phoenix2000
New member
דיון שהתפתח ועקב אי הסכמה הוחלט להעלות את הנושא לשיפוטכם.
אז בנסיון המי-יודע-כמה שלי לכתוב פתיחה לסיפור שלי יצרתי שתי פסקאות שלכאורה בלתי תלויות אחת בשנייה ושניתן להציגן בסיפור כשהאחת באה לפני השנייה או להיפך.
הסדר המקורי של הפסקאות הוא:
זו לא הייתה הפעם הראשונה בה אלון ברח מהבית. כמו בפעמים הקודמות גם הפעם זה הרגיש מטופש ברגע שטרק מאחוריו את הדלת. אחרי הכל, הוא לא באמת ברח למקום מסויים. זה פשוט היה הנשק הכי אפקטיבי שהיה לו נגד הוריו. זה היה רק עניין של זמן עד שהם היו מתקשרים אליו לנייד ומתחננים שיחזור. אלא שהפעם הם לא התקשרו.
הוא פסע על המדרכה הצרה שנמתחה לאורך החוף וכשזו הסתיימה עבר לצעוד בשולי הכביש. השמש שקעה כבר לפני יותר משעה והתאורה היחידה שהייתה לו בקעה מהירח החצוי שריחף בשמים המעוננים ומידי פעם מהמכוניות שחלפו על פניו. חלקן צפרו לו אך אף אחד לא טרח לעצור. הוא הביט באייפון שלו וחישב את הזמן שעבר מהרגע בו יצא מהדלת. הם בטח שוב מנסים לשחק אותה קשים להשגה, חשב והביט לאחור כאילו ציפה לראות מישהו בא בעקבותיו.
והסדר ההפוך הוא (עם התיקונים הנדרשים):
אלון פסע בשולי הכביש שנמתח לאורך החוף.. השמש שקעה כבר לפני יותר משעה והתאורה היחידה שהייתה לו בקעה מהירח החצוי שריחף בשמים המעוננים, ומידי פעם מהמכוניות שחלפו על פניו. חלקן צפרו לו אך אף אחד לא טרח לעצור. הוא הביט באייפון וחישב את הזמן שעבר מהרגע בו יצא מהדלת. הם בטח שוב מנסים לשחק אותה קשים להשגה, חשב והביט לאחור כאילו ציפה לראות מישהו בא בעקבותיו.
זו לא הייתה הפעם הראשונה בה ברח מהבית. כמו בפעמים הקודמות גם הפעם זה הרגיש מטופש ברגע שטרק מאחוריו את הדלת. אחרי הכל, הוא לא באמת ברח למקום מסויים. זה פשוט היה הנשק הכי אפקטיבי שהיה לו נגד הוריו. זה היה רק עניין של זמן עד שהם יתקשרו אליו לנייד ויתחננו שיחזור. אלא שחלפה כבר חצי שעה והם עדיין לא התקשרו.
אז איזו גרסה עדיפה לדעתכם?
נ.ב
אלה אמורות להיות שתי הפיסקאות הפותחות של הסיפור אז השאלה היא איזו גירסה עושה עבודה טובה יותר בלגרום לכם להמשיך לפסקה הבאה.
דעתכם?
אז בנסיון המי-יודע-כמה שלי לכתוב פתיחה לסיפור שלי יצרתי שתי פסקאות שלכאורה בלתי תלויות אחת בשנייה ושניתן להציגן בסיפור כשהאחת באה לפני השנייה או להיפך.
הסדר המקורי של הפסקאות הוא:
זו לא הייתה הפעם הראשונה בה אלון ברח מהבית. כמו בפעמים הקודמות גם הפעם זה הרגיש מטופש ברגע שטרק מאחוריו את הדלת. אחרי הכל, הוא לא באמת ברח למקום מסויים. זה פשוט היה הנשק הכי אפקטיבי שהיה לו נגד הוריו. זה היה רק עניין של זמן עד שהם היו מתקשרים אליו לנייד ומתחננים שיחזור. אלא שהפעם הם לא התקשרו.
הוא פסע על המדרכה הצרה שנמתחה לאורך החוף וכשזו הסתיימה עבר לצעוד בשולי הכביש. השמש שקעה כבר לפני יותר משעה והתאורה היחידה שהייתה לו בקעה מהירח החצוי שריחף בשמים המעוננים ומידי פעם מהמכוניות שחלפו על פניו. חלקן צפרו לו אך אף אחד לא טרח לעצור. הוא הביט באייפון שלו וחישב את הזמן שעבר מהרגע בו יצא מהדלת. הם בטח שוב מנסים לשחק אותה קשים להשגה, חשב והביט לאחור כאילו ציפה לראות מישהו בא בעקבותיו.
והסדר ההפוך הוא (עם התיקונים הנדרשים):
אלון פסע בשולי הכביש שנמתח לאורך החוף.. השמש שקעה כבר לפני יותר משעה והתאורה היחידה שהייתה לו בקעה מהירח החצוי שריחף בשמים המעוננים, ומידי פעם מהמכוניות שחלפו על פניו. חלקן צפרו לו אך אף אחד לא טרח לעצור. הוא הביט באייפון וחישב את הזמן שעבר מהרגע בו יצא מהדלת. הם בטח שוב מנסים לשחק אותה קשים להשגה, חשב והביט לאחור כאילו ציפה לראות מישהו בא בעקבותיו.
זו לא הייתה הפעם הראשונה בה ברח מהבית. כמו בפעמים הקודמות גם הפעם זה הרגיש מטופש ברגע שטרק מאחוריו את הדלת. אחרי הכל, הוא לא באמת ברח למקום מסויים. זה פשוט היה הנשק הכי אפקטיבי שהיה לו נגד הוריו. זה היה רק עניין של זמן עד שהם יתקשרו אליו לנייד ויתחננו שיחזור. אלא שחלפה כבר חצי שעה והם עדיין לא התקשרו.
אז איזו גרסה עדיפה לדעתכם?
נ.ב
אלה אמורות להיות שתי הפיסקאות הפותחות של הסיפור אז השאלה היא איזו גירסה עושה עבודה טובה יותר בלגרום לכם להמשיך לפסקה הבאה.
דעתכם?
