דילמה לגבי מה כי לי יותר

דילמה לגבי מה כי לי יותר

ברור לי שזו דילמה לא פשוט איפה אני אלד בית או בבית החולים אבל אני רוצה לשתף אותכן בהתלבטות לשמוע אם היו לעוד נשים התלבטיות דומות? אני זוכרת את הכאב של חוסר האונים הזה שרציתי שהכול רק יגמר , שצעקתי שזה יגמר כבר( הייתי בלידה בשניה שלי בבית החולים הראשונה היתה קיסרי בשבוע 28) אפילו ששלב הלחיצות היה הכי קצר בעולם ורק ברגע האחרון פקעו לי את המים ואפילו שזזתי ורוב הלידה הייתי על 6 זה כאב כול כך כאב , עזר לי מאוד התיאור שיש בספר טבעי ללדת באמת הרגשתי שזה הסוף שלי וכול כך צעקתי שיביאו לי אפידורל אבל עד שהאפידורל הגיע כבר הגעתי לסוף הלידה , אני מפחדת שאם אלד בבית לא יהיה לי מה לבקש כדי שיעזרו לי אולי אני כאשר אני מרגישה חסרת אונים כדי שיהיה לי איזה תוכנית גיבוי אולי הצוות בבית החולים יוכל לעזור לי, אני היום נמצאת בשבוע 10 אם יבטיחו לי מראש את אותה הלידה אז אני אסתדר בבית אבל אולי זה יכאב יותר אולי כאשר אכנס למקום של חוסר האונים בבית זה יהיה כואב יותר כי אין מה לבקש מאף אחד ??? אולי כשכאב הוא כאב + פחד מהציר הבא קל יותר לצעוק על מישהו שאת לא מכירה שיעשה משהו שאפילו אין לי מושג אם יעזור ? אולי אני משקרת לעצמי כאשר אני רוצה ללדת בבית שאולי זה יעזור לכאב להיות יותר נוח? האם בבית הכאב באמת יותר נוח? שירלי
 

רוניב29

New member
לצערי לא חוויתי לידה טבעית, אבל

התחושה שלי היא שדווקא האופציה לקבל אפידורל עלולה להחליש אותנו מבחינה רגשית במקום להרגיע. אני קיבלתי אפידורל בלידה הראשונה שלי וזה התחיל שרשרת של סיבוכים מיותרים שהובילו לקיסרי מיותר. אני בתחושה שלו הייתי מנועה מלקבל אפידורל מכל סיבה שהיא, הייתי מתמודדת עם הכאב והפחד בצורה טובה יותר. הייתי עומדת בכאבים כי פשוט לא הייתה לי ברירה. מניסון של חברות ילדו בבית (ושוב, לצערי לא על סמך ניסיון אישי) אני מתרשמת שבבית זה כמובן עדיין כואב וקשה פיזית ורגשית אבל אין את כל הגורמים שעורמים לחץ ומתח על היולדת ומגבירים את הקושי- הרכבת של אחיות וסטאז'רים, הלחץ על התקדמות "לפי הספר", האשה שנכנסת להעביר סמרטוט, הצעקות מהחדר הסמוך, החלפת המשמרות, המבקרים שצועקים בנייד בחוץ...בבית יש אפשרות ליצור אוירה רגועה של התכנסות פנימה ולתת לך להתרכז במה שחשוב
מצד שני, נראה לי שלידה ביתית זה דבר שחייבים להיות שלמים איתו. אם את לא מרגישה בטוחה בבית, אולי זה עלול להקשות עלייך. יש לך עוד הרבה זמן לחשוב ולהתבשל עם עצמך. מאחלת לך הריון נהדר ולידה נפלאה!
 
../images/Emo24.gif קודם כל מזל טוב!!

