F00D Is G00D
New member
דיון מעניין
אני בוחר לשתף אתכם, אני מדריך השנה כיתה ד', 6 ילדים מאוד בוגרים לגילם, הם מבינים דברים הרבה יותר טוב מכל חניך כיתה ז' שהדרכתי. ואפשר להעביר להם פעולות הרבה יותר מורכבות בזמן שמדריכת ו' עדיין תקועה באיך לשלב לחניכים את "תופסת" במתודות שלה, באמת, ממש קל לי לחבר להם פעולה ברמה גבוהה ולדעת שהם מסוגלים, הבעיה מתחילה כאן: ב 4 פעולות מתוך 9 (מערך אחרון) החניכים עזבו בסוף השלב השלישי, בשלב הזה בדיוק כל החניכים מהקבוצות האחרות מסיימים את הפעולה. דווקא שהפעולה מגיע לשיא שלה הם יוצאים החוצה, סתם כי מישהוא קרא להם, או כי הם ראו משהוא, או כי נפל רגע של שיעמום... אני לא מרגיש במקום של לצעוק עליהם/לזעום או אפילו לכעוס, כי רוב הפעולה הם שיתפו פעולה מלאה ובאמת נהנו. אבל שבריר שניה 20 דקות לפני סוף הפעולה, שובר לי ולהם את המצב רוח.. אני מרגיש שעוד מעט הכל מתפוצץ לי בפנים והם לא יבואו לפעולות בהגדרה של "משעמם" (באותם שברירי שנייה שהם מחפשים משהוא בחוץ) וזה לא זמן הפעולה , זה משהוא אחר לגמרי זה נראה כאילו הכל כרגיל ואז פתאום הם מוצאים משהוא ששווה פיצוץ עבורו. רעיונות חברים? גידי
אני בוחר לשתף אתכם, אני מדריך השנה כיתה ד', 6 ילדים מאוד בוגרים לגילם, הם מבינים דברים הרבה יותר טוב מכל חניך כיתה ז' שהדרכתי. ואפשר להעביר להם פעולות הרבה יותר מורכבות בזמן שמדריכת ו' עדיין תקועה באיך לשלב לחניכים את "תופסת" במתודות שלה, באמת, ממש קל לי לחבר להם פעולה ברמה גבוהה ולדעת שהם מסוגלים, הבעיה מתחילה כאן: ב 4 פעולות מתוך 9 (מערך אחרון) החניכים עזבו בסוף השלב השלישי, בשלב הזה בדיוק כל החניכים מהקבוצות האחרות מסיימים את הפעולה. דווקא שהפעולה מגיע לשיא שלה הם יוצאים החוצה, סתם כי מישהוא קרא להם, או כי הם ראו משהוא, או כי נפל רגע של שיעמום... אני לא מרגיש במקום של לצעוק עליהם/לזעום או אפילו לכעוס, כי רוב הפעולה הם שיתפו פעולה מלאה ובאמת נהנו. אבל שבריר שניה 20 דקות לפני סוף הפעולה, שובר לי ולהם את המצב רוח.. אני מרגיש שעוד מעט הכל מתפוצץ לי בפנים והם לא יבואו לפעולות בהגדרה של "משעמם" (באותם שברירי שנייה שהם מחפשים משהוא בחוץ) וזה לא זמן הפעולה , זה משהוא אחר לגמרי זה נראה כאילו הכל כרגיל ואז פתאום הם מוצאים משהוא ששווה פיצוץ עבורו. רעיונות חברים? גידי