אחת שאוהבת אנשים
New member
משהו שכתבתי לא מזמן…אשמח לתגובות
הבוקר הגיע, נראה לי החושך בחוץ נעלם, אני פותחת עיניים, סוגרת,פותחת, נרדמתי עוד פעם עם בגדים, סוגרת, כולם ערים, קולות של חיים, הם מפריעים לי לישון, בשביל מה לקום? אין לי כמעט מקום במיטה, חפצים לא קשורים אחד לשני, דבר אחד מחבר בינהם: הם שלי, ומן הסתם השתמשתי בהם בחודש האחרון, לסדר אין לי כח, לדחוף הכל ולכסות את הראש בשמיכה כן.
עבר שעה. אין סיכוי להירדם, פותחת עיניים עוד פעם, מתיישבת. ״מודה אני…שהחזרת בי נשמתי…״ דוחפת את הדמעות, לא לחשוב על זה עכשיו, אני חיה.ואני צריכה להודות על זה כן, קמה להתקלח,כל פסיעה סוחטת ממני כמויות כח, יוצאת ומתלבשת, שחור שחור, זה מרזה, זה עוזר לי להיעלם, אולי.
מסתרקת,עוד פעם נפרדת מכמויות שערות. יודעת למה זה ככה, אבל לא אכפת לי.
היום הזה מוזר,מאוד. מתחילה לקפל כביסה ועפה באמצע, כמעט נופלת,חוזרת למיטה.
המוח שלי ריק,או מלא מידי. אסור לי לחשוב אבל משעמם לי לא לחשוב. שירים שמחים מעצבנים אותי, עצובים גורמים לי לבכות, אסור לי, זה יסחט אותי ולא ישאר לי כח לנשום, צורחת לאבא שבשמיים. הוא מקשיב לי, אני בטוחה. אני לא מרגישה את זה, רובוטים לא מרגישים כלום, גם אם הם מאוד רוצים,
רוצה לדבר עם מישהי, מפחדת ליפול עליה, מפחדת כל היום להעמיס על אנשים,
מרימה את השמיכה מעל הראש,
אין אותי יותר.
הבוקר הגיע, נראה לי החושך בחוץ נעלם, אני פותחת עיניים, סוגרת,פותחת, נרדמתי עוד פעם עם בגדים, סוגרת, כולם ערים, קולות של חיים, הם מפריעים לי לישון, בשביל מה לקום? אין לי כמעט מקום במיטה, חפצים לא קשורים אחד לשני, דבר אחד מחבר בינהם: הם שלי, ומן הסתם השתמשתי בהם בחודש האחרון, לסדר אין לי כח, לדחוף הכל ולכסות את הראש בשמיכה כן.
עבר שעה. אין סיכוי להירדם, פותחת עיניים עוד פעם, מתיישבת. ״מודה אני…שהחזרת בי נשמתי…״ דוחפת את הדמעות, לא לחשוב על זה עכשיו, אני חיה.ואני צריכה להודות על זה כן, קמה להתקלח,כל פסיעה סוחטת ממני כמויות כח, יוצאת ומתלבשת, שחור שחור, זה מרזה, זה עוזר לי להיעלם, אולי.
מסתרקת,עוד פעם נפרדת מכמויות שערות. יודעת למה זה ככה, אבל לא אכפת לי.
היום הזה מוזר,מאוד. מתחילה לקפל כביסה ועפה באמצע, כמעט נופלת,חוזרת למיטה.
המוח שלי ריק,או מלא מידי. אסור לי לחשוב אבל משעמם לי לא לחשוב. שירים שמחים מעצבנים אותי, עצובים גורמים לי לבכות, אסור לי, זה יסחט אותי ולא ישאר לי כח לנשום, צורחת לאבא שבשמיים. הוא מקשיב לי, אני בטוחה. אני לא מרגישה את זה, רובוטים לא מרגישים כלום, גם אם הם מאוד רוצים,
רוצה לדבר עם מישהי, מפחדת ליפול עליה, מפחדת כל היום להעמיס על אנשים,
מרימה את השמיכה מעל הראש,
אין אותי יותר.
נערך לאחרונה ב:
)