דיון נורא חשוב על מהות הבלוג
- פותח הנושא Mr Gerber
- פורסם בתאריך
עכבר כחול מדבר
New member
מהות הבלוג בקצרה:
דעתי, וכמו כן דעתם של רבים אחרים, אינה שונה מדעותיו של המחזאי וויליאם שייקספיר על תרבות הכתיבה האישית, וכמו כן תרבות הכתיבה היוצרת: לפיה הבלוג אינו רק כלי לכתיבה ופרסום של יצירות אימפולסיביות שמדגישות רגשות בעלי ערך נוסף, הרבה יותר מאשר כתיבה יום-יומית. הכתיבה בבלוג היא למעשה בריחה מין המציאות המקשה על הכותב, (או היוצר, תלוי את מי תשאלו) ועל אורך חייו, חלומותיו, תקוותיו, ואשליותיו. הרי כולנו, כמו כולם, פגענו, נפגענו, וראינו אנשים אחרים נפגעים. כמו שאמר הפילוסוף הנודע, ניקולאס פלאמל: "הרי כולנו, כמו כולם, פגענו, נפגענו, וראינו אנשים אחרים נפגעים". אנשים רבים הסכימו עם הטענה הזאת, אך אחרים רבים התנגדו לה. היו שאמרו שהיא לא מנוסחת היטב. וכך נוצרה הכתיבה האישית. אנשים החלו לשחבר את המשפט לשלושה סוגי משפטים: משפט מורכב, משפט מאוחה, ומשפט מורכב. ניקולס פלאמל, שלעצמו הרגיע את הרוחות, תרם לקהילה את האפשרות להגיע לכלל הסכמה: הכתיבה האישית והכתיבה היוצרת אינן אלא תקשורת היוצאת דרך עטו ועפרונו של היוצר, דהיינו הבלוגר. כשמבחינת הטכנולוגיה הגיעה האנושות לכלי המסויים הזה הנקרא בלוג (יומן רשת) נוצר פר עצום בין קהילות הבלוגרים (אלךה שמנהלים בלוגים), וכך נוצרו תנועות בלוגרים שונות בחרבי הרשת. ניתן לומר שהמציאות הפכה להיות שולית, וכי הרשת נותרה בתור מרכז העיניינים, אך בכל זאת ניתן היה לראות בני אדם אמיתיים יוצאים לרגע מהמחשב והולכים למכולת על-מנת לקנות לחם ביצים וחלב. וכמובן שהם היו חוזרים הבייתה על מנת לתעד זאת בבלוג. וכאן עלתה שאלה מהותית בנוגע לבלוגים, לבלוגרים, ולכל מה שמסביב - מה היא הכמות המועדפת של פירוט חיי היום-יום? הרי כפי שכבר נאמר על ידי הוגי דיעות כה רבים - הכמות של הפירוט אינה אלא אחריות של כשפנות. המשפט נאמר כמובן בהלצה, אך הפך עם הזמן להיות משפט מפתח בכל הנוגע ליומני רשת. ולכן הגיעה קהילת הבלוגרים לכלל הסכמה שפשוט כמה שיהיה, לעולם לא תתן ליצר הכתיבה להשתלט על חייהם. אך כפי שניתן לראות כיום ברשת, רק מעטים הצליחו לעמוד מאחורי האימרה הגדולה הזאת, ואם הזמן גם היא נשכחה. ו"נשכחה" זאת מילה חזקה בכל מה שקשור לחוקי הברזל של הפילוסופיה שמאחורי המהות שמאחורי הכתיבה האישית והיוצרת. הרי בלי ברזל לא היו הגנבים מפרקים ספספלים, ומוכרים אותם לסינים. ובלי מכירת ברזל בלתי-חוקית לסינים לא היו עובדים זרים. ובלי עובדים זרים היו צריכים האנשים שמנהלים בלוגים לנקות את הבית בעצמם, וכך לא היה להם זמן לכתוב בבלוגים. ולכן ניתן לומר שחוקי