הציוני העולמי. הכרה זו בקשר ההיסטורי של היהודים לפלסטין, שיקף היטב את עמדות לורד בלפור ואנטישמיים אחרים כי היהודים הם נטע זר באירופה ויש להפרידם על ידי יישובם במקום אחר, וגם להשתמש בהם כנגד התושבים הילידים של הארץ. למעשה להרוג שתי ציפורים במכה אחת. נכונותם של הציונים לשמש את האימפריאליזם כנגד הערבים הייתה יודעה היטב לאימפריאליסטים הבריטיים, שכן מאז הרצל שהצהיר ולא אחת כי תמורת התמיכה בפרויקט הציוני, הציונים ישמשו כחומה כנגד הברבריזם האסייתי( תנועת השחרור הלאומית הערבית שהופיעה כבר בסוף המאה ה-19 עוד בתקופת חיי הרצל) ההתנגדות הערבית לגזל אשר התפרצה לראשונה בהתנגדות הפלחים לנישולם ב"פולה", ב1920 ומאוחר יותר הביאה לאירוע הדמים ב1921 אשר הביאה בהתנגדותם של הציונים להפרדת עבר הירדן. וינסטון צ'רציל , שהיה אז שר המושבות בכנס קהיר במרס 1921 הוא שעמד מאחורי החלטה זו. האמיר עבדאללה שפעל כבובה בריטית ואשר ויתר על ההבטחה הקודמת לשלטון על סוריה, שהועברה לשליטה צרפתית, מונה לשליט עבר הירדן. בהסכם על עבר הירדן באופן ספציפי נאסר על יהודים להתיישב בעבר הירדן. ניתן איפה להסיק את המסקנות הבאות: 1. שלטון המנדטים על הארץ היה חלק מהשתלטות האימפריאליזם המנצח במלחמת העולם האימפריאליסטית הראשונה על מה שהיה בעבר האימפריה העותומאנית. 2. ההבטחה לתנועה הציונית של בית לאומי היה מזימה אימפריאליסטית שנועדה להרוג שתי ציפורים באבן אחת. 3. הבטחה זו עומדת במפורש כנגד ההצהרות החגיגיות של האימפריאליסטים כי הארץ אינה בבעלותם אלא היא טראסט עד שהמוני הילידים יוכלו לשלוט בעצמם. 4. טראסט זה היה מנוגד להשתלטות של הבריטים על אדמות שהיו בבעלותם או בעיבודם של הפלחים, משום שכל הארץ לפי עקרונות המנדט היו של העם היליד שיקבלם כאשר יהיה מוכן לשלוט על גורלו. 5. העובדה שהעם הילידי היה מוכן לשלוט על גורלו כבר אז כלל לא ניקח בחשבון. 6. הבטחת הארץ גם לערבים וגם לציונים נועדה ליצור סכסוך דמים שיאפשר ביתר קלות את השליטה האימפריאליסטית על הארץ והאזור. 7. ה"ליגטמיות" של התנועה הציונית היה הכיבוש האימפריאליסטי על האזור. חומר קריאה: Text of the Mandate Article 22 Of The Covenant Of The League Of Nations The Treaty of Sèvres, 1920 The San Remo Conference, 1922 The British Mandate (1917-1948) The British Mandate Israel Country Study: World War I: Diplomacy and Intrigue The World Zionist Organization and the Jewish Agency For Israel The San Remo Conference, 1922 The Zionist cause at the Paris Peace Conference The Churchill White Paper, June 1922 A.J. Balfour: Defense of the Palestine Mandate, 1922

 

[armbruster]

"המלחמה הסתיימה ב 9 לדצמבר 1917"

אתה על סמים?

 

[אבי נאגי]

המלחמה באזור הסתיימה ב9 לדצמבר 1917

אבל מאחר וזו תגובתך היחידה ברור שאתה מסכים לשאר, גם זו התקדמדות.

 

[armbruster]

בטח בגלל 'מהפכת אוקטובר'../images/Emo6.gif

שהבהילה נורא את הטורקים ואת הבריטים, שלא לדבר על הציונים.

 

[Arikk16]

בלפור היה אנטישמי ../images/Emo6.gif

אתה לא חושב שהקביעה שהיהודים הם נטע זר באירופה קיבלה הוכחה ממשית כמה שנים אחר כך?

 

[אבי נאגי]

בוודאי

על ידי אותם הכוחות קבעו שהיהודים הם נטע זר.

 

[שמי ההשניים]

איך המרגש

בתור נציג אותנטי של האנטישמיות החדשה או ליתר דיוק, שנאת היהודים החדשה?

 

[sshender]

../images/Emo45.gif Tell it like it is

 

[אבי נאגי]

היא כה הבהילה את הבריטים

שהם שלחו כוחות צבא לתמיכה בחבריך הפורעים הלבנים , שהתקוממו על המהפכה כאשר הם מסבירים עד כמה הבולשביקים הפרו את ההסכם של הצאר להלחם לצדם במלחמת העולם האימפריאליסטית הראשונה. לטורקים לא היה מה לאומר יותר, אך לא כן ל אימפריאליסטים הגרמנים, ואילו הציונים אשר כבן גוריון בתחילת המלחמה תמך בעותומאנים מיהרו להחליף צד ותמכו במלחמה של בריטניה כדי לקבל מהם את הצהרת בלפור. חלק קטן מהציונים נלחם לאחר מכן לצד המהפכה הרוסית"חטיבת בורכוב", החלק שלו אתה שייך תמך בפורע האוקראינ פטלוריה שנלחם לצד הבריטים במלחמת ההתערבות האימפריאליסטית לאחר המהפכה.