דיכאון אחרי לידה

[דאגני טאגרט]

דיכאון אחרי לידה

אני סובלת מדיכאון אחרי לידה, ובני כבר בן שנה וחודשיים. אני מטופלת עד כמה שניתן, אבל בינתיים התרופות לא עוזרות, רק קצת.
הבן שלי הוא ילד חכם, מהיר מאד בהתפתחות, מוטורית ושכלית, אבל עם מזג מאד קשה. צורח המון, בוכה המון. למרות הדיכאון אני תמיד קשובה אליו, לא משאירה אותו בוכה ללא מענה, יושבת איתו המון זמן עם משחקים וספרים. אבל, קשה לי לחייך, ואני במתח ומועקה, דבר שבוודאי הוא מרגיש. יש עצות? האם המזג הקשה נובע מהדיכאון שלי? האם נראה שהוא במצוקה כלשהי שיש לטפל בה מקצועית? תודה.

 

[דאגני טאגרט]

לא לראשי בבקשה

 

[smile li]

דיכאון אחר לידה

אנסה לסייע, אך חסר לי קצת מידע:
* האם את מטופלת אצל פסיכיאטר ללא טיפול פסיכולוגי, או משלבת ביניהם?
כמה זמן את נוטלת את הטיפול התרופתי? האם דאגת ליידע את הרופא בחוסר היעילות של התרופה על מצבך?
* האם את חיה עם בן זוג/בעל? במידה וכן, איך הוא מתייחס אליך ומתנהג לאור מצבך?

מזג זה דבר מולד, ביולוגי, שמתמתן או מתעצם נוכח גורמים סביבתיים, כמו טיפול של האם, התרבות, הסביבה החברתית, שיטת החינוך, מצב בריאותי וכדומה. האם הבחנת במזג ה"בעייתי" כבר בחודשים הראשונים לחייו?

אשמח לקרוא את תשובותיך ולהמשיך משם.

 

[דאגני טאגרט]

עונה

כי לישון גם ככה לא הולך...

אני בטיפול אצל פסיכיאטר ופסיכולוגית. נוטלת תרופות כשנה, מתוכה שני סוגים שונים והעלאת מינון עד למקסימום בכל תרופה. עכשיו התייאשתי כבר מהפסיכיאטר שלי, ואני עוברת למישהי חדשה, אבל כן, הוא ידע שזה לא לגמרי עובד.
אני חיה עם בעלי, שמצד אחד מאד מנסה לעזור ולתמוך, ומצד שני כבר נשחק בעצמו מהמצב. לא קל לחיות עם אדם עצוב

, במיוחד כשהוא התחתן עם מישהי שמחה...
המזג היה תמיד קשה. מאז שהוא נולד. היו לו המון כאבים סביב האוכל שממש ייאשו אותנו (היה בוכה מרעב, וכשמנסים לתת בקבוק שותה טיפה ומתחיל לצרוח מכאבים

). תודה לאל את זה עברנו ועכשיו האוכל כבר לא בעיה. אבל המזג נשאר. למשל, בשניה שאני מכבה את האוטו, מתחיל לצרוח שאוציא אותו. כל הזמן רוטן ומיילל. בקושי מחייך. זה נורא עצוב לי כי אני מאשימה את עצמי.
המזג אגב זה לא רק איתי. חמותי אומרת שהוא יותר קשה מכל הילדים שלה יחד...
כמובן שזה מעגל שמזין את עצמו. כי המזג הלא קל מייאש אותי, אני שוקעת יותר לדיכאון, כי הכל מרגיש כל כך קשה. אני כל כך במתח מהשניה שהוא מתעורר (כמובן בצרחות מהשניה שפותח את העיניים). אני מנסה תמיד להיות רגועה, לא צועקת ולא מתעצבנת, אבל בפנים אני נהיית יותר ויותר כבויה.
קשה לי.

 

[smile li]

פעלת נכון

קודם כל, טוב עשית שהחלטת לעבור לפסיכיאטרית חדשה. לפעמים איש מקצוע אחר, חוות דעת שונה וטיפול שונה, יניבו תוצאות שונות וטובות יותר. אני מאחלת לך בהצלחה רבה.
באשר למג של הילד: כפי שכתבתי, מזג הוא דבר ביולוגי, מולד ולנו הסביבה ניתן רק למתן מזג בעייתי או להעצים אותו. אני מניחה שלאור מצבך, יש לך קושי למתן את המזג הקשה של ילדך. מנגד, הילד יכל לבטא את עצמו בדרך מתסכלת לא פחות - להסתגר בעצמו, להיות לילד מדוכדך ואפטי. לפחות הילד מגיב לנעשה סביבו, גם זה משהו.
אני בטוחה שזה אכן מעגל שמזין את עצמו וברגע שתרגישי טוב יותר, תהיי יותר נינוחה, סבלנית, רגועה ומאושרת, היחסים עם בן הזוג ישתפרו וכך גם הקשר עם בנכם.
האם שקלת לצרף את בן זוגך לחלק מהמפגשים עם הפסיכולוגית? אני בטוחה שגם לו לא קל וכלים מאיש מקצוע עם הסברים יכולים מאד לסייע גם בהתמודדות שלו עם המצב. אולי אחרי שישמע את הפסיכולוגית הוא ישעה יותר אמפטי למצבך ו"ימלא את המצברים" להמשיך ולתמוך בך.
מה יכול לגרום לך לחוש שמחה גדולה יותר? האם בילוי זוגי יכול לתרום לכך? גם לתת לך כוחות וגם לחזק את היחסים עם בעלך? אם כן, אולי כדאי לשקול אחת לשבוע-שבועיים לקרוא לבייביסיטר ולצאת לסרט/בית קפה/הצגה או סתם הליכה משותפת בטיילת. אולי כך ישבר הרצף של בית-עבודה-תסכול-חוסר שינה ויחזרו התחושות של המצב טרם לידת בנך. חשבי על כך.

אני מאחלת לך המון הצלחה בהתמודדות. אני כאן לשאלות נוספות.

 

[טליה 70]

אני עצמי

חוויתי דיכאון לאחר הלידה הראשונה. גם בני נולד עם מזג דומה. אבל בתחושה שלי אני חושבת שהם חשים היטב את העצב וחוסר השמחה וזה משפיע לרעה על התגובות שלהם. גם לי היה קשה לחייך ולהביע שמחה וגם אני אדם שמח ואופטימי מטבעי. עצתי לך לא למהר ולהפסיק את התרופות רק בהדרגה ובתיאום עם הפסיכיאטר. זה חשוב להשתדל לצאת וקצת פעילות ספורטיבית גם היא תתרום. הבשורה הטובה תתעודדי את לא לבד בסרט הזה ואת תצאי מזה. בהצלחה!