דיכאון בצבא וירידה במשקל.

[barsese]

דיכאון בצבא וירידה במשקל.

התגייסתי לצבא לפני כ4 חודשים. הייתי במשקל 50 קילו וכרגע אני שוקלת 41 קילו. רע לי בצבא, רע לי עם האנשים, עם העבודה, ואני לא מסוגלת להכניס שום דבר לפה. אני אוכלת איזו פרוסה כשאני חוזרת הביתה, בסביבות 6, ולאחר מכן ב9 כבר נכנסת לישון. הייתי אצל רופא היחידה שאבחן אצלי אנורקסיה, לא יודעת עד כמה זה נכון. ושלח אותי לקב"ן בדחיפות כבר באותו היום. הקב"ן לא התייחסה כלכך לירידה הדרסטית במשקל ורוצה שאני אבוא אליה בשבוע הבא להמשך שיחות. בקשתי ממנה שתמליץ להעביר אותי מהר מהבסיס, שאוכל לראות אם בבסיס אחר יהיה לי אולי יותר טוב, אך היא סירבה ואמרה שזה לא בסמכותה. אני לא מסוגלת להמשיך. אני עם סחרחורות, חולשה, טישטוש. רע לי רע לי רע לי. כמובן שבקשתי כבר טופס 55, אך טרם קבלתי תשובה. והבנתי שזה יכול לקחת חודש וחצי... מה עלי לעשות? הורי מאוד מודאגים מהמצב אליו הגעתי וחשבו לפנות למיון בביח על מנת שאראה פסיכאטר. מה פסיכאטר יכול לעזור? והאם כדאי? אשמח לקבל את המלצתך. יש לציין כי המפקדות מודעות למצב וגם לא כלכך מזיז להם

 

[סהר-תמיכה]

../images/Emo10.gif

מרגישים במצוקה , בחוסר האונים וחוסר השט שלך במצב המעט מבהיל שנתקלת בו.. פרט לעזרה של הפורום אולי מתאים לך להגיע לשיחה אישית ..

 

[disturbed fairy]

היי

תיראי, בקשר למשקל, בהחלט משקל נמוך מאוד לכל הדיעות, וגם מסוכן, אני מקווה שאת גם יודעת שהמצב רוח הירוד והידכדוך- נגרמים גם מהמשקל וחוסר התזונה- יש לזה השפעה על הרגשות והתחושות, ותת תזונה גורם לדיכאון וזה מוכח.. ככה שזה דיי מעגל רע לך= את לא אוכלת= יותר רע לך= את לא אוכלת.. כדאי להתחיל לשבור את המעגל הזה איפה שהוא.... בקשר לקב"נית, זה שהיא לא התרגשה מהמשקל זה בסדר ונורמלי, היא לא אמרוה, היא קב"נית ולא רופאה היא אמרוה לטפל בצד הנפשי של העניין ולא בצד הפיזי, אבל יכול להיות שהיא כן תשלח אותך לדיאטנית צבאית בידיוק בגלל שלה אין אפשרות לבדוק מה קורה איתך פיזית... בקשר לשינוי שיבוץ... חבל שהיא אמרה שזה לא בסמכותה, זה בערך כן, אבל יש סיגיים, כשאני הייתי אצל קב"נית במצמב דומה [רק פחות חמור] היא המליצה הלעביר אותי ליחידה- ליחדיה פתוחה כי עשיתי בסיס סגור והיא חשבה שפתוח יכול להועיל לעומת הסגור... אצלך מכיוון שאת במילא עושה פתוח היא כנראה חשבה אשין טעם להעביר אותך, אלא להתמודד עם המצב בשיחות, שיכולות מאוד לעזור, במיוחד אם תבואי עם גישה של לעזור לעצמך, וגישה שאת לא מוותרת לעצמך, ולא יוצאת לא משנה מה.... בקשר ל-55 בדר"כ אין לו שום השפעה אבל לעיתים עם המלצה מגורם רפואי [רופא קב"ן] אז כן מתייחסים אליו..] בקשר למיון וכו', לקח תאותך לשם זה טוב רק לדבר אחד- 21... אם את מעוניינת תלכי, אך לא נשמע ככה מדברייך... ובנימה טיפה שונה, תקשיבי את רק 4 חודשים בצבא, לדעתי, למרות שאומרים ההפך, השנה הראשונה הכי קשה, ואני אישית נתקלתי בהמון קשיים כמו שלך ואחרים, אפשר להתגבר עליהם, עם קצת רצון, יכולת אני בטוחה שיש לך... את צריכה להיו תאחראית קצת לעצמך, ולהבין שהמצב לא יכול להמשך ככה, גם אם זה אומר לפחות בבית בערב, להכריח את עצמך לאכול, כן להכריח, ובשלב מסוים זה נהיה קל יותר, כשהגוף טיפה חוזר לעצמו התאבון חוזר... כי אחרת, אם תרדי עוד, לא ישאלו ואתך יותר מידי ופשוט ישחררו אותך.... וחבל.. בהצלחה!!