דיכאון לאחר לידה לגבר? כן? לא? מה לעשות?

[DikaOn3]

דיכאון לאחר לידה לגבר? כן? לא? מה לעשות?

שלום לכולכם, לאחר 9 ירחי לידה נולדה ביתי הבכורה. היא נולדה לפני כשבוע וחשוב לי לציין שסייעתי לאשתי ותמכתי בכל התהליך בבית החולים וגם לאחר מכן. אני לא מתעצל ולא נגעל מחיתולים ולא נרתע מלקום וללטף את הקטנה כשהיא בוכה, להרגיע אותה ולהוציא גרעפסים וכו'. אבל - עם הלידה, הרגשתי שמשהו בי כבה, שאני לא מתלהב מהקטנטונת כמו שאולי צריך להתלהב כשבת בכורה נולדת, ולא חש את ההתלהבות. להפך, אני מרגיש שהשם שבחרנו לא יהיה טוב עבור הקטנה, שאני לא הולך להיות אבא טוב, שאני לא אצליח להביא מספיק כסף (יש לי עבודה קבועה עם משכורת קצת מתחת לממוצע), ובעיקר שאני לא מספיק כל מה שרציתי (לימודים, עבודה, חברים, לנוח בסופ"ש). בקיצור אני מרגיש שהחיים נגמרו ושעשיתי טעות שתפגע בגורל של מישהו אחר. חלילה וחס אני לא מתכוון לפגוע והיא נראית לי מופלאה ועדינה ומתוקה - אבל בדיוק כמו כל תינוק אחר מה עושים חבר'ה? אני היחיד שחש כך? עוד מישהו יצא לו לחוש ככה? אני לא רוצה לספר לאשתי כי זה יגמור אותה

 

[schlomitsmile]

אתה לא היחיד שחש ככה יש מיתוס כזה, כאילו ברגע שאנחנו רואים את הצאצא, אנחנו מיד מתאהבים עד כלות הנשמה. יש מי שזה כך אצלו, אבל יש גם מי שצריך זמן להתאהב ../images/Emo13.gif זה בסדר גמור. יש משהו משברי בהפיכה להורה- שום דבר לא יהיה כמו פעם, יש לך מחוייבות ללא תנאי ולכל החיים לאדם אחר. טבעי שזה ילחיץ. לא כדאי להוסיף לחץ ע"י הלחצות מזה שנלחצים ../images/Emo13.gif זה שאתה נלחץ מעיד לזכותך שאתה לוקח ברצינות את המחוייבות החדשה. לדעתי, כדאי שתבלה כמה שיותר זמן עם הקטנטונת, זה ייתן לך הזדמנות להקשר ולהתאהב. קח נשימה עמוקה, ועם הזמן תראה שגם היא אוהבת אותך, ואתה בדיוק האבא שהיא רוצה, הכי טוב בשבילה. גם ללימודים, לחברים ולכל השאר, ימצא הזמן. נכון, יהיה צורך לעשות פשרות, יהיה צורך להתארגן כדי לשלב בין הדברים זה כבר לא יקרה באופן ספונטני, אבל החיים ממש לא נגמרו ../images/Emo13.gif

 

[עוגיות חשיש]

חביבי, החיים שלך לא נעצרו, הם רק התחילו

אני מבין את ההרגשה שלך, גם לי היו חששות בהתחלה. באופן אישי - היום אני האבא הכי מאושר בעולם. הולך עם הקטנה ברחוב כמו טווס וחושב לעצמי שכולם מסתכלים עלינו: "כן כן,תודה תודה, היצירת מופת הזאת שייכת לי". החיוך שלה בבוקר עושה לי כל יום עבודה לחגיגה, והחיוך שלה כשאני חוזר משכיח ממני את כל תלאות היום שעבר. החיים שלי בהחלט לא נגמרו: יום בשבוע אני מקדיש לחברים. נרשמתי ללימודים במסלול הורים (פעם בשבוע, יום שישי). בסופ"ש אני ואישתי עושים תורנות - מי קם לילדה בבוקר. כבר יש לי 2 שבתות בחודש לנוח טוב (רגע.. תמשיך לקרוא..) לפעמים בסופ"ש הילדה אצל סבתא, ככה שיש לי זמן לבלות עם אישתי, לתחזק את הזוגיות, וגם עוד שבת אחת לנוח. הכל בראש שלך חביבי. כמו ששלומית אמרה לי כשהתעצבנתי על החגים, אז החיים שלך הם מה שאתה עושה מהם. תעשה טוב יהיה טוב. בהצלחה ורק אושר ונחת.

 

[AlonPe]

../images/Emo45.gif ../images/Emo6.gif

בזמן האחרון, האפרוחה, התחילה עם הקטעים האלו של - "אבא שלי הכי גיבור, הכי חזק, הכי...." ואני מסמיק לי מנחת! (די! נו!... תמשיכי!!!) (טופ שימשיך ככה, עד שהיא תגלה שאני לא

)

 

[AlonPe]

../images/Emo24.gif

אתה בסדר גמור! אין לי מה להוסיף על מה שכתבו שלומית ו-עוגיות. תחזיק מעמד! ותגלה ש-השד לא כזה נורא! הוא רק מתוק נורא!!!