דיכאון צבא?

ilana2311

New member
דיכאון צבא?

התגייסתי לפני כ-4 חודשים.. ורע לי. עברתי 2 בסיסיים מאז, כי חשבתי שהאנשים בבסיס, המרחק, אלו הגורמים המשפיעים עלי להרגיש כך.. אבל לאחרונה הבנתי שלא.. אני פשוט לא מתאימה למסגרת הזאת. התגייסתי במשקל 49 קילו וכיום אני שוקלת 41 קילו.. אני מרגישה שאני רק הולכת ומתדרדרת... לכל מקום שאני הולכת מעירים לי על כמה שאני רזה, ושאני חייבת להתחיל לאכול אחרת המצב יחמיר והדרך חזרה היא קשה. אבל אני פשוט לא מסוגלת, אין לי תאבון. לפני כשבועיים עברתי לבסיס החדש, וזאת בגלל המלצה של פסכיאטר שכתב שיש לתת לי לשרת קל"ב. בנוסף הוא הוריד לי את הפרופיל ל45 נפשי. על אנורקסיה. כרגע עבר זמן ואני מרגישה שאני לא מתאוששת, אלא להפך.. זה נהיה "לא נורמלי" גם כשאני בבית.. אני לא אוכלת, אני חולמת על זה, אני בוכה, אני מנסה כמה שיותר זמן לישון רק בשביל לא להתעורר לחיים האלה מחדש.. ההורים שלי בטוחים שזה תקופה של הסתגלות, שתעבור לי והכל יהיה בסדר.. אבל אני לא מרגישה ככה והתחלתי כבר לקרוא את המאמרים על "פרופיל 21 - ההשלכות" מה לעשות?
 

disturbed fairy

New member
לתת לזה עוד צ'אנס אחד

את ררק 4 חודשים, ההורים שלך איפשהו צודקים, הם ואלי לא מבינים כמה זה קשה, אבל זו בהחלט תקופת ההסתגלות, המפקד יחידה שלי בדרגת סא"ל, פעם אמר שלכולם יש קשייי הסתגלות, רק שאצל כל אחד הם נמשכים אחרת וניראים אחרת. בשנה ומשו הראשונות שלי בצבא, היית יבמצב על הפנים, האופציה ל-21 עלתה, גם מצד הקב"נית שלי, לא נהינתי, סבלתי, לא ממש יצרתי קשרים מעבר לבסיס, כלום.. לקח לי כמעט שנה וחצי, להתסגל באמת למערכת, להשתפשף מספיק בשביל שלא יזיזו לי גם הדברים הפחות נעימים, שאני אדע לקחת את הכל בפרופורציות, כי זה רק צבא אחרי הכל, לדעת להתחבר עם האנשים, גם סוגי אנשים שאני לא מכירה מלפני הגיוס... ובעיקר גם לדעת להנות, גם מהרגעים הקטנים.. אם זה מהנסיעה בבוקר, עם המוזיקה שלי, עם זה מהנס על הבוקר במשרש עם החבורת, או מהצחוקים איתן, או עם המפקד, ווגם מהפאשלות והפאדיחות, והתקופות שיש לחץ וטוחנים אותך, הכל עניין של זויות הסתכלות, ולוקח בהחלט זמן להתרגל למסגרת הזאת, כל אחד והזמן שלו, תני לעצמך זמן... ותנסי לשנות...
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
כשהשירות מכביד..

ואת מרגישה עצובה מכך שהמצב שלך לא משתפר, זה יכול לגרום לך לאבד תקווה, לא להאמין שאי פעם תוכלי לראות את האור בקצה המנהרה, ולשקול דרכים לצאת מהצבא כדי להפסיק את הכאב שלך.. וכשגם התיאבון שלך הולך לאיבוד, הכל מצטבר אצלך יחדיו ומפעיל לחץ כבד על הכתפיים שלך.. אנחנו מבינים כמה שאת מרגישה אבודה בשירות הצבאי שלך, וחושבים שאת לא צריכה לעבור את זה לבד.. ואולי, ליאנה היקרה, רגע לפני שאת בוחרת בדרך המתאימה ביותר עבורך, תוכלי לנסות ולפנות לפורום סדירים, לקרוא ולנסות ללמוד מניסיונם של אחרים שאולי חוו דברים דומים.. או אולי אפילו להגיע אלינו לשיחה אישית, כדי לספר לנו על הרגשות שלך והמחשבות לגבי העתיד.. ואם תרצי, אנחנו נהיה איתך גם כאן בפורום, נחכה לשמוע ממך עדכונים ונרצה ללוות אותך במהלך השירות הצבאי שלך.. אנחנו מזמינים אותך לספר לנו עוד העצב שלך..
 
למעלה