הברזל הם חוקי ברזל. בלעדיהם כל קהילת הבלוגרים, מערכות הבלוגים ברחבי העולם, אנשים וצוותי פיתוח, גרפיקאים, סופרים, מוזיקאים, אומנים, טבחים, טבחנים, אנשי צבא, ציבור הגננות - כל אלה לא היו מבינים מה לעזאזל הפירוש של המילה "אסקופה". הכתיבה בבלוג היא זאת שפותרת את הבעיה הזאת, ובעיות רבות אחרות. שכן הפירוש של אסקופה קשור למשפחת הדלתות, ממש כפי שהמילה "חלב" קשורה למשפחת היונקים. הכתיבה בבלוג פותרת כמעט כל נושא בעייתי שניתן להעלות על הדעת, אך ישנם גם יוצאים מן הכלל. ישנם נושאים שהכתיבה בבלוג לא פותרת, ולכן יש להשתמש גם באמצעי אחר - קריאה. אנשים לא מודעים לעובדה שהכתיבה בבלוג יוצרת תופעה נפלאה, אך מסוכנת - אנשים קוראים בבלוג שלהם. שכפי שאמר בלוגר ידוע: "אנשים לא מודעים לעובדה שהכתיבה בבלוג יוצרת תופעה נפלאה, אך מסוכנת - אנשים קוראים בבלוג שלהם". ציטוטים רבים נכתבו בבלוגים על מנת לפתור סוגייות רבות בכל הנוגע לתחומי החיים - כלכלה, משפחה, כושר, רוחניות, הקניית ידע, קריירה, ועוד. אך לא כל הציטוטים פתרו את הקלישאות האלה, שנותרו כפי שהן - הבלוגרים אינם סתם אנשים. הבלוגרים הם אנשים שמנהלים בלוג". לסיכום: מהות הבלוג אינה רק העצמה עצמית ורגשית. היא גם מעודדת הקניית ערכים מסויימים בחברה שלנו. ברשת וברחבי עולם המציאות הסובב אותנו בכל שעות היממה. הבהרה: אין לי מושג על מה אני מדבר...
דעתי, וכמו כן דעתם של רבים אחרים, אינה שונה מדעותיו של המחזאי וויליאם שייקספיר על תרבות הכתיבה האישית, וכמו כן תרבות הכתיבה היוצרת: לפיה הבלוג אינו רק כלי לכתיבה ופרסום של יצירות אימפולסיביות שמדגישות רגשות בעלי ערך נוסף, הרבה יותר מאשר כתיבה יום-יומית. הכתיבה בבלוג היא למעשה בריחה מין המציאות המקשה על הכותב, (או היוצר, תלוי את מי תשאלו) ועל אורך חייו, חלומותיו, תקוותיו, ואשליותיו. הרי כולנו, כמו כולם, פגענו, נפגענו, וראינו אנשים אחרים נפגעים. כמו שאמר הפילוסוף הנודע, ניקולאס פלאמל: "הרי כולנו, כמו כולם, פגענו, נפגענו, וראינו אנשים אחרים נפגעים". אנשים רבים הסכימו עם הטענה הזאת, אך אחרים רבים התנגדו לה. היו שאמרו שהיא לא מנוסחת היטב. וכך נוצרה הכתיבה האישית. אנשים החלו לשחבר את המשפט לשלושה סוגי משפטים: משפט מורכב, משפט מאוחה, ומשפט מורכב. ניקולס פלאמל, שלעצמו הרגיע את הרוחות, תרם לקהילה את האפשרות להגיע לכלל הסכמה: הכתיבה האישית והכתיבה היוצרת אינן אלא תקשורת היוצאת דרך עטו ועפרונו של היוצר, דהיינו הבלוגר. כשמבחינת הטכנולוגיה הגיעה האנושות לכלי המסויים הזה הנקרא בלוג (יומן רשת) נוצר פר עצום בין קהילות הבלוגרים (אלךה שמנהלים בלוגים), וכך נוצרו תנועות בלוגרים