דילמה קשה, בקשר לנצרות.
שלום לכם, אני חדשה פה בקהילה ובכלל ב"תפוז אנשים". יש לי בעיה די קשה ולכן החלטתי לפנות אליכם כי אתם הפורום היחיד שקשור לנצרות, אז אנא ממכם תנסו לקרוא עד הסוף, להבין ולעזור! קצת רקע: אני נולדתי למשפחה יהודיה, אמי יהודיה 100 אחוז וכן גם אבי כלומר, אני נחשבת ליהודיה. אנחנו יהודים שעלו מרוסיה לפני כ-10 שנים, משמעות הדבר שאנחנו יהודים חילוניים לכל דבר. היו לי כ"כ הרבה בעיות בחיים שקשורים למשפחה, לחיים האישיים ולכל דבר אחר. הושפלתי רבות במהלך החיים שלי פה בישראל רק בגלל המוצא שלי שהוא רוסי, הגזענות אכלה, אוכלת ותמיד תאכל אותי אני כבר לא יכולה עם הגזענות הזאת יותר שיש פה בארץ. אני יכולה לתאר את החיים שלי בשלוש מילים והן; יש לי <חרא של חיים>. ועכשיו לבעיה: אני היום בת 19 וכבר מעלה משנה אני לא מאמינה ביהדות ויש לזה כמה סיבות: 1. הסיבה הראשונה הוא שקודם כל אני באה ממשפחה חילונית לגמרי שלא שומרת כשרות. אני מתכוונת שבמשפחה שלי אוכלים חזיר ונקניקי בשר עם חזיר שזה לא כשר עפ"י היהדות. דבר זה מקרב אותי יותר ויותר לנצרות כי גם בנצרות לא שומרים כשר בניגוד ליהדות ואיסלאם. 2. עברתי כ"כ הרבה דברים פשוט זוועתיים בחיים שלי שכבר הפסקתי להאמין בה' היהודי, מבחנתי הוא לא קיים בשבילי יותר. כ"כ עצוב לי שאני לא יודעת איך לתאר את זה. אני באמת לא מאחלת לאף אחד לעבור את מה שאני עברתי פה. העצב הזה נובע מזה שיש פה "יהודשמיות" כלומר, פה זה מדינת יהודים ואנשים שפשוט ירחיקו אותך מהחברה וישפילו אותך בגלל שאת יהודי אבל לא מהמוצא הרצוי. זה תמיד היה קיים ותמיד יהיה קיים עד שהיהדות קיימת על פני כד"א. מה שמכעיס אותי זה שיש פה שינאה בין יהודי ליהודי על רקע המוצא וכן גם השפלה. אם היתה השפלה ושינאה בין יהודי ונוצרי או מוסלמי הייתי עוד מבינה אבל בין יהודי ליהודי? חבר'ה זה כבר מוגזם לגמרי. דבר זה פשוט לוקח ממני את כול הרצון להישתייך ליהדות, כבר אין לי שום חשק להיות חלק מהם, זה פשוט מגעיל! 3. הסיבה השלישית והאחרונה היא שקודם כול לא הוכח שיש גזה דבר ה' בכלל. ואם אין אז מי קבע שאני שייכת ליהדות? הרי אנחנו בני האדם היצורים הכי מפותחים קיום על פני כד"א. יש לנו חירות וחופש וכן חופש מצפון שנותן לנו להאמין במה שנרצה! והמצפון החופשי נותר לנו אפשרות לקבוע את הערכים אינדיווידואליים שלנו! והאם המישהו הזה שם בשמיים (שעוד לא הוכח שהוא קיים אגב) יקבע לי את החיים? אני יודעת שאדם לא יכול לא להאמין בכלום! ואדם שיגיד שהוא לא מאמין במשהו ישקר. לכן אני מעדיפה אם כבר להאמין במשהו אז בישו, מאותם הסיבות שפרטתי למעלה. בנצרות אין כ"כ הרבה איסורים כמו ביהדות ובאיסלאם והסגנון החיים הזה נתאים לי מאוד. נוח לי איתו וזה הכול. קיום