דילמה מסובכת ... ( ארוך)

[מיה שם בדוי]

דילמה מסובכת ... ../images/Emo4.gif (../images/Emo18.gifארוך)

בנות אני רוצה לשמוע את דעתכן. אני יודעת שבסופו של דבר רק אני יכולה להלחיט, אך אולי זה יעזור לי לסדר את המחשבות אם אקרא את התגובות שלכן. הנושא העומד על הפרק

מציאת האיזון בין עבודה ואמהות (נושא שחוק, אני יודעת

). אלה עוד שבוע בת 9 חודשים. כיום אני עובדת משרה מלאה, אך על 6 ימים, כך שכל יום אני לוקחת אותה הביתה לשנת צהריים. הבעיה היא שהעבודה הזו היא זמנית בעיקר מצידי, כי היא לא קשורה בכלל לתחום שלמדתי. אני מרגישה שהגיע הזמן שאני אתחיל לעבוד בתחום שלי (שאני מאוד אוהבת), אך כאן מתחילות הבעיות

->

בתחום הזה (הייטק) אין דבר כזה משרה חלקית, והשעות הן במקרה הטוב 8-17, ובמקרה הפחות טוב "עם נכונות לשעות נוספות"...

אני מתלבטת אם לא לחכות עוד קצת (3.5 חודשים) שאז אלה תהיה בת שנה ותעבור מבית התינוקות לפעוטון, ותהיה פחות תלויה בי.

וכדי לסבך עוד קצת... אני בגדול רוצה עוד הריון מתישהו בשנה הקרובה, אז האם כדאי בכלל להתחיל עבודה חדשה עכשיו

בקיצור, אני בבלבלה רצינית, לא בדיוק מבינה מה אני רוצה מעצמי

. אני יודעת שנשים רבות עובדות עד שעות מאוחרות, אך כל כך קשה לי לחשוב שאראה מעט את אלה (איך היא תגיב

). עוד 2 עובדות להקשות על ההחלטה - -אני קיבוצניקית, כך שאין משמעות כלכלית להחלטה. -הגן של אלה נסגר ב-16... אשמח לשמוע כל דיעה, הצעה או רעיון העולה בראשכן

 

[אמא של אחת וחצי]

דברים נוספים שיש לקחת בחשבון:

1.תחום ההייטק הוא דינמי. האם כדאי לך להיות מחוץ לתחום כ"כ הרבה זמן? (בין אם תמשיכי עכשיו את ה"חופשה" ממנו ובין אם תכנסי להריון נוסף). 2. לא פירטת לגבי בעלך/בן זוגך - האם הוא יכול לקחת את הילדה מהגן? לפעמים הידיעה שהילד/ה נמצא/ת עם אבא ולא אצל מטפלת מקלה מעט. זהו, מקווה שלא הוספתי לבלבלה.

 

[1איתן ולהב שלנו]

בעיני,

השנים בהן אנחנו יולדות,והגוזלים קטנטנים,דורשות גם הקרבה מבחינת העבודה,מבחינת שעות,ואולי גם מבחינת תחום. מה שקצת "טריקי" אצלך,הוא שאם לא "משתפשפים" בהיי טק,לפעמים נהיים מיושנים ולא רלוונטים. בעצם זו הסיבה שבגללה איבדתי את מקום העבודה שלי,התלונה העקרית הייתה שאני "שמה" את הילדים לפני העבודה-שהילדים חשובים לי יותר מבעלי החיים.(והילדים שלי במסגרות עד ארבע)

 

[משוש30]

קשה קשה...

ראשית זה שאין עליך לחץ כלכלי זה דווקא מקל בעיני הייתי מחכה את 3 החודשים ובינתיים מתחילה לגשש אולי תמצאי משום מה משהו גמיש או חצי משרה? אינ לא בטוחה שאף פעם אין דבר כזה חצי משרה אם יש זה הכי טוב: שתמרי על כושר ותראי את אלה. מצד שני אולי כדאי כבר להיכנס להריון ו"לגמור" עם זה? לא יודעת מה להגיד באמת מסובך... בהצלחה

 

[sipor]

תשמעי..

