דיון על מהות המהות..
בימים האחרונים אני צופה שוב ושוב בתופעה שלא ברורה לי כל כך. אנשים שכותבים פה יותר או פחות, ומשתפים את חברי הפורום יותר או פחות, נתקלים בתגובה מעניינית: אל תספרו לי. זה אישי מידי. זה אינטימי מידי. לא רוצה לשמוע על העבר שלך. את לא תחליטי לי. אתה לא תגיד לי. וכיוצא באלו. כמובן שהקצנתי פה את הדברים, העליתי את מידת החדות שלהם ושמטתי את ההקשר הרלוונטי, אבל כל שיטוט קצר בכיתובים מהימים האחרונים יאיר את עיניו של הקורא הסקרן. ורציתי לשאול: מה נהיה?! אנשים באים, שופכים ת'לב, מתבטאים בעיניינים שהם כל כולם לגבי עצמם, לא פוגעים באף אחד. במקום לתמוך, לחלוק דיעה או אפילו לבקר את הדברים- אנשים מצנזרים להם את עצם הכתיבה, את עצם השיתוף, את ההתנסחות.. צורמת לי הגישה הזו בעיקר כי היא מפספסת המון מהמהות של הפורומים למיניהם עבור אנשים רבים.. אבל לא רק. אז מה?. כיתבו ותנו לכתוב? יום נעים
בימים האחרונים אני צופה שוב ושוב בתופעה שלא ברורה לי כל כך. אנשים שכותבים פה יותר או פחות, ומשתפים את חברי הפורום יותר או פחות, נתקלים בתגובה מעניינית: אל תספרו לי. זה אישי מידי. זה אינטימי מידי. לא רוצה לשמוע על העבר שלך. את לא תחליטי לי. אתה לא תגיד לי. וכיוצא באלו. כמובן שהקצנתי פה את הדברים, העליתי את מידת החדות שלהם ושמטתי את ההקשר הרלוונטי, אבל כל שיטוט קצר בכיתובים מהימים האחרונים יאיר את עיניו של הקורא הסקרן. ורציתי לשאול: מה נהיה?! אנשים באים, שופכים ת'לב, מתבטאים בעיניינים שהם כל כולם לגבי עצמם, לא פוגעים באף אחד. במקום לתמוך, לחלוק דיעה או אפילו לבקר את הדברים- אנשים מצנזרים להם את עצם הכתיבה, את עצם השיתוף, את ההתנסחות.. צורמת לי הגישה הזו בעיקר כי היא מפספסת המון מהמהות של הפורומים למיניהם עבור אנשים רבים.. אבל לא רק. אז מה?. כיתבו ותנו לכתוב? יום נעים