אני מאמינה בנצרות, אני מאמינה בישו. קניתי צלב והוא תמיד אתי לא משנה לאן אני הולכת הוא אתי בתיק ולפעמים כשאיש לא בבית על החזה. אני מצטלבת כל יום. וככה כבר שנה שלמה אם לא יותר ולא תאמינו הרבה יותר קל לחיות ככה עפ"י הנצרות, אני מרגישה יותר חופשיה וכמו שאומרים אני מרגישה שאני פשוט בצלחת שלי. הבנתי במהלך השנה הזאת שנצרות זאת הדת שמתאימה לי וטוב לי עם זה ואני לעולם יותר פשוט לעולם! לא רוצה לחזורת ולהאמין ביהודות! אני חשה הקלה כולשהי מאז שהתחלתי להאמין בישו ובנצרות. אימא שלי לא יודעת שקניתי צלב והוא תמיד אתי, אף פעם לא הצטלבתי לידה. היא בכלל לא מודעת שאני לא מאמינה יותר ביהדות! אף פעם לא סיפרתי לה כדי שלא תדאג כי אני בטוחה שבשבילה זה יהיה שוק די גדול לדעת כזה דבר. עכשיו הגעתי לדילמה שאני לא מבינה מה אני יש: אני יודעת שנולדתי לאם יהודיה ושאני יהודיה עפ"י היהדות אבל אני גם יודעת שאני לא מאמינה יותר ביהדות! אני בכלל לא מאמינה יותר ביהדות כלומר לקחתי על עצמי דת אחרת שהיא נצרות שאני מאמינה בה היום. אז למה אני נחשבת? אני נחשבת לחצי נוצריה כי אני מאמינה בנצרות? מה אני? הרי רק אנחנו בני האדשם נקבע לעצמינו את סגנון החיים ואת ערכי החיים שלנו כפי שנוח לנו. והמצפון שלי אומר שנוח לי נצרות שטוב לי להאמין בישו! הערך שגיבשתי לעצמי הוא שאני נוצריה ואני יאמין בדרך הנצרות.
שלום לכם, אני חדשה פה בקהילה ובכלל ב"תפוז אנשים". יש לי בעיה די קשה ולכן החלטתי לפנות אליכם כי אתם הפורום היחיד שקשור לנצרות, אז אנא ממכם תנסו לקרוא עד הסוף, להבין ולעזור! קצת רקע: אני נולדתי למשפחה יהודיה, אמי יהודיה 100 אחוז וכן גם אבי כלומר, אני נחשבת ליהודיה. אנחנו יהודים שעלו מרוסיה לפני כ-10 שנים, משמעות הדבר שאנחנו יהודים חילוניים לכל דבר. היו לי כ"כ הרבה בעיות בחיים שקשורים למשפחה, לחיים האישיים ולכל דבר אחר. הושפלתי רבות במהלך החיים שלי פה בישראל רק בגלל המוצא שלי שהוא רוסי, הגזענות אכלה, אוכלת ותמיד תאכל אותי אני כבר לא יכולה עם הגזענות הזאת יותר שיש פה בארץ. אני יכולה לתאר את החיים שלי בשלוש מילים והן; יש לי <חרא של חיים>. ועכשיו לבעיה: אני היום בת 19 וכבר מעלה משנה אני לא מאמינה ביהדות ויש לזה כמה סיבות: 1. הסיבה הראשונה הוא שקודם כל אני באה ממשפחה חילונית לגמרי שלא שומרת כשרות. אני מתכוונת שבמשפחה שלי אוכלים חזיר ונקניקי בשר עם חזיר שזה לא כשר עפ"י היהדות. דבר זה מקרב אותי יותר ויותר לנצרות כי גם בנצרות לא שומרים כשר בניגוד ליהדות ואיסלאם. 