שונות בחרבי הרשת. ניתן לומר שהמציאות הפכה להיות שולית, וכי הרשת נותרה בתור מרכז העיניינים, אך בכל זאת ניתן היה לראות בני אדם אמיתיים יוצאים לרגע מהמחשב והולכים למכולת על-מנת לקנות לחם ביצים וחלב. וכמובן שהם היו חוזרים הבייתה על מנת לתעד זאת בבלוג. וכאן עלתה שאלה מהותית בנוגע לבלוגים, לבלוגרים, ולכל מה שמסביב - מה היא הכמות המועדפת של פירוט חיי היום-יום? הרי כפי שכבר נאמר על ידי הוגי דיעות כה רבים - הכמות של הפירוט אינה אלא אחריות של כשפנות. המשפט נאמר כמובן בהלצה, אך הפך עם הזמן להיות משפט מפתח בכל הנוגע ליומני רשת. ולכן הגיעה קהילת הבלוגרים לכלל הסכמה שפשוט כמה שיהיה, לעולם לא תתן ליצר הכתיבה להשתלט על חייהם. אך כפי שניתן לראות כיום ברשת, רק מעטים הצליחו לעמוד מאחורי האימרה הגדולה הזאת, ואם הזמן גם היא נשכחה. ו"נשכחה" זאת מילה חזקה בכל מה שקשור לחוקי הברזל של הפילוסופיה שמאחורי המהות שמאחורי הכתיבה האישית והיוצרת. הרי בלי ברזל לא היו הגנבים מפרקים ספספלים, ומוכרים אותם לסינים. ובלי מכירת ברזל בלתי-חוקית לסינים לא היו עובדים זרים. ובלי עובדים זרים היו צריכים האנשים שמנהלים בלוגים לנקות את הבית בעצמם, וכך לא היה להם זמן לכתוב בבלוגים. ולכן ניתן לומר שחוקי הברזל הם חוקי ברזל. בלעדיהם כל קהילת הבלוגרים, מערכות הבלוגים ברחבי העולם, אנשים וצוותי פיתוח, גרפיקאים, סופרים, מוזיקאים, אומנים, טבחים, טבחנים, אנשי צבא, ציבור הגננות - כל אלה לא היו מבינים מה לעזאזל הפירוש של המילה "אסקופה". הכתיבה בבלוג היא זאת שפותרת את הבעיה הזאת, ובעיות רבות אחרות. שכן הפירוש של אסקופה קשור למשפחת הדלתות, ממש כפי שהמילה "חלב" קשורה למשפחת היונקים. הכתיבה בבלוג פותרת כמעט כל נושא בעייתי שניתן להעלות על הדעת, אך ישנם גם יוצאים מן הכלל. ישנם נושאים שהכתיבה בבלוג לא פותרת, ולכן יש להשתמש גם באמצעי אחר - קריאה. אנשים לא מודעים לעובדה שהכתיבה בבלוג יוצרת תופעה נפלאה, אך מסוכנת - אנשים קוראים בבלוג שלהם. שכפי שאמר בלוגר ידוע: "אנשים לא מודעים לעובדה שהכתיבה בבלוג יוצרת תופעה נפלאה, אך מסוכנת - אנשים קוראים בבלוג שלהם". ציטוטים רבים נכתבו בבלוגים על מנת לפתור סוגייות רבות בכל הנוגע לתחומי החיים - כלכלה, משפחה, כושר, רוחניות, הקניית ידע, קריירה, ועוד. אך לא כל הציטוטים פתרו את הקלישאות האלה, שנותרו כפי שהן - הבלוגרים אינם סתם אנשים. הבלוגרים הם אנשים שמנהלים בלוג". לסיכום: מהות הבלוג אינה רק העצמה עצמית ורגשית. היא גם מעודדת הקניית ערכים מסויימים בחברה שלנו. ברשת וברחבי עולם המציאות הסובב אותנו בכל שעות היממה. הבהרה: אין לי מושג על מה אני מדבר...
