דיון למה תרבות הספורט לוקה בחסר

[garey]

דיון../images/Emo41.gif למה תרבות הספורט לוקה בחסר

מה ההבדל בנינו לבין ,אירופה ארה"ב רוסיה יפן ושאר העולם , מבחינת ספורטאי ,אימונים, תרבות ספורט ,וכל מה שקשור לחיי הספורט, מה ההבדלים בנינו לבינם, האם הם מבשר או דם אחר לא. ג'רי

 

[יניב פישר]

את תרבות הספורט יוצרים המאמנים...

לא תראה בארה"ב משהו שלא יעיז שלא לעמוד בחוקים ותקנות, בלעשות בדיקות בזמן, בלחתום על חוזים, לא תראה שם אנשים שלא נאמנים למילתם, ולדרך.... כי מי שלא ממלא שם את התנאים באדיקות פשוט לא מתחרה שם. מספיק שיוצא לך שם שם רע ואף אחד לא ירצה לעבוד איתך. מי שלא מקצוען אז פשוט לא שם.... זאת הדרך שלמעשה אנחנו בזירה נסינו ללכת עם הליגה, ללא הצלחה..., מכוון שאסור לעשות פשרות על דרך שאתה מאמין בה, דרכנו נפרדו... יניב

 

[יניב פישר]

ג'רי מניסיונך הרב........שאלה...

בתור מנהל מועדונים, עם איזה אנשים אתה היית מנסה להקיף את עצמך... האם היית מקיף את עצמך באנשים שישימו לך רגליים כל הזמן, וינסו להכשיל אותך? או היית מקיף את עצמך באנשים נאמנים כאלה שמאמינים בדרך שלך, כאלה שבטוחים שאיתך השמיים הם הגבול? אני בטוח שהתשובה שלך היא שאצלך היו רק אנשים שנאמנים לדרכך... אז בארץ שלנו זה לא הסיפור.... חלק גדול מהענף מתנהל באופן של חוסר נאמנות, וחלק לא... השאלה עם מי בוחרים ללכת... יניב

 

[garey]

יניב פישר אנשי קיבלו משכורת יש הבד

כל הסובב אותי בעסקי ,מוצ"ש ,חיקה למשכורת ,לכן מה שאמרתי ביצע לא ביצע ,הביתה ומהר הביתה ,נאמן לי זה הקב"ה {מנסיוני הרב בחיים}. במצבי החיים שאנו חיים {זו לא תקופת ילדותי לצערי,אז לחצנו יד זהוא העסק סגור ובטוח,היום עו"ד} ההבדל הוא אחר לגמרי,אתה מקשר דברים אחרים לגמרי, לצערי מועדונים הם עסק נזיל ופגיע מאוד, אתה יום למעלה ויומיים למטה , צצים כמו פיטריות ,והקהל לא נאמן לך אז{מה אני מלמד אותך עכשיו על מועדונים"}זה פרופסוריה אחרת של חיים לא מומלץ עם????חיי לילה . שנשב על ארוחה ויין טוב ,תקבל שעור במועדוני לילה , ספורטאי ישראלי לא מקדיש ולמה.

 

[garey]

יניב פישר מאמנים זו שאלה הבאה בתור

דיברתי על ספורטאים בלבד, לא אינטריגות למינהם, זה יש בכל העולם , תרבות הספורטאי יניב {לא ויכוחי מאמנים }לא קשור לזירות אלו ואחרות , תרבות הספורט ,היא השגיות בספורט הישראלי בכללי, כולל אומניות לחימה.

 

[eladי]

hmmm..... אולי ה"פרקטיות" ?

בישראל כמו בישראל, אנשים רוצים "רווח" מהעיסוק שלהם. רק תשאל את האזרח הממוצע מע דעתו על המקצוע "ספורטאי", ותבין על מה מדובר: אנשים לא רואים בזה פרנסה. האמא היהודיה מעדיפה ילד שילמד "מקצוע" מאשר שילך לשחק כדורסל, כי באחד פרנסה בטוחה יותר. שילוב בין קריירה וספורט בד"כ לא ניתן כמעט למימוש. זו סיבה אפשרית אחת. לגבי מסורת האימון, זה סיפור אחר. אנשים לא מפנימים את עקרון ה kung fu - משמעותו בסינית היא "מיומנות הנרכשת על ידי עבודה קשה ומאומצת". זה מתפרש בכל תחום - לא רק באמנויות לחימה: בין אם ילדה שמנגנת בפסנתר מגיל 6 (ומתאמנת שעות ביום), בין אם ספורטאי שמתאמן מספר שעות דומה, או שף שמכין את אותה מנה עשרות פעמים עד שזה יוצא מושלם (מכירים את iron chef ?

) אני זוכר את זה על בשרי ממורה שהיתה לי בקונסרבטוריון העירוני: היא היתה ווירטואוזית מדהימה, וזכרה יצירות ארוכות וקשות מאד וביצעה אותן בטעם, אופי, ודיוק מרשים (גם 20 שנים אחרי שלא ראתה אותן). היא יכלה לקרוא ולנגן ישירות מדף תווים (משהו שכבר לא נפוץ בקרב מוסיקאים). ההבדל בינה לבין מורים אחרים בקונסרבטוריון היא העובדה שהיא גם ניגנה והתאמנה, ולא עסקה רק בהוראה, ולכן היתה בכמה רמות מעל. כמו נזיר במקדש שאולין, או מתעמלת מברה"מ שמתאמנת לאולימפיאדה, או ג'ודוקא בקודוקאן - כולם מתאמנים שעות ומשקיעים הכל. ככה גם בספורט. זה לא שאין פה כשרונות - יש גם יש. אבל מה ? בישראל סומכים יותר על הכשרון ולא על התרגול. הנוסחה היא בגדול "הצלחה = כשרון*מאמץ", והמוח שלנו בארץ הקודש יודע שככל שהכשרון גדל, המאמץ קטן (מבלי לשים לב שאם נשקיע גם מאאמץ, ההצלחה תגדל). ככה... קל למתוח ביקורת

