מחשבה שעוברת לי מדי פעם לראש
בני עבר השתלת מח עצם בגיל 6. "הבטיחו" לנו 90% של איבוד הפריון אצלו. מדי פעם, במחשבות עתידיות על ימים מאושרים של בריאות ואהבה בחייו, אני תוהה לעצי האם יהיה עליי ומחובתי לדאוג שהוא יידע בנות זוגות בעלות פוטנציאל לטווח ארוך על כך שהוא לא יהיה פורה, או לפחות בסיכון גבוה לכך? האם יהיה צורך לספר בגילוי נאות על מחלת הילדות שלו, או לחכות שזה יעלה לבדו בשיחות, שמן הסתם תגענה מעצמן? האם ארגיש צורך לקחת אותו לבדיקת פריון בגיל נעורים, או שאתן לחיים לקחת את מסלולם הטבעי, ושיגלה כמו כל אחד אחר בתהליך הניסוי, כי אומרים הרבה פעמים (ואני מאמינה) שMIND OVER MATTER, כלומר, אם במחשבה שלו הוא יהיה פורה כמו כל אחד אחר, אז הוא יוכל באמת להיות פורה.
למה זה צריך לעניין אותך? אני לא יודעת, אבל מה שכתבת העיר אצלי את המחשבה הזו שוב.
ולעניינך, לטעמי, נושא הסרטן, אצל צעירים ורווקים צריך לעלות רק כשיש רמת מחוייבות מינימלית (לא זוגיות בלעדית אולי, אבל כשיודעים שזה שיושב מולנו באמת מחבב אותנו כבני אדם). זה גם יותר קל לקבל את הבשורה, וגם פחות מבריח. מעבר לכך, סיפור ההתמודדות שלך עם המחלה, רק יכולה להראות כמה שאת אדם חזק ובעל אופי, ואצלי, לפחות, זו היתה נקודה לטובתך, ולא לרעתך.