דילמה דמוקרטית

[דרקונית מזל]

דילמה דמוקרטית

טוב,אז בהתאם לבקשתו של עידו אני מנסה להעלות כאן דילמה-אחת מיני רבות-שמעסיקה אותי ביחס לחינוך הדמוקרטי. עקרונית-אני מאוד בעד בתי"ס דמוקרטיים ואוהבת מה שקורה שם מבחינת חופש,אוירה נעימה,בחירה וכו'. הדילמה שלי נוגעת ללב ליבו של הזרם הזה-מה שאני מכנה "המשחק הדמוקרטי".הכוונה לפרלמנטים/אסיפות למיניהם,ועדות והנסיון לעשות בבי"ס הפרדת רשויות-שופטת,מחוקקת,מבצעת ומבקרת. מה שקשה לי בתחום הזה זה שבעצם יש כאן פוליטיקה ופוליטיקה,כמו בחיים,היא דבר מלוכלך.פוליטיקה מערבת כוח,מניפולציות,אינטרסים וכו' וכך,למשל,יכול להיות מצב בו ילד(או איש צוות)נבחר לתפקיד בגלל פופולריות ולא בגלל כישורים,יכולה להיות קבוצה שמשיגה תקציב למשהו שמעניין אותה כי עשתה יותר רעש מקבוצה אחרת וכו'.יכול גם להיות מצב בו,למשל,קבוצה גדולה של ילדי גן מגיעה להצביע בעד משהו שהציע הצוות שלהם,גם אם הם לא ממש מבינים על מה מדובר. האם דברים כאלה קורים ב"עולם האמיתי"?-בכנסת,בממשלה,בעירייה,בתקשורת,בפרקליטות ובכל הגופים שמנהלים לנו את המדינה?-בטח שכן. האם כדאי לחנך את הילדים לפוליטיקה,תככים ומניפולציות מגיל צעיר? ודוקא במקום שגאה בהיותו חממה?- אני לא חושבת... אמרו פעם שדמוקרטיה היא הרע במיעוטו לניהול מדינה ואני מסכימה עם האמירה הזאת אבל אני לא בטוחה שזה תופס גם לגבי ניהול של מקום חינוך(קשה לי עם המילה "מוסד". מה דעתכם?

 

[עדו בן צבי1]

לדילמות אין תשובה אחת.

השאלה: האם באמת זה הרע במיעוטו? צריך להשוות את המצב לבתי ספר בהם אין דיון של הילדים בהחלטות. האם השיון אינו מוטה כשהוא אינו מכיל ילדים. האם הדיון אינו מוטה כשאינו מכיל גם את צוות המורים ורק המנהל (או מישהו בודד אחר) מחליט? האם המצב טוב יותר כשאין דיון בכלל? הדיון, גם אם דיון מוטה, נחשב על ידי חלק המהנהלים (לא של 'מוסדות' חינוך בהכרח) כדרך לחשוב על בעיה באופן מעמיק. לעיתים קורה בצוות ניהול שיש הסכמה פה אחד על עניין מסויים וכדי שכן יהיה דיון מפילים גורל ואיש הצוות הנבחר צריך לייצג את העמדה שכולם נגדה רק כדי שיהיה דיון ואפילו דיון מוטה מאוד. יש גם מי שחושב שדיון על סוגיה שכולם כבר גיבשו עליה דיעה הוא ביזבוז זמן טהור. למה דיונים מוטים ו/או שיטחיים מחנכים בגיל צעיר? ברם לשיטחיות ולחוסר הגינות או אולי לזהוי שיטחיות ואי הגינות כבר בגיל צעיר? האם אפשר לחקור את זה?

 

[דרקונית מזל]

כיוון שמדובר בדילמה עקרונית

אני נשארת בתחום התאורטי-אידיאלי ולכן אני ממש לא משווה לבי"ס רגיל. שיהיה ברור-אין כמעט דבר שפועל,בעיניי טוב יותר בבי"ס רגיל מאשר בב"ס דמוקרטי ובעיניי דמוקרטי עדיף מרוב הבחינות. השאלה היא,בתוך הזרם האלטרנטיבי,האם חכם לנקוט בשיטה הזאת או לא.

 

[עדו בן צבי1]

שאלה חצי קשורה.

אילו נושאים לא נידונים על ידי כל התלמידים בבית ספר דמוקאטי? האם כל דבר הוא עניינו של כל תלמיד ותלמיד כמו באתונה שבה כל נושא למעט תוכניות צבאיות היה יכול להיות עניינו של כל אחד בכל הזדמנות. אגב, מכירה את הסיפור המפורסם על סוקרטס האתונאי שהוצא להורג בעיקבות הצבעה במשאל עם כשחטאו היה שאילת שאלות מעצבנות?

 

[בלתי מלוטש]

