מנהלת איתם את השיחות הכי מעמיקות
מדברת איתם (הם אולי לא מבינים את המילים עצמן אבל בהחלט מבינים את הטונים בהן הן נאמרות.. אבל קים למשל מזהה את השם שלה ואפילו יודעת מתי לתת לי רגל ימין ומתי שמאל כדי שאני אלביש לה את הסדין.. עד כדי כך אנחנו מתורגלות בלהתלבש פעמיים ביום
אני צריכה להתחיל לעצב קולקציה לסוסים... חח בכל אופן, סוסים הם בעלי יכולת כביכול טלפתית, הם מבינים שפת גוף כל כך עדינה ורגישה שאנחנו בעצמנו לא שמים לב אליה, מה שיוצר כאילו תחושה של טלפטיות.. וגם תמיד יש תקשורת פיזית של ליטופים וחיבוקים או תנועות חדות ומעט מאיימות ומשתלטות. אני אישית מדברת עם קים חופשי, שיחות נפש משו.. והיא מחזירה לי תשובות, יש לה את המבטים הכי נוקבים, מבינים ואוהבים שיש, וגם כאלה שלפעמים מעמידים אותי במקום כשאני מתחילה להציק יותר מדי או לחפור, כן לפעמים גם לסוסה שלי נמאס שאני חופרת לה כל היום עם הפטפוטים שלי
אבל האמת ששלשום בבוקר, אמא שלי סיפרה, שכשהיא באה להאכיל את הסוסים ולטפל בקים.. אבל לא שחררה אותה כי היה ממש ממש גשום אז ביקשתי שתשאיר אותה בתא ואני אוציא אותה בצהריים. אז היא סיפרה שכשקים ראתה שגם אחרי כל הסידורים הרגילים של הבוקר היא לא יוצאת להשתחרר במגרש עם חבריה, היא התחילה להסתכל למגרש ואז על אמא שלי ופתאום צהלה צהלה קטנה ומחאתית שכזו בשילוב עם באקון פצפון ומחאתי, כך שלוש פעמים.. כאילו מבקשת מאמא שלי שתשחרר אותה למגרש, כמחאה על זה שהיא נשארת כלואה בתא. אמא שלי סיפרה את זה בכזו התרגשות והתלהבות.. ואני האמת שהבנתי בדיוק על מה היא מדברת.. כי היא הרבה פעמים עושה לי את אותו הדבר ברכיבה, במקרה ולא רכבתי עליה כמה ימים ויוצאים לטייל, אז היא מבקשת בנימוס מחאתי שכזה, לפתוח קצת ולהשתחרר, או כשאני עושה דרסז' גם בטיולים כדי לחזק לה את השרירים גם כי אנחנו שתינו בחוץ הרבה יותר משוחררות, אז היא פתאום מבקשת בשקט בשקט וברוגע שאני אשחרר לה קצת ואחרי קצת זמן על מושכות ארוכות היא מוכנה שאני אאסוף את המושכות ועובדת פרפקט. וזה לא שזה מתוך פינוק, היא פשוט יודעת מה היא צריכה, וברגע שהיא מקבלת ממש קצת חופש היא מוכנה ונמרצת לחזור לעבוד! תקשורת עם בעלי חיים זה משהו מופלא! אי אפשר להסביר את זה, כמו שאי אפשר להסביר למה העולם עגול.... השיחות ביומיום עם הכלב שלי זה בכלל משו מצחיק, הוא וההבעות שלו, פשוט בנאדם קטן וקופצני (משו כמוני
)
