דיכאון אחרי לידה.
בואו נדבר על זה.
ישראל היא מדינה עם לחץ ילודה מאוד גבוה, וממוצע ילודה גבוה בהרבה משאר מדינות הoecd. הכתבה ששודרה אתמול (בערוץ 2?) מראה לנו כמה זה לא לגיטימי שאישה תחליט על הגוף שלה, כמה התרעומת גדולה כאשר אישה בוחרת איזו בחירה נכונה לחיים שלה ולגוף שלה באותו הרגע. עובר הוא לא ילד, עובר הוא חלק מגוף האישה, זאת חשוב לזכור.
שכחנו, לדעתי, שזה לא מתפקידנו להביא ילדים לעולם by any means necessary, חוץ מבמקרים באמת מאוד קיצוניים שבהם ״מתאפשר״ לאישה לעשות הפלה.
אבל ללידה יש גם השלכות. אחת מהן, דיכאון לאחר הלידה, תופעה מאוד מאוד נפוצה ומטופלת בצורה בעייתית.
מצרפת פוסט של זוהר אלימלך:
אתמול פנתה אלי מישהי לדף שלי שאחותה התאבדה. הייתה לה תינוקת בת 4 חודשים והיא סבלה מדיכאון אחרי לידה. זו שכתבה לי סיפרה שאחותה שלחה לה לינק של פוסט שכתבתי על קשיים לאחר לידה. והודתה לי כיוון שזה נתן לאחותה נחמה כמה ימים לפני שהיא התאבדה..
זה הזכיר לי את הטופס ההוא שקיבלתי בטיפת חלב שאמור לזהות אם אני סובלת מדיכאון אחרי לידה.
בטופס נשאלת השאלה 'האם את מאושרת?'
ואני זוכרת את עצמי רואה את השאלה הזו ובא לי לצחוק מהפער הגדול בין השאלה לבין החיים שלי באותו רגע.
יושבת שם כולי פצועה פיזית, כל הגוף כואב לי; הגב צורח, השכמות הצוואר, הכל עייף. ההורמונים משתוללים וחיוך נראה לי כמו הגזמה. מדממת וכאובה והנפש סוערת. עייפה ברמות קיצוניות.
והאם אני מאושרת.
ממש לא.
אושר רחוק ממני בשלב זה.
אבל אסור להודות בזה.
אסור לדבר על זה.
אז סימנתי כן.
כן אני מאושרת.
הכל סבבה.
ואני רק רוצה לבכות. ולישון.
בעודי מסמנת כן, חלב התחיל לנזול מהציצים שלי,
כאילו בכעס על השקר הגדול הזה.
היום בדיעבד אני יודעת שסבלתי מדיכאון אחרי לידה. אולי לא חריף, אבל היה שם משהו.
אנחנו עושים לאמהות מלכודת דבש.
ודיכאון אחרי לידה הוא מצב שיכול להיפתר. והוא מגיע לכל כך הרבה אמהות.
צריך לראות אישה אחרי לידה ולהתייחס אליה כאילו היא חזרה ממלחמה.
לראות שהיא אוכלת ושותה.
שהיא מצליחה לישון.
להסתכל לה בעיניים ולהקשיב לה.
לראות אותה.
להושיט לה יד ולהבין אותה.
לתת לה תמיכה נפשית בלי לבדוק אם היא מאושרת או לא, לידה היא חוויה משנת חיים.
להיות עבורה גם אם היא אומרת שהיא בסדר.
ולדבר על זה. לתת לה לדבר על מה שהיא רוצה. לתת לה להוציא.
לדבר על הקושי. לדבר על החוויות.
לתת לכל אמא את ההרגשה שזה בסדר.
היום אמהות ננטשות לעצמן כמה ימים אחרי הלידה. אין שבט שעוטף ומחבק,
אין מי שדואג לה.
חייבות לדבר על זה.
דיכאון אחרי לידה הורג.
פוסט זה מוקדש לאמא שהתאבדה.