יש לך הרבה זמן לחשוב על כל האופציות שלך, וטוב שאת מתחילה מעכשיו
אז לשאלתך - כן, אני בהחלט חושבת שעצם היותי בבית שלי הפך את הכאב ליותר... המממ... ידידותי? קשה לי להגדיר, אבל זה היה שונה לחלוטין מבבית החולים. כן, לידה זה דבר כואב. כל מי ששואל אותי אם היתה לי "לידה קלה" מקבל את התשובה "לידה זה לא דבר קל"
למרות שבסטנדרטים של רוב מי שאני מכירה הלידות שלי נחשבות לקלות. אז זהו. בבית זה אחרת לחלוטין, לפחות עבורי. זו הטריטוריה שלי, אני לא צריכה להלחם על כלום, אין פרוצדורות שמחייבות אותי להשאר בתנוחה מסויימת X זמן (אפילו אם מדובר "רק בחצי שעה לצורך ניטור" זה יכול להיות יותר מידי ולשבור את רוחי כי אני בלידה לא מסוגלת להיות יותר מחצי דקה בשכיבה), ואני לא נמצאת בגדר פציינטית ומטופלת שזה כבר עושה את כל ההבדל בשבילי. ממליצה לך על הספר "לידה פעילה". טבעי ללדת נחמד, אבל אין כמו לידה פעילה. וגם על "ללדת בבית" של אילנה שמש. ואחרון חביב לפני שאשכח - השלב הזה של חוסר האונים שאת מתארת הוא מאוד מאוד טבעי ושכיח. אנחנו קוראות לו כאן "שלב הייאוש". כשאת מגיעה לקטע הזה, צריך לזכור שבד"כ הוא מסמל את הסוף... כשאני הגעתי אליו, תוך כמה דקות הילדה היתה בחוץ
 

סטיוויה

New member
הי שירלי

נשמע לי שיש לך issue עם נושא הכאב. גמאני לא אוהבת את כאב צירי הפתיחה(דווקא את צירי הלחץ כן.וזה לא כואב לדעתי).כמה תובנות; -תעבדי עם עצמך על נושא ההתמודדות שלך עם הכאב. מה מפחיד אותך?חוסר האונים מולו?התחושה של עלה נידף ברוח? יש אפשרות דווקא מתוך התחושה הזו לוותר על השליטה ולשחרר את הגוף והמיינד אל תוך הכאב הטוטאלי הזה.את מזכירה פחד מהציר הבא. עם הכנה יותר נפשית ללידה תלמדי להיות בכל ציר כאילו לא היה אחד לפניו ואין אחד אחריו. -לידה שנייה אחרי קיסרי היא קשה נפשית כי הרבה מונח על המאזניים.גמאני עברתי זאת.ובלידה השלישית את כבר במקום אחר עם עצמך. -גם בבית אפשר לבקש אפידורל או פשוט לצעוק "תעזרו לי" "תעשו משהו". ובבית אפשר גם פשוט...לצעוק!!!לצעוק ולצעוק איך שבא לך.טוב,עדיף לא לצרוח בהסטריה אלא לצעוק בצורה כזו שמקדמת את הפתיחה. -זכור לי רגע בלידת הבית שבו כאב לי.יותר נכון,התפקסתי לרגע על הכאב(ואז הוא מתעצם כמובן) ואז עברו בי מחשבות על להעלים את זה. אבל את בבית,ואם את מוקפת תמיכה ואווירה תומכת את מזכירה לעצמך תוך כדי שאת בתוך זה,שאת לא הולכת לשומקום ואת עושה את זה ככה. כמו שאת. לשאלתך המסכמת...הכאב לא יותר נוח.כל סיטואצית הלידה יותר נוחה. ומכאן שההתמודדות שלך עם הכאב יכולה להיות נכונה יותר עבורך.
 

mamadan

New member
מזל טוב ../images/Emo140.gif וברוכה הבאה..

בהחלט יש לך עוד הרבה זמן להתלבט בנושא, נשמע באמת שיש לך עבודת הכנה לעשות בהקשר של קבלת הכאב, להבין ממה בדיוק את מפחדת וכו'. עבורי, עצם העובדה שלא הייתה לי את האפשרות של אפידורל הקלה עליי, אחרי 33 שעות עם צירים, בביה"ח בטוח הייתי מתפתה. זוכרת בבירור את השלב שאת מתארת- זה באמת כאב בלתי נסבל שמצאתי את עצמי מתחננת לגאולה, אבל אני גם זוכרת שזה היה השלב הכי קצר בלידה, והייתי מרחק רגעים ספורים מלחבק את התינוק שלי. למרות שבכל רגע כמעט, הייתה לי את האפשרות הטכנית לשכוח מהכל וללכת לביה"ח כדי לקבל אפידורל- עדיין משהו מנע מבעדי לעשות זאת, כנראה שהכאב באמת יותר נוח בבית..
 