שאלה נהדרת

אין לי הרבה זמן עכשיו, אבל אנסה לגעת בכמה נקודות: ראשית, למה את לוקחת את זה רק לצד של המניפולציות והתככים? למה לא לצד של דיונים מעמיקים בנושאים שרלוונטיים וחשובים לחיי הילדים וחיי בית הספר? שנית, השאלה היא מה רוצים שהילדים יחוו בבית הספר: חיים בבועה מנותקת מהמציאות, או הכנה לחיים האמיתיים, שכוללים - נכון - גם מניפולציות, אבל ילמדו לעשות זאת מגיל צעיר באופן מכבד ומכובד ככל הניתן, ויפנימו את ערכי החברה הדמוקרטית כבר מילדותם. מה לעשות שגם בעולם המבוגרים לא תמיד נבחרים על פי כישורים, ולא תמיד מתקבלות ההחלטות על פי שיקולים עניניים טהורים, אבל השיטה הדמוקרטית עדיין עדיפה בעיני פי מאה משיטה שבה אדם אחד או קבוצה קטנה של אנשים יש להם מונופול על הכח ועל קבלת ההחלטות. ולמה צריך לגדל ילדים בחממה? מה זה נותן? למה לא לסמוך עליהם ולתת להם להתנסות בתהליכי קבלת החלטות דמוקרטיים (ואני מדגיש: דמוקרטיים) כבר מגיל צעיר, אם אנחנו מאמינים באמת שהשיטה הזאת היא הרע במיעוטו מכל שיטות השלטון? מדוע לחכות עד גיל 18? האם זה יעשה אותם אזרחים טובים יותר, או להיפך? התהליכים הדמוקרטיים בבית הספר מפתחים אצל הילדים מיגוון עצום של כישורים חברתיים: יכולת מו"מ, קשירת קשרים חברתיים, יכולת שיכנוע, יכולת גיוס תומכים ולובי, בטחון עצמי, כושר ביטוי, העמקה אינטלקטואלית בסוגיות על סדר היום, וכל זאת מלבד התחושה הנפלאה שהם מחליטים בעצמם על מה שחשוב להם ומתנסים בפועל, יום יום, בחיים דמוקרטיים אמיתיים, מבלי שמבוגר כזה או אחר יחליט עבורם באופן שרירותי מה טוב בשבילם.

 

[merchav]

דמוקרטיה בנוסח רעננה

מהניסיון שלנו בבית הספר הדמוקרטי ברעננה, לא נתקלנו בתככים, אבל כן ראינו שהילדים למדו שאם הם רוצים להעביר משהו הם צריכים לעשות לובי, ולגייס את כולם. היה נושא שעלה לדיון - האם לחייב נוכחות במפגשי הבוקר. הצוות היה בעד, וההורים נטו לטובת הצוות - ("אם המורה ממליצה זה כנראה כדאי" היתה המחשבה). התלמידים עשו גיוס כללי והופיעו בהרכב מוגבר לאספה, וגם שיכנעו באספה עצמה בטיעונים טובים, והתוצאה הייתה שמעט מאוד הורים תמכו בהצעה והילדים זכו. כמובן שאחרי שניתנה הרשות לא לבוא למפגשי הבוקר התחילה נוכחות מסיבית שכמותה לא היתה מעולם, אבל זה כנראה מה שהיה דרוש לילדים כדי להגיע. אז כן, יש כאן כל מה שציינת, וזה שיעור נפלא לחיים בעיני.

 

[בלתי מלוטש]

ועוד תוספת קטנה

את יוצאת מתוך נקודת מבט על מה שקיים בהווה ואומרת: הפוליטיקה של ההווה מלוכלכת, אז למה לתת לילדים להתלכלך בזה? ואני אומר: נכון, הפוליטיקה של ההווה מלוכלכת, אז בואו ניתן לילדנו אפשרות והזדמנות ליצור פוליטיקה אחרת, תרבות דמוקרטית אחרת! מי אמר שמה שהווה הוא גם מה שיהיה, או מה שצריך להיות לנצח? להיפך - בואו ניתן להם אפשרות להתנסות בתהליכים דמוקרטיים של קבלת החלטות, מתוך תקוה שאולי כאשר הם יתבגרו הם יביאו למערכת הדמוקרטית/פוליטית במדינה רוח וגישה שונה, נקיה וטובה יותר. נאיבי? אולי - אבל עד שלא ננסה, לא נדע...

 

[דרקונית מזל]

מסכימה חלקית

הרעיון של לעשות דמוקרטיה אחרת בהחלט מקובל עליי,אופטימי-אוטופי,אבל מקובל... מה שקשה לי זה הצד הטכני של הדמוקרטיה,שאגב,הרבה פעמים סותר את ע ר כ י הדמוקרטיה שהם החשובים באמת בעיניי-למשל,זכויות אדם(גם אם הוא מיעוט). וגם קבלת האחר,תרומה לקהילה וכו'.ברור שלא כל הערכים האלה סותרים את הפרלמנטיזציה אבל אם אנחנו מדברים כבר על אוטופיה אופטימית אני יותר מתחברת לקבלת החלטות בדיאלוג,הסכמה,התחשבות במיעוט ולא חושבת שמערכת בירוקרטית הכרחית במסגרת קטנה כמו בי"ס. ולשאלך עידו-למיטב ידיעתי בבת"ס דמוקרטיים הילדים שותפים לקבלת החלטות בכל נושא,אולי חוץ ממילגות סיוע,וכמובן שלא כ ל הילדים מעורבים בהכל אלא ועדות נבחרות. אני שמחה שמתפתח דיון ורוצה להזכיר שאין לי שום כוונה לתקוף את המערכת הדמוקרטית אלא להשפיע מבפנים.

 

[עדו בן צבי1]

האם זה אומר שסוקרטס יכל לפגוש את

מותו גם בבית ספר דמוקרטי? האם ילדים בבית ספר דמוקרטי יכולים להחליט שבית הספר יפלה תלמידים על רקע גזעי למשל? אגב, לי נראה שהאויב הכי גדול של הדמוקרטיה הוא הבערות. אזרחים שלא מבינים בסטטיסטיקה, לא מכירים את ההיסטוריה ולא יודעים לקרוא עיתונים בביקורתיות הם כחומר ביד הדמגוג. אם יש יותר מדי אזרחים כאלה, אי אפשר לנהל שום דבר תקין. אולי בית ספר דמוקרטי יכול לפקח חלק מתלמידיו מאשליות מסויימות לגבי מוסדות השילטון.