השאלה - איך משנים את זה ? עוד נקודה: אין פה חינוך למצויינות. לכל אדם יש כשרון, רק שבאף מקום לא מעודדים אותו לפתח אותו. מציגים בפני ילד מגוון צר של נתיבים, ואם הוא לא מתאים לאף אחד מהם אז הוא nobody. כשרונות בספורט יכולים להתגלות על ידי גופים חינוכיים שבאים במגע עם הילדים. ואני רוצה לשאול אותך שאלה: תסתכל היום בבתי ספר, יש מעט מאד מורים לחינוך גופני שזכאים להקרא "מורים". אצלי, פרט למורה אחד שהיה מדהים, כולם היו כלומניקים שמנים, מעשנים, ודפ"רים ברמה (שדוגמה אישית לא היוו). המורה הטוב שהיה לי יצא מנקודת הנחה שכל אדם בעל ביצועים שונים, והמטרה שלו היא להחדיר משמעת עצמית ושיפור במהלך שנת הלימודים. אז במקום להריץ את כל הכיתה 2000 באופן סדיר (כשחצי ממנה לא מסיימת בכלל 2000) הוא היה עובד עם שכבות. החלשים עבדו על שיפור כושר לב ריאה בסקאלה שלהם (כשהמטרות היו ריאליות: אם אתה לא רץ 1000, אין טעם לאמן אותך לרוץ 2000 ב 7 דקות). החזקים שיפרו את הזמנים. המורה גם לא היה זורק לנו הוראות ויושב ומסתכל מהצד, אלא רץ עם כל התלמידים ונותן עצות ("להרים רגליים", "לא לשכוח לנשום"). יתרה מכך, הוא גם היה מתאמן עם התלמידים אחרי צהריים (למי שרצה לשפר את עצמו). באופן הזה התחלתי בתור מישהו שלא יכל לרוץ חצי קילומטר, לסיום של 2000 בקצת יותר מ 6.5 דקות (שזה זמן טוב למיטב הבנתי) אבל זו דוגמה נדירה מאד, והמציאות היא עצובה - שאר המורים לספורט שהיו לי היו במקרה הטוב מריצים אותנו בסיבובים, ובמקרה הפחות טוב זורקים כדורגל (שנעסיק את עצמנו) והלכו לשתות קפה וסיגריה בחדר מורים. מצד שני, אני לא יודע איך זה בחו"ל. זה הכל להערב

 

[garey]

eladי מדברים הרבה עושים מעט

ראה תוצאות בחו"ל למה ,לא צריך להיות פרופסור לדעת זאת, בארץ תוצאות מועטות .היום האמא הפולניה מחפשת פרנסה ,גם לה אין זמן לילדים ,כמו המאמות של פעם ,שהיו נמרות החינוך בבית.{במיוחד הפולניות} יאלה אחלה דיון לא?

 

[eladי]

מי מדבר הרבה ? ../images/Emo98.gif

ועושה מעט ?

סתאאם

 

[cronic1]

אחלה דיון שמסתכם במילה אחת אופי

אופי אופי אופי. הצבר הישראלי במצב של אחד על אחד חסר אופי. המנטליות ים תיכונית. זה קצת משתפר במשחקים קבוצתיים אך עדיין הספורטאי הישראלי חסר אופי ומנטליות להתחיל משהו ולסיים כמו שצריך. הישראלי בהכללה גסה אינו מוכן להקריב מעצמו יותר מידי ורוצה הכל על מגש של כסף.

 

[garey]

cronic1 מילה ששוה מיליוני דפים

 

[הגמד הלוחם]

כי אין מיסוד חזק לספורט

גם אם ספורטאי יתאמן חזק, ישמור על תזונה, משמעת וכו'.. בגיל 18 רב הסיכויים שהוא יתגייס לצבא אם אין לו השגים בין לאומיים. בנוסף אין תרבות ספורט של לשלוח את הילד לספורט כבר בגיל 6 לפתח את המיומנויות. יתר על כן המורים לספורט , שתפקידם להנחיל את הרוח הספורטיבית לתלמידים עושים בדיוק את ההפך. 2000 וכמות שכיבות שמיכה אינם מדד לכושר ואינם מעודדים תלמידים להתפתח לכיוונים שונים. אף על פי שבגילאי התיכון ישנם מורים מעטים שמעודדים תלמידים להשתתף בנבחרות של משחקי כדור בעיקר וגם בנבחרות אחרות, אין עידוד קריטי בגילאים היותר צעירים. לדעתי, עם העידוד הנכון בגילאי 6-7 יוכלו הרבה תלמידים לפתח יכולות ספורטיביות טובות יותר לעתיד (כושר, סיבולת, כח וכו'.. ) ואף להגיע לרמה גבוהה. בנוסף בארץ ישנה בעייה שכאשר מתגלה כישרון צעיר הוא מתפספס ונמוג. הרבה פעמים כשרונות כאלה נעלמים בצבא, או מתחילים לנוח על זרי דפנה לאחר שמגיעים להשגים גבוהים ולא ממשיכים להשקיע (אני אישית מכיר מס' אנשים כאלה מתחומים שונים). אלכס