לדעתי, ככל שירחק היום מהעבודה האחרונה הקשורה למקצועך ככה יהיה לך קשה למצוא עבודה, במיוחד בתחום כמו הייטק שמתחדש כל היום ונתק של כל כך הרבה זמן יכול להקשות עליך למצוא משרה טובה. זה משהו שאת צריכה לקחת בחשבון לפני שאת מחליטה אם את רוצה להחליף עבודה או לא. האיזון בין להיות אמא לבין קרייריסטית זה אותו איזון בין להנות מהילדים לבין לתת למשהו אחר לגדל אותם, וזה אותו איזון כמו לקום בבוקר באושר ולהגיע לעבודה מעניינת ומרתקת מול לקום בבוקר ל"הדפיס כרטיס" ולחכות שהיום יגמר ולחזור לחיק המשפחה, שעכשיו עדין קטנה והילדים קטנים אבל מהר מאוד יתמלאו חיי התינוק בחייו שלו ואז השאלה איפה תהיה אמא שלו. מה שבעצם אמרתי זה, ההחלטה היא שלך, אם הילד חשוב לך אז תמיד תוכלי למצוא את האיזון המתאים בין העבודה לבינו ותוכלי תמיד להתסדר עם הבוס על ימים כאלה ארוכים מול אחרים קצרים, מול עבודה מהבית ועוד ועוד. העניין הוא שאת קיבצוניקית ולעבוד כל כך קשה ובסופו של דבר לקבל אותה תמורה חומרית אומנם מהעבודה ומנגד להפסיד את גדילת הילדים, בעיני לא שווה את המאמץ, אבל זה בעיני, את צריכה להחליט, עד כמה שזה בנלי וידוע לך. תעשי בעד ונגד ותשקלי זאת טוב טוב ותנסי.. הכי גרוע תחזרי אחורה לעבודה הנוכחית , אם זה אפשרי כמובן.

 

[מיה שם בדוי]

ושוב חרשתי את כל עיתוני סוף השבוע

(דרושים) בתקווה לגלות את המשרה המבוקשת -> גם מעניינת ומאתגרת, וגם בדיוק בשעות הנוחות... וכמובן ששוב לא נמצא דבר כזה

.

על תגובותיכן, אני קוראת ומפנימה, וממשיכה להתלבט. אני חייבת לציין שממש "עליתן" על כל הנקודות החשובות שמתרוצצות אצלי בראש, וכל פעם לפי המצב רוח אני פונה לכיוון מסויים, ואז למחרת שוב משנה את דעתי. מצד אחד "עוד הריון בקרוב והקרבת הקריירה למען הילדים" ומצד שני "חיפוש מיידי של עבודה כדי להתקדם במקצוע ולצבור נסיון"

. אוף! נורא מבלבל

 

[lulyK]

מיה (מה עם הניק החדש?)

העבודות הכי טובות מגיעות מחברים/קשרים. תרימי טלפונים לכל מי שאי פעם הכרת, ותודיעי שאת מחפשת עבודה. (כשאני חושבת על זה, מעולם לא מצאתי עבודה בדרך אחרת...)

 

[מיה שם בדוי]

../images/Emo13.gif חחחחחח.... הניק החדש....

עוד לא הצלחתי לבחור משהו

. ולגבי מה שאת אומרת, מישהו הציע את עזרתו בנושא זה ודי שכחתי מזה. אולי באמת שווה לנסות.

שהזכרת לי

.

 

[עדי 5]

חתיכת דילמה הבאת לנו

אני במצבך הייתי נשארת עוד כמה חודשים בבית. אם לא הייתי לחוצה כלכלית הייתי נשארת עם כל אחד מילדיי לפחות שנה בבית ורק אז חוזרת לעבודה. אבל האמת,אני לא חכמה כי אני מאד טיפוס ביתי ולא אשת קריירה. מספיק לי לעבוד יומיים שלוש וזהו.

