דייט ראשון...
הכרתי את טל בשישי האחרון בסנדוויציה בלילנבלום ('olive'). ישבתי עם חבר והיא ישבה עם חברה בשולחן סמוך. התקשקשתי עם החבר ובשלב כלשהו הן הצטרפו לשיחה. היתה כימיה טובה והחלפנו מספרים. צלצלתי אליה ביום ראשון בערב, קבענו שאני אוסף אותה עוד שעה. פאק! שנייה אחרי שניתקתי אני נזכר שהערב יש גלגל הצלה ענק. מה עושים? מבטלים? לא, לא נעים, נשתדל לשמוע את השידור – ניקח את האוטו של אמא ונקשיב לרדיו. היא בטח נורא תסתקרן ותאזין גם. איזו טעות...כמה שאני תמים. אספתי אותה בסביבות 22 בלילה. הרדיו פתוח בפול ווליום, שחר מקשקש ברדיו, שומע קצת מג'ני, וקצת נעמה. הבחורה נכנסת לרכב. היא לא מבינה למה אני שומע רדיו בעוצמה כזו, ולמה 103. פתאום נפל לי האסימון. לא כולם שומעים את התחרות. הבחורה לא מבינה מי זה עדי פרבר, אתם קולטים? הסברתי בקצרה שהייתי בתחרות הזו ונפלתי די מוקדם, ויש גלגל הצלה עכשיו. התחלנו לנסוע לכיוון רחוב הברזל ברמת החייל (לשבת באיזה בית קפה), אנחנו חונים, ואז אני שומע את אלוהים. היא לא מכירה אף אחד כזה חוץ מההוא בתנ"ך. איזו בורות. סיפרתי לה שהוא אינטיליגנט ומוכשר בטרוף, וכדאי לה להקשיב לו. הגברנו את הרדיו ואלוהים בדיוק אמר שהוא רוצה לבעוט לרמי בכוס... היא מנמיכה את הרדיו בעצבנות כשהבעה של שאת נפש מכרסמת בפניה ושואלת למה אנחנו יושבים ברכב, בחנייה, כבר 10 דקות. לא היתה לי ברירה, נטשתי את הרכב והרדיו וישבנו בבית קפה. לא התרכזתי בשיחה, ואין לי מושג על מי ועל מה היא דיברה (אני בונה על הדייט השני להשלמת מידע). בטח סיפרה לי על לימודים ועבודה. אבל המחשבה שלי רחוקה משם. אני מדמיין את שחר מקלל את השופטים ש"לא מבינים כלום ברדיו", את פרבר ושוקי האלכוהוליסטים משתכרים ועדי שולח חיצי זעם לכולם, ג'ורנו חושף סקופ פוליטי, ענבר מזמרת, ג'ני מהפנטת אותי (ואת אמא שלי) בליחשושים אירוטיים, ואת נעמה משתלחת באיזה מאזין שוביניסט מאנייק שלא מוכן להוריד את הזבל בבית. בקיצור אני מבין שעשיתי טעות רצינית. אסור לצאת בערב כזה מהבית. סיימתי בזריזות את הקפה שלי, והזמנתי חשבון. אח"כ ראיתי שהיא בקושי שתתה מהקפה שלה. אני מביט בשעון. ההכרעה עוד כמה דקות. אני צועד בקצב כול כך מהיר לרכב, שמאלץ את טל לרוץ וללכת לסרוגין. אנחנו נכנסים לרכב. פותח רדיו. מתחיל לשלוח sms-ים בפראות. היא מביטה בי ברחמים מהולים בעלבון. אני מבקש ממנה לשלוח sms גם מהטלפון שלה. "די, נשבר מכול הרדיו הזה" היא פולטת. אני חונה ליד הבית שלה ושנינו נשארים ברכב. זה הרגע שבו אני אמור לנשק אותה ולהיפרד....אני שומע שברדיו שמוליק מגיע לרגע ההכרעה. פאק, איזה תיזמון גרוע. "רגע" , אני אומר לטל. "תמתיני דקה, אני חייב לשמוע מי עף". היא לא מבינה מה אני רוצה. שחר נזרק. אני לא מעקל ושותק כמה שניות. "לא! יא חארות!" אני זועק. טל המומה. כנראה שהבהלתי אותה - היא פותחת את הדלת ועומדת לצאת מהרכב. "רגע, חכי, תחזרי" אני ממלמל. "הנה, הנמכתי את הרדיו". היא סוגרת את הדלת, אני מצמיד אותה אלי ואנחנו מתנשקים. אני שומע בחצי אוזן את שמוליק מדבר על מישהו שהולך לעוף למרות שההפקה האמינה בו. אני חותך את הרגע הרומנטי ומגביר את הרדיו שוב. פרבר עף. "איזה זיין!!! אני לא מאמין. איך איך עושים לי את זה?" אני בוהה בטל ולא מצליח להסתיר את הדמעה שלי. הפתעתי אפילו את עצמי - חשבתי שרק בסרטים זה קורה לי. המחשבות שלי נדדו לשבוע הבא בתחרות - מה יהיה עכשיו? מי יתמודד מול מי? מי המסכן שיפול על סמואל? "טראח!!" הדלת נטרקת. טל נעלמה. אני נשאר ברכב כדי לשמוע את שמות 'הטובעים' שפיספסתי. מצלצל לטל, אני חייב להתנצל. "טל, תנסי להבין, זה יום אבל. העיפו 7..." טריקה. אל תצאו לדייט ראשון בערב שמעיפים את חברים שלכם מתוכנית ריאליטי.
