דילמה. בבקשה, עצתכם.
קראתי מספר הודעות קודמות בפורום והדמעות ירדו מעצמן, עצוב. בן דודי איבד את אביו לפני כשנה. כיום הוא בן 14 שנים. דמות האב שלו הייתה הכל, ה"אלוקים" שלו. מנקודת המבט שלי נראה שהוא מקבל את זה בצורה טובה. לא ראיתיו בוכה מעולם, הוא לא ניסה לדבר איתי על העניין, הוא צוחק, מחייך, חי את חיו. אני יודע שאני טועה. אני יודע שהוא שבור, אני יודע שהוא עדיין לא מעכל את האבדן, הוא מתגעגע, הוא כאוב עמוק עמוק עמוק בתוך לבו הרך. הילד גאה מאד, הוא לא יבקש עזרה אף כי לא יסרב לה בתוקף. חשבתי להציג בפניו פורום זה. עצתכם דרושה לי. האם בכך שאציג לו את האתר\הפורום ייטב לו בכך שיפגוש אנשים אשר מבינים היטב את הטראומה שחווה ומלווה ותלווה אותו כל חיו? האם לוותר? קשה לי לראות אותו מקליד שאלה ומצפה לתגובה, אני לא יודע אם הוא לא יכעס עלי ויראה בזה מן ביטוי של רחמים מצדי, אני לא יודע אם קריאה של סיפורים דומים ישרה עליו עצב נוסף. אם יפתח ליבו וידבר לראשונה על המקרה המצער ויקבל (שלא בכוונה) תגובה לא נעימה, קשה, או חלילה זלזול - לא אסלח לעצמי לעולם. אנא, דבריכם, עצתכם. גל, בדמעות
קראתי מספר הודעות קודמות בפורום והדמעות ירדו מעצמן, עצוב. בן דודי איבד את אביו לפני כשנה. כיום הוא בן 14 שנים. דמות האב שלו הייתה הכל, ה"אלוקים" שלו. מנקודת המבט שלי נראה שהוא מקבל את זה בצורה טובה. לא ראיתיו בוכה מעולם, הוא לא ניסה לדבר איתי על העניין, הוא צוחק, מחייך, חי את חיו. אני יודע שאני טועה. אני יודע שהוא שבור, אני יודע שהוא עדיין לא מעכל את האבדן, הוא מתגעגע, הוא כאוב עמוק עמוק עמוק בתוך לבו הרך. הילד גאה מאד, הוא לא יבקש עזרה אף כי לא יסרב לה בתוקף. חשבתי להציג בפניו פורום זה. עצתכם דרושה לי. האם בכך שאציג לו את האתר\הפורום ייטב לו בכך שיפגוש אנשים אשר מבינים היטב את הטראומה שחווה ומלווה ותלווה אותו כל חיו? האם לוותר? קשה לי לראות אותו מקליד שאלה ומצפה לתגובה, אני לא יודע אם הוא לא יכעס עלי ויראה בזה מן ביטוי של רחמים מצדי, אני לא יודע אם קריאה של סיפורים דומים ישרה עליו עצב נוסף. אם יפתח ליבו וידבר לראשונה על המקרה המצער ויקבל (שלא בכוונה) תגובה לא נעימה, קשה, או חלילה זלזול - לא אסלח לעצמי לעולם. אנא, דבריכם, עצתכם. גל, בדמעות