 

[אמא של רועי ושני]

דעתי בנושא..

לאור מה שציינת - שאת מעוניינת בעוד הריון בקרוב ושאין להחלטה משמעות כלכלית - לא הייתי מנסה להשתלב עכשיו במשהו חדש. אומנם היתרון בכך הוא שיהיה לך יותר עניין בעבודה. אבל מצד שני אני רואה כאן די הרבה חסרונות - העובדה שעד שתשתלבי תצטרכי שוב להפסיק לעבוד בגלל חופשת לידה, העובדה שתיהי עם אלה הרבה פחות זמן - שזה חיסרון גדול בעיני, והעובדה שתעבדי שעות על גבי שעות - אבל שיפור כלכלי לא יצא לך מזה. אני מציעה - תישארי בעבודתך הנוכחית ותהני מלהיות אמא! ובכל מקרה - בהצלחה בכל מה שתחליטי לעשות

(ועוד רעיונות לניק חדש- - אלה ואמא שלה - ליאלה - אני ועצמי * רעיונות משוגעים: - אלה קופטר (סטייל - אליקופטר

) - אלה איסטור - תחתו נים - אני כאן טוב די נגמרו לי)

 

[בלינקה]

כולן אמרו דברים חכמים

ומה שאני רוצה להכניס למשוואה הוא לא הכי חשוב, אבל קיים. השינויים בקיבוצים. אני יודעת שהקיבוץ שלך עוד שיתופי לגמרי, אבל כשהשינויים יבואו, הם עלולים לנחות עליך בבת אחת, בלי שתישמי לב. אז נכון שיש רשת בטחון וכאלה, אבל את צריכה לזכור שהעניין קיים, ולא לסמוך על זה שהקיבוץ ישאר שיתופי בשנים הקרובות.

 

[SIKU]

../images/Emo45.gif

מסכימה אי אפשר לסמוך על זה שהקיבוץ ימשיך להיות שיתופי לנצח. מצד שני אם הייתי במצבך הייתי שמחה ללכת לנוח מנוחת צהרים עם הקטנה שלי עוד כמה חודשים.

 

[שיפסלה]

אני מאז ומעולם

דרשתי לשלב משפחה וקריירה. תמיד מצאתי את הסידור של לסיים יום עבודה ב-16. זה היה אחד מהקווים האדומים שלי בראיונות עבודה. לא מרגישה מצב בו אני כל הזמן בבית. בחופשת לידה, באיזה שהוא שלב אני מתחילה לטפס על הקירות. האתגר והעניין בעבודה מאוד חשובים לי. לא הייתי יכולה להסתדר בלעדיהם. התלות שאת חושבת שתיעלם בעוד 3 חודשים, לדעתי היא ההרגשה שלך כאם, ופחות התלות הפיזית של אלה. יכול להיות שרק את מרגישה את התלות? האם את בטוחה שעוד 3 חודשים התלות תקטן? גם אני עובדת בהיי טק. והרבה עובדים בחברה בה אני עובדת מקושרים לעבודה מהבית. כך שאם נדרשות שעות נוספות, אפשר לעשות אותן בלילה מהבית, ע"י תקשורת של ADSL ואינטרנט. הכל תלוי בפתיחות וברצון של המעסיק להעסיק אותך. יום שגרתי אצלי נראה כעבודה 8-16, שהות עם הילדים ובערב, בערך ב-20-21, שעות נוספות מהבית אם נדרשות זה לא קל, אבל בהחלט מספק

 

[cookie1]

