דיון: מפלצות - מפחיד או מטפל

[maore]

דיון: מפלצות - מפחיד או מטפל../images/Emo35.gif

ישנם שלל ספרים העוסקים בסוגיית פחדי הלילה, האריות והמפלצות שמגיעים אל הילדים בחלומותיהם (ומתחבאים מתחת למיטה, בארון ואיפה לא). חלקם יותר רציניים, אחרים מצחיקים, כולם מנסים לטפל בבעיה שכביכול קיימת: לילדים יש סיוטי לילה על סיוטים ומפלצות. לדעתי האישית ברב המקרים אין לילדים פחדים או סיוטים כלל, והרעיונות על מפלצות, שדים, אריות ודרקונים שיכולים להתנפל עליהם בשנתם - מגיעים אליהם מתוך ספרות הילדים הזו

אז יכול להיות ששלושה מתוך עשרה ילדים אכן סבלו מכך, והספרים עזרו להם להתמודד, אבל נראה לי שעוד 4-5 מתוך אותם עשרה קיבלו את הרעיון לכך והתחילו אולי לפחד מכך בעקבות אחד הספרים הללו. טוב, את התיאוריה הזו לא פיתחתי שלשום. אז למה אני מעלה אותה עכשיו דווקא? הבוקר בעלי סיפר לי שכאשר היה ילד הספר ארץ יצורי הפרא (מוריס סנדק) מאוד הפחיד אותו, היה שם ילד שנכנס ליער ופגד יצורים עם עיניים גדולות, הציורים היו צבעוניים, הם נראו לו פראיים - והספר הפחיד אותו. אח"כ נתקלתי בפורום חינוך לגיל הרך בהודעה הזאת. אישית כל סיוטי הלילה שזכורים לי כילדה היו בעקבות סרטים (גבעת ווטרשיפ, סרט לא ידוע על מלחמה בין פרים אדומים לחדי קרן וכו'). אז נראה שזו כבר לא רק תיאוריה פרטית שלי, אלא שבהחלט יש לה גם תמיכה out there. אני לא הייתי קונה או מקריאה סיפורים כאלו לילדים שאינם סובלים מפחדים שכאלו. אתן מוזמצנות להצטרף ולפתוח דיון.......

 

[Anne of green gables]

לי היו המון סיוטי לילה כשהייתי ילדה

והם נבעו בעיקר מתחפושות מפחידות או מגעילות שהייתי רואה בחג פורים (הסיוטים היה נמשכים עד בערך ט"ו בשבט של שנה אחר כך, ומתחיל שוב עם תחפושת אחרת). סרטים הם בהחלט מקור רציני יותר לסיוטים, בגלל שהם מדיום חזותי הרבה יותר (בספרים צריך לדמיין, אלא אם יש ציורים מפחידים). אני שמחה שכתבת על ארץ יצורי הפרא, כי לא מזמן ראיתי אותו בחנות, וחשבתי לקנות לבן שלי. הוא בן שנתיים, ורק מחפש תירוצים לא לישון. הוא מתעורר בבכי לפעמים בלילה, אבל לא אומר למה. הוא לא אומר שהוא מפחד ממשהו, ובטח לא מדבר על מפלצות, מכשפות, דרקונים, אמהות חורגות ושאר מפחידים, שאינם בכלל חלק מהלקסיקון שלו. מחיות הוא לא מפחד בכלל (לצערי, לפעמים). הוא קיבל במתנה את אריה בלילות של מאיר שלו, ואת דעתי עליו אפשר לקרוא כאן, אם כי בסוף השרשור אני משנה את דעתי.

 

[maore]

אישית לא חשבתי שהספר מפחיד...

אבל כנראה שילד בגיל מסוים יכול לתפוס אותו ככזה. בכל מקרה הבנתי מדבריך שהבן שלך רק צריך שלא יפול לידיו תירוץ הולם...

 

[דרקונית מזל]

