כתיבת ספרים על השואה:
מעבר למה שבני כתב, אני מוסיפה: כתיבה, היא האפשרות היחידה להעביר זכרונות. את מה שיש בתודעה של הניצול אף אחד לא יכול לדעת, אם הוא לא מעלה על הכתב. ולכן אני מעודדת העלאת זכרונות וכתיבת עדויות במסגרת הפורום, כדי לשמר ולהנציח את הקורבנות הרבים שאינם עוד איתנו. מעבר לכך, יש גם תחושה של שליחות, הזעקה של הכתיבה היא "שלא תהיה שוב שואה", משום שאנו מבינים היום שאם השואה היתה פעם אחת (שלא לדבר על כך שהיא צמחה דווקא בגרמניה התרבותית, ובתקופה מודרנית ונאורה) היא יכולה לקרות חלילה שוב.