כרגיל זו הדילמה הקשה ביותר

אני מודה ומתוודה שכאשר החלטתי להביא ילדים לעולם (ואצלינו יש כוונה להביא לא מעט מהם בזמן קצר יחסית), היה לי ברור שהעבודה היא מקום שני. יכול להיות שבגלל שהיה לי צורך להוכיח את עצמי לפני כן, לקח לי לא מעט זמן להגיע לילד הראשון (30). האמונה העיקרית לי בחיים היא שכל דבר קורה בזמן ובמקום המתאימים , וחבל "להלחם", כי זה לא מביא שום טובה. עם יובל ישבתי בבית 9 חדשים בגלל שלא היתה לי עבודה, וגם לא הייתי מוכנה לחזור למשרה מלאה ובטח לא לתחום ההיטק בו עבדתי לפני כן. האמנתי שמשהו נח ומתאים יגיע, אם כי היה לי ברור שהתמורה הכלכלית לא תהיה זו שהייתי רגילה בה... אני חייבת לומר ששיקול של הריון נוסף הוא בהחלט שיקול רציני. הרי לא ממש נעים להתחיל עבודה חדשה ואחרי חצי שנה להודיע שעוד מעט את נעלמת לכמה חדשים. לעומת זאת, מי מבטיח שמיד כשתחליטי על הריון נוסף גם תצליחי במשימה ? (אמן שכן אבל...). במקומך הייתי מתחילה לחפש עבודה. אם יגיע משהו שיתאים לך בדיוק, יכול להיות אפילו שתעדיפי לדחות את ההריון בכמה חדשים ולהתחיל לעבוד, מה גם שעבודה באמת לא מוצאים ביום אחד , כך שיש לך עוד כמה חדשים כייפים בבית. נסי לחפש מראש משרה שאינה מלאה, תאמיני לי שאפשר למצוא ואז זה חוסך הרבה דילמות ויסורי מצפון.

 

[פשושולה]

תשמעי...

גם אני עובדת בהי טק. אני נכנסתי להריון ממש במקביל לקבלתי לעבודה, ולכן - לא התניתי שעות או משהו אחר. לפיכך, אני חייבת לעבוד עד 5 לפחות. תפקידי הוא כזה שאני לא מסיימת את העבודה עד 5 בחיים, והרבה פעמים יוצא לי לעבוד בסופי שבוע ובערב. זה המקום להזכיר שאני מתה על העבודה שלי, חולה על החברה בה אני עובדת ומטורפת על הבוס המקסים מקסים מקסים שלי, שמבין הכל, ומתחשב עד בלי די. ההתחשבות שלו מביאה לזה שלא נעים לי לנצל בכלל את המצב, ולכן אני לא מקצרת או מחפפת בכלל. אני הולכת הביתה בארבע (שעת הנקה - עד ספטמבר) ומרגישה חרא. מרגישה חרא עם עצמי כי לא סיימתי את העבודה, והלכתי "באמצע היום" ביחד למה שעבדתי לפני הלידה (כולל בסוף סוף ההריון), ומרגישה חרא כי עדן רואה אותי בערך שעתיים וחצי עד שהיא הולכת לישון. אז אני חרא מכאן וחרא מכאן. זה מצב חרא (איך לומר בעדינות ופרדן מיי פרנץ'...). האם את יכולה לחיות ככה? בהרגשה שאת מפספסת את שני העולמות - גם העבודה וגם הבית? צר לי לומר, אבל אני לא מרגישה כאילו אני נהנית משני העולמות, אלא שאני מפספסת בשניהם. אם את יכולה לחיות בבית (או בעבודה שאת לא מכורה לה) אז תישארי ככה עד שהילדה תהיה מספיק גדולה. או שתהיי מוכנה לוותר על הנוכחות המסיבית (כל היום) שלך בחיים שלה. אני לצערי לא מסוגלת לעשות את זה. לא מסוגלת להיתפטר, לא מסוגלת להפסיק להרגיש אשמה (ולא לשכוח את הלימודים, שלוקחים 80% מסופי השבוע שלי עם הבעל והילדונת). עוד לא מצאתי פיתרון טוב, אבל אני עובדת על זה...