דיון ראשון לפורום - אתם משתפים את הסביבה?

[Lady Stark]

דיון ראשון לפורום - אתם משתפים את הסביבה?

עד כמה אתם משתפים את הסביבה במה שעובר עליכם?

 

[קוני פרנסיס]

משתפת מעט מאוד אנשים

יש לי כמה חברים טובים שאותם אני משתפת בדיכאון אבל שאר הסביבה לא ממש יכולה להבין לדעתי.
זה לא מתוך זלזול, זה בגלל שנכוויתי כמה פעמים.
אני סובלת כבר 11 שנה מדיכאון מג'ורי עם PTSD. הפוסט טראומה מאוד בולטת עלי לדעתי כי אני קופצת מכל דבר שעושה קצת רעש והחרדה בולטת לעיני כל. אנשים בטוח מנחשים. חוץ מזה אני כבר בקושי יוצאת מהבית בעוד שבשנים הראשונות של הדיכאון עוד הייתי פעילה ויצאתי לא מעט. הייתי בליינית. אז היום הרבה אנשים שואלים איפה אני ולמה נעלמתי, וזה גם משהו שאני מניחה שאנשים מנחשים בגללו.
אבל ממש לספר, אני מעדיפה להשאיר את זה בתחום הסגור של המטפל שלי ושל החברות הטובות לעת עתה. כי התגובות של הסביבה הן בעיקר גילויי רחמים או והתעלמות. אנשים פשוט לא יודעים איך להתמודד עם זה. וההתעלמות הכי קשה בשבילי כי אני גם ככה מדוכאת, אז לקבל כזה חוסר אכפתית ממשהו עוד יותר מדכא אותי.
אני לא מבינה למה זה עדיין טאבו. למה אנשים פוחדים? הייתי בטוחה שהמון אנשים עברו את זה מתישהו בחיים. אפילו לקצת.

 

[Lady Stark]

אני מאמינה גם שצריך לבחור היטב את מי לשתף

פשוט כי לשתף את האדם הלא נכון יביא לתוצאה ההפוכה למטרת השיתוף - זה יכול לסגור אתכם יותר.
עם זאת, הופתעתי בחיי כמה פעמים לטובה כשיצא לי לזרוק משהו על זה לאדם כלשהו מבלי ציפייה לפתח את הנושא, והתגובה שקיבלתי הייתה מאוד אכפתית, וזה אפילו מאוד קירב ביני לבין אותם אנשים ויצר חברות אמיצה.
אדם לא חייב לחוות דיכאון כלשהו כדי להיות סובלני ואמפתי. שווה מדי פעם להקשיב לאינסטינקטים ולנסות לפתח את הנושא עם אנשים חדשים. כמובן שלא עם כל אחד. אבל אם את מתחברת עם מישהו חדש, למה שזה יהיה סוד שעומד ביניכם?

 

[איילת234]

משתפת אבל בוחרת בפינצטה את מי

קודם כל, מזל טוב על הפורום שמחה מאוד שיש עכשיו אחד כזה.
לגבי השיתוף, זה מחולק למעגלים. יש את המעגל הכי קרוב שזה המעט חברים שיודעים וגם שואלים וכל הזמן עם האצבע על הדופק. יש את המעגל הרחוק יותר של חברים שהבנתי אחרי ניסיון שמסוגלים להבין או לספוג כמות מסוימת מאוד של מידע, שזה בסדר ומובן לחלוטין, ויש את המשפחה, שלצערי עקב ניסיון די מר אני מעדיפה לא לשתף בכלל.
כל השאר מסביב יודעים פה חתיכת מידע, שם עוד קצת... אני משתדלת לא להתבייש עד כמה שניתן ומה שמנחה אותי במה וכמה להגיד זה רק התחושה האישית שלי מול האדם.

 

[Lady Stark]

אני מעודדת

להקשיב לעצמנו בנושא הזה. ללמוד מניסיון ויחד עם זאת לא לתת לעצמנו להיסגר חזק מדי.
נשמע שאת מיישמת לקחים

 

[9צב]

לא ממש

יש לי ידידה אחת שגם היא סובלת מדיכאון הרבה שנים. גם הייתה באשפוז וכ'ו. היא היחידה שיודעת בתכל'ס.
ההורים לא מטומטמים אז הם מן הסתם חושדים כבר שנים... אבל אצלי זה קשור בהרבה לבעיות אחרות שיש לי כמו ADHD, בעיות זיכרון, חרדות חברתיות והדיכאון הוא בהתחלה היה סתם תופעת לוואי של הבעיות האחרות עד שהוא התגבר עם השנים.

 

[Lady Stark]

הרבה פעמים

קורה ששילוב של כמה בעיות מכביד עד שנוצר דיכאון. מה עוצר אותך מלדבר על זה? תנסה לדמיין את עצמך פתוח יותר לגבי הקשיים שלך. מרגיש לך שזה יכול לעזור?

 

[9צב]

חחח לא

אני בדיכאון מאז גיל 7 בערך, מאז שאני זוכר את עצמי.
אני פחות מהאנשים הפתוחים, לא כ"כ מסוגל לדבר על כול מיני דברים.
אני בעיקר שותה כשיש לי ערב מלא בטריגרים או עצוב במיוחד כשגברת מלנכוליה מרימה את ראשה...

 

[Lady Stark]

אז אשמח אם תרצה לדבר ולפרוק קצת פה

בשביל זה בדיוק פתחנו את הפורום

 

[פרפרית התקווה]

לא את כול הפייסבוק

אין לי כול כך חברים. יותר ידידים ואנשים שאני פוגשת פעם בכמה שנים. אותם אני משתפת ברמות שונות. אין טעם להסתיר כשזה במילא יוצא החוצה. המשפחה הקרובה ביותר יודעת כמובן כי אני עדיין גרה בבית. זהו אין לי כול כך סביבה חוץ מזה.
לאחרונה שיתפתי מישהו ככה ב-2 שורות על המצב כי הוא שאל מה שלומי. הוא לא ענה לי מאז

כנראה שהוא ציפה לשמוע הכול מעולה!

 

[Lady Stark]

לא כולם יכולים להתמודד עם חדשות רעות

תני לנו ללוות אותך בזמן שאת מנסה למצוא אנשים שיפתיעו אותך לטובה. קיימים כאלה. מבטיחה!