הכרתי את טל בשישי האחרון בסנדוויציה בלילנבלום ('olive'). ישבתי עם חבר והיא ישבה עם חברה בשולחן סמוך. התקשקשתי עם החבר ובשלב כלשהו הן הצטרפו לשיחה. היתה כימיה טובה והחלפנו מספרים. צלצלתי אליה ביום ראשון בערב, קבענו שאני אוסף אותה עוד שעה. פאק! שנייה אחרי שניתקתי אני נזכר שהערב יש גלגל הצלה ענק. מה עושים? מבטלים? לא, לא נעים, נשתדל לשמוע את השידור – ניקח את האוטו של אמא ונקשיב לרדיו. היא בטח נורא תסתקרן ותאזין גם. איזו טעות...כמה שאני תמים. אספתי אותה בסביבות 22 בלילה. הרדיו פתוח בפול ווליום, שחר מקשקש ברדיו, שומע קצת מג'ני, וקצת נעמה. הבחורה נכנסת לרכב. היא לא מבינה למה אני שומע רדיו בעוצמה כזו, ולמה 103. פתאום נפל לי האסימון. לא כולם שומעים את התחרות. הבחורה לא מבינה מי זה עדי פרבר, אתם קולטים? הסברתי בקצרה שהייתי בתחרות הזו ונפלתי די מוקדם, ויש גלגל הצלה עכשיו. התחלנו לנסוע לכיוון רחוב הברזל ברמת החייל (לשבת באיזה בית קפה), אנחנו חונים, ואז אני שומע את אלוהים. היא לא מכירה אף אחד כזה חוץ מההוא בתנ"ך. איזו בורות. סיפרתי לה שהוא אינטיליגנט ומוכשר בטרוף, וכדאי לה להקשיב לו. הגברנו את הרדיו ואלוהים בדיוק אמר שהוא רוצה לבעוט לרמי בכוס... היא מנמיכה את הרדיו בעצבנות כשהבעה של שאת נפש מכרסמת בפניה ושואלת למה אנחנו יושבים ברכב, בחנייה, כבר 10 דקות. לא היתה לי ברירה, נטשתי את הרכב והרדיו וישבנו בבית קפה. לא התרכזתי בשיחה, ואין לי מושג על מי ועל מה היא דיברה (אני בונה על הדייט השני להשלמת מידע). בטח סיפרה לי על לימודים ועבודה. אבל המחשבה שלי רחוקה משם. אני מדמיין את שחר מקלל את השופטים ש"לא מבינים כלום ברדיו", את פרבר ושוקי האלכוהוליסטים משתכרים ועדי שולח חיצי זעם לכולם, ג'ורנו חושף סקופ פוליטי, ענבר מזמרת, ג'ני מהפנטת אותי (ואת אמא שלי) בליחשושים אירוטיים, ואת נעמה משתלחת באיזה מאזין שוביניסט מאנייק שלא מוכן להוריד את הזבל בבית. בקיצור אני מבין שעשיתי טעות רצינית. אסור לצאת בערב כזה מהבית. סיימתי בזריזות את הקפה שלי, והזמנתי חשבון. אח"כ ראיתי שהיא בקושי שתתה מהקפה שלה. אני מביט בשעון. ההכרעה עוד כמה דקות. אני צועד בקצב כול כך מהיר לרכב, שמאלץ את טל לרוץ וללכת לסרוגין. אנחנו נכנסים לרכב. פותח רדיו. מתחיל לשלוח sms-ים בפראות. היא מביטה בי ברחמים מהולים בעלבון. אני מבקש ממנה לשלוח sms גם מהטלפון שלה. "די, נשבר מכול הרדיו הזה" היא פולטת. אני חונה ליד הבית שלה ושנינו נשארים ברכב. זה הרגע שבו אני אמור לנשק אותה ולהיפרד....אני שומע שברדיו שמוליק מגיע לרגע ההכרעה. פאק, איזה תיזמון גרוע. "רגע" , אני אומר לטל. "תמתיני דקה, אני חייב לשמוע מי עף". היא לא מבינה מה אני רוצה. שחר נזרק. אני לא מעקל ושותק כמה שניות. "לא! יא חארות!" אני זועק. טל המומה. כנראה שהבהלתי אותה - היא פותחת את הדלת ועומדת לצאת מהרכב. "רגע, חכי, תחזרי" אני ממלמל. "הנה, הנמכתי את הרדיו". היא סוגרת את הדלת, אני מצמיד אותה אלי ואנחנו מתנשקים. אני שומע בחצי אוזן את שמוליק מדבר על מישהו שהולך לעוף למרות שההפקה האמינה בו. אני חותך את הרגע הרומנטי ומגביר את הרדיו שוב. פרבר עף. "איזה זיין!!! אני לא מאמין. איך איך עושים לי את זה?" אני בוהה בטל ולא מצליח להסתיר את הדמעה שלי. הפתעתי אפילו את עצמי - חשבתי שרק בסרטים זה קורה לי. המחשבות שלי נדדו לשבוע הבא בתחרות - מה יהיה עכשיו? מי יתמודד מול מי? מי המסכן שיפול על סמואל? "טראח!!" הדלת נטרקת. טל נעלמה. אני נשאר ברכב כדי לשמוע את שמות 'הטובעים' שפיספסתי. מצלצל לטל, אני חייב להתנצל. "טל, תנסי להבין, זה יום אבל. העיפו 7..." טריקה. אל תצאו לדייט ראשון בערב שמעיפים את חברים שלכם מתוכנית ריאליטי.