יהי זכרה ברוך.
בואו נדבר על זה.
ישראל היא מדינה עם לחץ ילודה מאוד גבוה, וממוצע ילודה גבוה בהרבה משאר מדינות הoecd. הכתבה ששודרה אתמול (בערוץ 2?) מראה לנו כמה זה לא לגיטימי שאישה תחליט על הגוף שלה, כמה התרעומת גדולה כאשר אישה בוחרת איזו בחירה נכונה לחיים שלה ולגוף שלה באותו הרגע. עובר הוא לא ילד, עובר הוא חלק מגוף האישה, זאת חשוב לזכור.
שכחנו, לדעתי, שזה לא מתפקידנו להביא ילדים לעולם by any means necessary, חוץ מבמקרים באמת מאוד קיצוניים שבהם ״מתאפשר״ לאישה לעשות הפלה.
אבל ללידה יש גם השלכות. אחת מהן, דיכאון לאחר הלידה, תופעה מאוד מאוד נפוצה ומטופלת בצורה בעייתית.
מצרפת פוסט של זוהר אלימלך:
אתמול פנתה אלי מישהי לדף שלי שאחותה התאבדה. הייתה לה תינוקת בת 4 חודשים והיא סבלה מדיכאון אחרי לידה. זו שכתבה לי סיפרה שאחותה שלחה לה לינק של פוסט שכתבתי על קשיים לאחר לידה. והודתה לי כיוון שזה נתן לאחותה נחמה כמה ימים לפני שהיא התאבדה..
זה הזכיר לי את הטופס ההוא שקיבלתי בטיפת חלב שאמור לזהות אם אני סובלת מדיכאון אחרי לידה.
בטופס נשאלת השאלה 'האם את מאושרת?'
ואני זוכרת את עצמי רואה את השאלה הזו ובא לי לצחוק מהפער הגדול בין השאלה לבין החיים שלי באותו רגע.
יושבת שם כולי פצועה פיזית, כל הגוף כואב לי; הגב צורח, השכמות הצוואר, הכל עייף. ההורמונים משתוללים וחיוך נראה לי כמו הגזמה. מדממת וכאובה והנפש סוערת. עייפה ברמות קיצוניות.
והאם אני מאושרת.
ממש לא.
אושר רחוק ממני בשלב זה.
אבל אסור להודות בזה.
אסור לדבר על זה.
אז סימנתי כן.
כן אני מאושרת.
הכל סבבה.
ואני רק רוצה לבכות. ולישון.
בעודי מסמנת כן, חלב התחיל לנזול מהציצים שלי,
כאילו בכעס על השקר הגדול הזה.
היום בדיעבד אני יודעת שסבלתי מדיכאון אחרי לידה. אולי לא חריף, אבל היה שם משהו.
אנחנו עושים לאמהות מלכודת דבש.
ודיכאון אחרי לידה הוא מצב שיכול להיפתר. והוא מגיע לכל כך הרבה אמהות.
צריך לראות אישה אחרי לידה ולהתייחס אליה כאילו היא חזרה ממלחמה.
לראות שהיא אוכלת ושותה.
שהיא מצליחה לישון.
להסתכל לה בעיניים ולהקשיב לה.
לראות אותה.
להושיט לה יד ולהבין אותה.
לתת לה תמיכה נפשית בלי לבדוק אם היא מאושרת או לא, לידה היא חוויה משנת חיים.
להיות עבורה גם אם היא אומרת שהיא בסדר.
ולדבר על זה. לתת לה לדבר על מה שהיא רוצה. לתת לה להוציא.
לדבר על הקושי. לדבר על החוויות.
לתת לכל אמא את ההרגשה שזה בסדר.
היום אמהות ננטשות לעצמן כמה ימים אחרי הלידה. אין שבט שעוטף ומחבק,
אין מי שדואג לה.
חייבות לדבר על זה.
דיכאון אחרי לידה הורג.
פוסט זה מוקדש לאמא שהתאבדה.
יהי זכרה ברוך.