המממממ.....
כמו שאמרת: אמנות הבישול היא אמנות. ובשביל להיות אמן צריך בראש וראשונה בסיס טכני טוב. בלי זה אי אפשר להתקדם. צריך שיהיה ידע רחב והיכרות עמוקה עם העבר ועם מה שנעשה על ידי אחרים. ומשני אלה יוצאים קדימה כדי לחדש וליצור. בדיוק כמו שפיקאסו ידע לצייר ציורים קלאסיים (ומשעממים) לא רע בכלל, אבל הוא כמעט לא עשה את זה. הוא ניצל את הידע והשליטה בטכניקה כדי ליצור זרם אמנותי חדש, בתחומים שעניינו אותו. שליטה טכנית, הכרת העבר, בסיס ידע רחב, חוש טעם מפותח, נסיון עשיר, יצירתיות וחדשנות הם חלק מההבדלים בין אמן טוב לאמן פחות טוב. כמו שאמרת, שיקול הדעת הרגעי מאוד חשוב. זה לא סותר בסיס טכני טוב ושליטה טובה בחומר (שניהם נרכשים, להבדיל מחוש טעם ויצירתיות). זה לא סותר את העובדה שבהחלט יכול להיות שמה שבסיר איננו לרוחי. אני אכן מסוגל לטפל במאכלים שאני סולד מהם. נאלצתי לעשות את זה כמה פעמים, אמרתי "איכס" יותר מכמה פעמים במהלך ההכנה, הייתי מעדיף לא להיות במטבח באותו רגע. זה לא עניין כל כך של ציות להוראות כמו הבנה של מה אנחנו מחפשים ולהיות רגישים למה שקורה בסיר. למרות זאת, אני רחוק מלהיות שף (שף הוא ראש צוות המטבח, ובשביל להיות כזה צריך מטבח, וגם צריך צוות, וצריך לדעת לבשל כהלכה וצריך גם לדעת לנהל מטבח). מעבר לזה שאני לא עוסק בזה באופן מקצועי, חסר לי לטעמי עוד הרבה הרבה נסיון ועוד הרבה יותר ידע כדי להתקרב לרמה הזאת בכלל, וחוש הטעם והיצירתיות שלי לא עומדים בדרך כלל למבחן הקהל (וטוב שכך). -- רן.