BSbsBSbsBS
New member
../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gifחתיכת חפירה...
אני מתנגד לדעתך
אני חושב כי כאשר המחזאי וויליאם שקייספייר כתב את המחזה "המלט" הוא לא התכוון כי יום אחד הדבר יגרור את המצב שבו בלוגים שלמים בערבית, עברית וארמית נקראים על שם המחזה, ולפיכך הדבר גרם לירידה בערך המעשי של המחזה ושאר המחזות הלא כל כך יעילות שלו. לעומת זאת ואף בניגוד לזאת, נראה כי כאשר האסטרונאוט הקמבודי איצ'קדאנה בומבי כתב את הביוגרפיה המרגשת וסוחטת האסטרואידים שלו על אופן התהוות עננים באטמוספירה התשיעית ביחס להתפתחות מערבולות ברקים מעל ההימוספירה בקרבוקסילית, הוא בוודאי לא תיאר שלא יהיה לכך שום קשר ועובדה למחזה הנ"ל של שייקספיר. ומן הסתם לא היה קשר כזה. שייקספיר עצמו נראה כחובב מושבע של איצ'קדאנה בומבי וסרטים שנעשו בבומבי, אף שחי זמן רב לפני התקופה הזו ואף למרות שזה לא באמת מעניין אף אחד מכם שקורא את השטויות שאני כותב זה הרגע. נראה כי אף החשד לנטיה המינית של שייקספיר מעט ימינה, הוא עדיין התלהב והתרגש עמוקות מאותה ביוגרפיה מרגשת של האסטרונאוט הבורמזי. כמובן שכעת אני בודק אם שמתם לב בכלל שאיצ'קדאנה בומבי היה בכלל מקמבודיה, ואם לא שמתם לב לכך כנראה שבאמת לא התייחסתם למלוא חשיבות הטקסט שעינכם זה עתה רואות. אין מן הנמנע כי חרף הזמן הרב שבין התקופה שבה חי שייקספיר לבין התקופה שבה חי איצ'קדאנה בומבי לא היה שום קשר ואי לכך שייקספיר בהחלט לא היה יכול לקרוא את הביוגרפיה המדהימה של בומבי, כפי שבומבי לא היה יכול ללכת לראות את המחזה של שייקספיר. כי בינינו, לאיזה קמבודי יש כסף בכלל לראות הצגה? זה מביא אותנו למדינה הקטנטנה שלנו ולמצב הכלכלי-מדיני-חברתי-פסיכוסומטי-עוד איזה מילה בומבסטית כאן-צבאי. נראה כי לא משנה מה אכתוב כאן, עדיין לא אצליח למשוך את תשומת ליבכם המירבית. לסיכום התגובה שלי אליך אדון עכברוש ורוד, זה לא באמת ישנה לקורא מה אכתוב אלא אם אציין בסופו של דבר שכל מי שקרא את השטויות הנ"ל הוא אידיוט גמור.