אם פי 3

New member
לידה בבית היא שונה לחלוטין

מלידה בבי"ח. אמנם לא ילדתי (רק נותחתי קיסרי) בבי"ח, אבל מכירה את החומר... אחד ההבדלים הוא שבבית את יותר פעילה וקובעת, ופחות "עשו לי" "הצילו אותי" וכו. זו הטריטוריה שלך, ואת זו שמובילה את הלידה (למרות שאת יכולה לבחור להעזר במיילדת, ואז את סומכת גם על שיקול דעתה). מבחינת הכאב - כן, בבית הכאב יותר ידידותי. נשים רבות מדווחות על כך שבבי"ח, הן הגיעו למצב של "אני לא יכולה יותר" בפתיחה 5, ובבית הן הגיעו לשלב הזה בפתיחה של 8 בערך (וזה כבר שלב מוכר ונפוץ, שלב הייאוש, הידוע גם בשמו העממי "משה, למה עשית לי את זה" המסמן שהסוף קרוב). בבית (בהכללה), הפרשת האדרנלין מעטה יותר ולכן הפרשת האוקסיטוצין רבה יותר וגם אנדרופינים משככי כאב טבעיים. כך הלידה פחות מתעכבת (אם אין סיבה) והכאב משוכך יותר טוב באופן טבעי. אפשר גם להעזר בכלים שלא תמיד ניתן בבי"ח, בשביל להתמודד עם הכאב. שלא יהיו אי הבנות - גם בבית הלידה מאד כואבת. ובכל זאת - אחרת. אגב - גם בבית אפשר לבקש אפידורל. אמנם בשביל לקבל אותו צריך לעבור לבי"ח, אבל נשמע שמה שאת צריכה זה את האפשרות לבקש... וזה יש (חצי לידה ביקשתי אפידורל וקסמים...אבל הסתדרתי בלעדיהם). האם את באמת רוצה ללדת בבית? למה בעצם? (לי יש מליון סיבות, אבל הן לא בהכרח הסיבות שלך).
 

vashti72

New member
לא חוויתי לידה בבית חולים אבל...

אני הרגשתי שבבית אני יכולה להתמודד עם הכאב בקצב שלי עם הגוף שלי תוך חיבור משמעותי לגוף ולכל התהליך. תנסי לקרוא כמה סיפורי לידה פה, ואולי לחפש מישהו שיכול לעשות אתך עבודה על התמודדות עם הכאב. בדרך כלל (אבל אין חוקים...) הלידה השניה יותר קלה, כך שכבר את בדרך הנכונה. ואלי את צריכה באמת לראות מהן הסיבות שבגללן אתרוצה ללדת בבית והאם הפחד היחיד שלך הוא התמודדות עם הכאב.
 

debby12

New member
מנהל
יש לך עוד הרבה זמן להתבשל עם ההחלטה

וגם אחרי שתחליטי, אם תבחרי בבית, תמיד תוכלי לבחור התפנות לבית חולים במהלך הלידה אם תרגישי שזה מה שנכון לך -- ככה שזה לא בלתי הפיך. אני לא חושבת שמיילדת בית תיקח באופן אישי את הקטע האחרון של הישורת שבו תנהמי עליה: "אני לא יכולה יותר. נו -- תוציאי אותו כבר". נראה לי שהיא שומעת את זה בכל לידה בערך.... למה בעצם פקעו לך את המים בלידה השניה?
 

טלימה

New member
הי שירלי ../images/Emo39.gif

כל התשובות שנתנו לך כאן טובות ומעודדות. אני ילדתי רק פעם אחת, בבית, אז אין לי למה להשוות. אצלי כן נשאר הכאב כחוויה עיקרית ובלתי-נסבלת מהלידה ולא הרגשתי שהוא "ידידותי", קידם אותי או שהשלב שבו התייאשתי היה קרוב לסוף. אני מאמינה שבלידה שניה את באה כבר עם ציפיות וכוונות אחרות, מכל מקום רציתי רק לתת גם את הזווית שלי.
 

ס ו ל ה

New member
הכאב הוא אותו כאב כואב כואב בטרוף..

אך כל הסיטואציה הרבה יותר נעימה, מרגיעה, תומכת ואוהבת ואין שום דבר שישווה לכך! גם אני מאד פחדתי מהכאב בבית. אך כשאת בבית קבלת הכאב היא אחרת. ואם חלילה אין ברירה תמיד אפשר להגיע לבית חולים ולקבל אפידורל עובדה שקבלתי אפידורל בפתיחה של עשר! לאחר בצקת קשה בצוואר הרחם ותקיעות של העוברית שלי! ברור לי היום שלא הייתי מחליפה את לידת הבית בשום אופציה אחרת! בנוסף הדבר החשוב הוא לוודא שהמיילדת מבינה עניין ויודעת מתי הכאב שווה את המאמץ ומתי לא! הדרך עוד ארוכה לפנייך תתענגי על חקירת הנושא לעומק ותבדקי עם עצמך את נושא הכאב חשוב לדעתי לעשות הרבה הכנה רגשית ומזל טוב כמובן!
 
למעלה