2. עברתי כ"כ הרבה דברים פשוט זוועתיים בחיים שלי שכבר הפסקתי להאמין בה' היהודי, מבחנתי הוא לא קיים בשבילי יותר. כ"כ עצוב לי שאני לא יודעת איך לתאר את זה. אני באמת לא מאחלת לאף אחד לעבור את מה שאני עברתי פה. העצב הזה נובע מזה שיש פה "יהודשמיות" כלומר, פה זה מדינת יהודים ואנשים שפשוט ירחיקו אותך מהחברה וישפילו אותך בגלל שאת יהודי אבל לא מהמוצא הרצוי. זה תמיד היה קיים ותמיד יהיה קיים עד שהיהדות קיימת על פני כד"א. מה שמכעיס אותי זה שיש פה שינאה בין יהודי ליהודי על רקע המוצא וכן גם השפלה. אם היתה השפלה ושינאה בין יהודי ונוצרי או מוסלמי הייתי עוד מבינה אבל בין יהודי ליהודי? חבר'ה זה כבר מוגזם לגמרי. דבר זה פשוט לוקח ממני את כול הרצון להישתייך ליהדות, כבר אין לי שום חשק להיות חלק מהם, זה פשוט מגעיל! 3. הסיבה השלישית והאחרונה היא שקודם כול לא הוכח שיש גזה דבר ה' בכלל. ואם אין אז מי קבע שאני שייכת ליהדות? הרי אנחנו בני האדם היצורים הכי מפותחים קיום על פני כד"א. יש לנו חירות וחופש וכן חופש מצפון שנותן לנו להאמין במה שנרצה! והמצפון החופשי נותר לנו אפשרות לקבוע את הערכים אינדיווידואליים שלנו! והאם המישהו הזה שם בשמיים (שעוד לא הוכח שהוא קיים אגב) יקבע לי את החיים? אני יודעת שאדם לא יכול לא להאמין בכלום! ואדם שיגיד שהוא לא מאמין במשהו ישקר. לכן אני מעדיפה אם כבר להאמין במשהו אז בישו, מאותם הסיבות שפרטתי למעלה. בנצרות אין כ"כ הרבה איסורים כמו ביהדות ובאיסלאם והסגנון החיים הזה נתאים לי מאוד. נוח לי איתו וזה הכול. קיום אני מאמינה בנצרות, אני מאמינה בישו. קניתי צלב והוא תמיד אתי לא משנה לאן אני הולכת הוא אתי בתיק ולפעמים כשאיש לא בבית על החזה. אני מצטלבת כל יום. וככה כבר שנה שלמה אם לא יותר ולא תאמינו הרבה יותר קל לחיות ככה עפ"י הנצרות, אני מרגישה יותר חופשיה וכמו שאומרים אני מרגישה שאני פשוט בצלחת שלי. הבנתי במהלך השנה הזאת שנצרות זאת הדת שמתאימה לי וטוב לי עם זה ואני לעולם יותר פשוט לעולם! לא רוצה לחזורת ולהאמין ביהודות! אני חשה הקלה כולשהי מאז שהתחלתי להאמין בישו ובנצרות. אימא שלי לא יודעת שקניתי צלב והוא תמיד אתי, אף פעם לא הצטלבתי לידה. היא בכלל לא מודעת שאני לא מאמינה יותר ביהדות! אף פעם לא סיפרתי לה כדי שלא תדאג כי אני בטוחה שבשבילה זה יהיה שוק די גדול לדעת כזה דבר. עכשיו הגעתי לדילמה שאני לא מבינה מה אני יש: אני יודעת שנולדתי לאם יהודיה ושאני יהודיה עפ"י היהדות אבל אני גם יודעת שאני לא מאמינה יותר ביהדות! אני בכלל לא מאמינה יותר ביהדות כלומר לקחתי על עצמי דת אחרת שהיא נצרות שאני מאמינה בה היום. אז למה אני נחשבת? אני נחשבת לחצי נוצריה כי אני מאמינה בנצרות? מה אני? הרי רק אנחנו בני האדשם נקבע לעצמינו את סגנון החיים ואת ערכי החיים שלנו כפי שנוח לנו. והמצפון שלי אומר שנוח לי נצרות שטוב לי להאמין בישו! הערך שגיבשתי לעצמי הוא שאני נוצריה ואני יאמין בדרך הנצרות.