דעתי

אני חושבת ורואה שילדים מפחדים ממפלצות, מכשפות, נמרים וכו' וכו'- לאו דוקא בלילה אלא גם בשירותים, מתחת למיטה או בכל מיני מקומות אחרים. העולם הדמיוני והמיסטי קיים כחלק טבעי בחייהם של ילדים רבים כחלק מהמציאות. כמו שיש שם פיות או חברים דמיוניים יש שם גם גורמים "רעים" ומפחידים שונים. בגילאים האלה אין כל טעם להסביר ש"אין שם אריה" (...) מפני שבתפיסת הילדים- יש ויש. הדרך הנכונה להתמודד עם מכשפה, נמר או מפלצת כאלה היא לא להתעלם מקיומם אלא להביס ולנצח אותם. אני בעד לקנות ספרים שבעיני המבוגרים הם טובים וראויים(ולעניין זה, מאורה, ברור שאם תקריאי לילד ספר שאת עצמך סולדת ממנו לא ייצא מהחוייה שום דבר חיובי עבורו). אחרי הקנייה והחשיפה הראשונית- אני בעד לתת לילד להחליט. כלומר- הספר על המדף והילד, גם הפיצפון, יודע יותר טוב מכל אחד אחר מה הוא רוצה ומה מתאים לו. ראיתי כבר הרבה פעמים ילדים שחוזרים לאותו ספר שוב ושוב, גם לספרים מפחידים וגם לספרים אחרים, וכעבור כמה זמן הדחף עובר והולכים לספרים אחרים. ילד שלא אוהב ספר פשוט לא יבקש לחזור אליו, לא יעיין בו והשפעת הספר, באופן טבעי, תהיה מצומצמת ביותר. קשה לי להאמין שמקריאה חד פעמית של ספר יכולה להיווצר יש מאין בעיה אקוטית של סיוטי לילה או יום. אני רוצה לעשות אבחנה ברורה בין ספרים לסרטים- סרטים הם בעלי מימד ויזואלי הרבה יותר מוחשי וחזק ויש היום נטייה להראות לילדים קטנים סרטים שממש לא מתאימים לגילם(למשל- הסוהרסנים האיומים של הארי פוטר השלישי לבני4-5). יצא לי לראות עם ילדים הצגות או סרטים עם קטעים מפחידים. בקטעים כאלה קודם כל נתתי יד, חיבקתי, הושבתי על הברכיים והבטחתי סוף טוב, ובסוף ממש התרגשתי מלראות את הקתרזיס והאושר על פני הילדים עם ההתגברות על הסכנה. מובן שאני לא מדברת על בכי או היסטריה שמחייבים יציאה מהאולם או כיבוי הוידאו, אלא על פחד שלצידו הילד מרותק לראות את ההמשך. אני לא חושבת שצריך לחשוף ילדים לספרים קשים ומורכבים מדי(לדוגמא-אריה בלילות ,לטעמי, ממש לא רלבנטי לפני גיל 5 ולובנגולו לפני 6-7, כמובן בהכללה).אני גם חושבת שצריך להיות קשובים לילד בזמן הקריאה ומותר לילד גם להחליט שהוא לא רוצה ספר מסויים ואז לגנוז אותו. לפעמים ילדים פוחדים ממה שלא נתפס בהכרח כמפחיד(למשל- יש לי חברה שנחרדת עד היום מספרים עם צילומים של בובות). במקרים כאלה אני בהחלט בעד גניזה והרחקה של הספר כדי לא ליצור פחד מיותר. בשורה תחתונה- לא נראה לי שהספרים יוצרים את הפחדים, נראה לי שהם סובלימציה מצויינת להתמודדות עם פחדים שונים- המפלצת הרי היא לא בהכרח מפלצת אלא פחד, ולכולנו, בכל גיל, יש פחדים להתמודד אתם. וכמו בכל דבר בחינוך- הכי חשוב להיות עם היד על הדופק של הילד הספציפי ומה שטוב לו, ולעזאזאל כל התיאוריות(כולל שלי).

 

[שירלי מאוס]

מפלצות- ../images/Emo121.gif

כפי שאני זוכרת את עצמי. לפעמים המפלצות הפחידו אותי ולפעמים עזרו לי מאוד. הדוגמה הכי טובה שאני יכולה להביא לכך שהם עזרו זה מהספר "חית החוֹשך" של אורי אורלב. הספר, שגם עשו עליו הצגה ב"ערוץ הילדים" עזר לי מאוד כשהייתי יותר קטנה (כיום אני בת 14). וגם ההפך, לפעמים היו לי חלומות על נמרים גדולים שבאים וטורפים אותי... בחיים לא היו לי את הסיוטים האלו, שכשיש חושך, אז פיתאום הבגדים נהפכו להיות מפלצת מאיימית וכל זה. יכול להיות שעל חלק מהילדים דבר זה יכול להשפיע יותר ועל חלק פחות. זה גם תלוי מאוד בסוג הילד\ה: אם יש לילד דימיון, יכול להיות שהוא יקבל את זה כסיפור שלא יכול להיות באמת (כמו לדוגמה- שיש מפלצת בארון). אני ממליצה, להקריא את הספר "חית החושך" לילדים שפוחדים ממפלצות ומחושך בפרט. הספר הזה אומנם נחשב לספר ולילדים ואף לפעוטות, אך עד היום- הספר הזה הוא אחד הספרים האהובים עלי ביותר!

-שירלי.

 

[דרקונית מזל]

חיית החושך הוא בהחלט לא לפעוטות

וזה נהדר שאת אוהבת אותו. אגב, ה"נושא" של חיית החושך הוא בכלל לא התמודדות עם פחדים אלא שכול- התמודדות של ילד עם מות אביו במלחמה והתגובה שלך מוכיחה בדיוק את טענתי- כל אחד לוקח מכל ספר מה שנכון עבורו ומה שמדבר אליו.