דיי... אין לי כוח יותר

[stagadam]

דיי... אין לי כוח יותר

אין לי כוח.... אין לי כוח להתמודד עם זה יותר..... לא בא לי לאכול, לא בא לי לדבר עם אף אחד.... בא לי פשוט להעלם....שכולם יעזבו אותי...שיתנו לי להיות עם הכאב שלי... שאני לא אצטרך להעמיד כל הזמן פנים שהכל בסדר, שהכל כרגיל.... די...כל הגוף כואב לי, ובעיקר כואבת לי הנשמה.... אני לא מסוגלת לחשוב על שום דבר חוץ ממנו.... כבר אין לי מה להגיד לו.... הבטחתי לו תשובה, אבל אין לי תשובה!!! הלוואי שהייתה לי.... בעצם, יש לי תשובה אבל אני לא מוכנה לקבל אותה.... אני יודעת שאני חייבת להגיד לו שזה נגמר, אבל אני לא מסוגלת, אני לא רוצה.... הראש אומר שזה הדבר הנכון לעשות, אבל הלב עומד להתפוצץ מאהבה... כמה אפשר לשחק משחקים, כמה אפשר להגיד "כן" ואז "לא" ואז שוב "כן" ואז עוד פעם "לא"... כמה סיפורים אני יכולה להמציא לו, כמה אני יכולה להתחמק.... זהו, זה מתחיל להימאס לו, אני מרגישה את זה..... אבל אני לא מסוגלת...!!!

 

[אקווה]

ואני חושבת

שאת צריכה לתת לזה צ´אנס... אז הוא גדול ממך, אז מה? בגלל זה להפסיד אהבה אמיתית (גם אם זה "רק" אולי - זה המוון)? אז אל תספרי להורים בינתיים, עד שאת רואה מה את מרגישה אליו באמת, מה את באמת רוצה. תיפגשו בחוץ, תצאו, תסתובבו, תכירי את הבנאדם לעומק. אולי תגלי שהוא גם ככה לא ממש מוצא חן בעינייך ואז בכלל לא תהיה בעייה? תני לזה צ´אנס, אחר כך תצטערי על זה הרבה זמן. אם יש בך רגש אליו, ולפי הכתיבה שלך יש בך, ואפילו די הרבה גם אם את לא ממש מוכנה להודות בזה אפילו לא בפני עצמך - תלכי עם זה. אם זה יימשך ותראי שאותו את באמת רוצה, עד הסוף - ההתעמתות עם ההורים תהיה אמנם בלתי נמנעת, אבל לדעתי הם יצטרכו לקבל את זה בסופו של דבר, גם אם זה ייקח להם קצת זמן. אולי אפילו תופתעי לטובה. אולי את מנפחת את התגובה שלהם רק בגלל החשש שלך. תלכי עם זה הוא רוצה, הוא עושה. זה הכל תלוי בך. ולדעתי זה שווה... מחזיקה לך אצבעות..