אני חושב כי כאשר המחזאי וויליאם שקייספייר כתב את המחזה "המלט" הוא לא התכוון כי יום אחד הדבר יגרור את המצב שבו בלוגים שלמים בערבית, עברית וארמית נקראים על שם המחזה, ולפיכך הדבר גרם לירידה בערך המעשי של המחזה ושאר המחזות הלא כל כך יעילות שלו. לעומת זאת ואף בניגוד לזאת, נראה כי כאשר האסטרונאוט הקמבודי איצ'קדאנה בומבי כתב את הביוגרפיה המרגשת וסוחטת האסטרואידים שלו על אופן התהוות עננים באטמוספירה התשיעית ביחס להתפתחות מערבולות ברקים מעל ההימוספירה בקרבוקסילית, הוא בוודאי לא תיאר שלא יהיה לכך שום קשר ועובדה למחזה הנ"ל של שייקספיר. ומן הסתם לא היה קשר כזה. שייקספיר עצמו נראה כחובב מושבע של איצ'קדאנה בומבי וסרטים שנעשו בבומבי, אף שחי זמן רב לפני התקופה הזו ואף למרות שזה לא באמת מעניין אף אחד מכם שקורא את השטויות שאני כותב זה הרגע. נראה כי אף החשד לנטיה המינית של שייקספיר מעט ימינה, הוא עדיין התלהב והתרגש עמוקות מאותה ביוגרפיה מרגשת של האסטרונאוט הבורמזי. כמובן שכעת אני בודק אם שמתם לב בכלל שאיצ'קדאנה בומבי היה בכלל מקמבודיה, ואם לא שמתם לב לכך כנראה שבאמת לא התייחסתם למלוא חשיבות הטקסט שעינכם זה עתה רואות. אין מן הנמנע כי חרף הזמן הרב שבין התקופה שבה חי שייקספיר לבין התקופה שבה חי איצ'קדאנה בומבי לא היה שום קשר ואי לכך שייקספיר בהחלט לא היה יכול לקרוא את הביוגרפיה המדהימה של בומבי, כפי שבומבי לא היה יכול ללכת לראות את המחזה של שייקספיר. כי בינינו, לאיזה קמבודי יש כסף בכלל לראות הצגה? זה מביא אותנו למדינה הקטנטנה שלנו ולמצב הכלכלי-מדיני-חברתי-פסיכוסומטי-עוד איזה מילה בומבסטית כאן-צבאי. נראה כי לא משנה מה אכתוב כאן, עדיין לא אצליח למשוך את תשומת ליבכם המירבית. לסיכום התגובה שלי אליך אדון עכברוש ורוד, זה לא באמת ישנה לקורא מה אכתוב אלא אם אציין בסופו של דבר שכל מי שקרא את השטויות הנ"ל הוא אידיוט גמור.
עכבר כחול מדבר
New member
חה! אני חופר יותר טוב!../images/Emo3.gif
אז לי יש משהו לדיון
חברה (כנראה צעירים מאוד?) בבלוג אחד החליטו להגיע לסערת הטוקבקים. אז קודם כל הם קראו לפוסט " אמנת הבלוגרים המשופרת " שם הם התייחסו (הרשו לי ביקורת: בשפה עילגת למדי ובדרך ילדותית) להצעה שהתפרסמה בבלוג של שרית פרקול (שם אגב היא לא הביאה הצעה שלה, היא הביאה הצעה שהיא מסתייגת ממנה). טוב, הנושא נראה שמשך הרבה תגובות בבלוגים אחרים -למה לא בשלהם? אז כנראה שלא משך. והם התחילו לשרשר שם אחד לשני תגובות סתומות ממש (חחחח... פחחחח...מממ... וכד') והוא אכן הגיע לסערת הטוקבקים. דעתכם בנושא?
חברה (כנראה צעירים מאוד?) בבלוג אחד החליטו להגיע לסערת הטוקבקים. אז קודם כל הם קראו לפוסט " אמנת הבלוגרים המשופרת " שם הם התייחסו (הרשו לי ביקורת: בשפה עילגת למדי ובדרך ילדותית) להצעה שהתפרסמה בבלוג של שרית פרקול (שם אגב היא לא הביאה הצעה שלה, היא הביאה הצעה שהיא מסתייגת ממנה). טוב, הנושא נראה שמשך הרבה תגובות בבלוגים אחרים -למה לא בשלהם? אז כנראה שלא משך. והם התחילו לשרשר שם אחד לשני תגובות סתומות ממש (חחחח... פחחחח...מממ... וכד') והוא אכן הגיע לסערת הטוקבקים. דעתכם בנושא?
מטר שמונים
New member
הטוקבקים שהם הצפת תגובות
חייבים להמחק מסערת הטוקבקים
חייבים להמחק מסערת הטוקבקים
אוריאל שכטר
New member
תקראו את זה
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=738793
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=738793
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.