דילמה קשה

danny2008

New member
דילמה קשה

מצד אחד, הדבר האחרון שאני רוצה להשתמט, ואני בז למשתמטים. אני חושב שכל מי שחי כאן חייב לתרום למדינה את ה3 שנים (או שנתיים אם זאת בחורה). זה בסיסי כמו לשלם מסים. מצד שני, אני לא סובל את הצבא הזה, לא סובל את המדינה, ואני מתחיל לפתח תסמינים של אנטישמיות. מצד שלישי, אני גאון ויש לי הרבה מה לתרום אז חבל שהצבא יפסיד אוצר כמוני..... מצד רביעי, הצבא לא רוצה אותי לתפקידים טובים אלא רק לפקיד מסריח.... בקיצור, מה לעשות?
 
שלום לך דני

אני מבין בהחלט את התיסכול שלך , זה באמת מוריד את המוטיבציה כשאתה רוצה לעשות תפקיד מסוים והצבא לא מוכן . צריך גם להבין שלצבא יש שיקולים משלו , אני למשל בזמנו רציתי לשרת בבסיס במרכז הארץ בתור עדיפות ראשונה , והצבא שלח אותי למצפה רמון שזה היה העדיפות האחרונה . קודם כל אני לא הייתי מוותר לצבא בקלות , הייתי מראה להם שאני נחוש (ואני שם לב שאתה נחוש) לשרת את המדינה , ולך תדע מה יהיה . בצבא כל יום דברים משתנים . בנוסף אולי יש עוד תפקידים שאתה מעוניין בהם והצבא יוכל לקבל אותך אליהם . בכל מקרה אל תתייאש !!! שיהיה לך בהצלחה ואני מקווה שהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר .
 

danny2008

New member
תודה רבה. אני מקווה שהכל יהיה בסדר.

למרות שאמרו לי שהסיכויים שיקבלו אותי בשלב הזה ליחידה שאני רוצה- קטנים.
 
מצד אחד תלחם על התפקיד שאתה רוצה, מצד שני

תוותר על האגו שלך ל3 שנים ותזכור שהצבא לא אמור לתרום לך כלום, אם הוא תרם? הרווחת, אם לא אז לא אבל תזכור, בראש ובראשונה אתה כאן בא לתרום למדינה, על פי חוק כמובן אבל זו כל הנקודה. כן הצבא לא יעיל, בירוקרטי מאד...כמו המדינה זה ידוע, ידוע אבל זה משיש, אני נדפקתי עד היום האחרון בסדיר מאיך שדברים מתנהלים אבל נשכתי שיניים והמשכתי. דרך אגב, רוב הצבא זה "פקידים מסריחים", אין מה לעשות, צריכים אותם.
 
למעלה