דילמה קשה.
קצת רקע. אני בן 24, לפני שנתיים עזבתי את הבית ועברתי לגור לבד. יש לי אח תאום ואחות גדולה שגם גרים לבד ואח קטן שעדיין גר אצל אמא שלי. הסיבה בגללה עזבתי את הבית הייתה בעלה של אמא שלי. היחסים שלי איתו היו מורכבים מאז ומעולם והביאו אותי ללכת לפנימיה כבר בגיל 15 ובעצם מאז אני כבר לא לגמרי בבית. עזיבתי את הבית התרחשה אחרי שסיימתי את שרותי בצבא ובעלה של אמא שלי הודיע לי שמבחינתו אני צריך לעזוב את הבית. הוא לא הוציא אותי בכח מהבית אבל הבהיר לי ללא ספק כי אני לא רצוי שם יותר. היציאה מהבית הייתה מלווה במילים קשות משני הצדדים (שלי ושל בעלה של אמא שלי) ובעצם מאותו יום לא דיברתי איתו ולא הגעתי לביתם. עם אמא שלי אני שומר על קשר טלפוני בעיקר ופעם בכמה זמן נפגש איתה (לפעמים חודשים בין מפגש למשנהו) עם אחי הקטן בשנתיים האחרונות יצא לי להפגש מספר פעמים בודדות וגם הן לשעות בודדות, בקניון בעיקר. אחי התאום ואחותי מבקרים אצלהם לעיתים קרובות ומבלים עם אחי הקטן יחסית הרבה. היום (לפני פחות או יותר שעה ליתר דיוק) אחי הקטן התקשר אלי וביקש ממני לבוא אליהם ולהשלים עם בעלה של אמא שלי. מסתבר כי הוא ביקש מאמא שלי ובעלה לדעת על כל מה שקרה בינינו והוא מריץ את המהלך הזה כבר תקופה ארוכה (רק לידע כללי, הוא בין 9). אני לא יודע מה סיפרו לו ועד כמה סיפרו לו את הנושא באוביקטיביות. הוא אמר לי כי בעלה של אמא שלי מוכן שאני הגיע לומר לו סליחה על כל מה שעשיתי ונוכל להמשיך הלאה. ועכשיו אני בסיטואציה שממש קשה לי. מצד אחד יש את אחי הקטן שקשה לי לומר לו לא ושאני לא מוכן לומר סליחה על דבר שלדעתי אני לא צריך להתנצל. דבר שאני מפחד שיפגע בו מהרבה בחינות. ומצד שני אני לא יודע איך אני מביא את עצמי להתנצל בפני בן אדם שהרגש הכי גדול שאני מרגיש אליו הוא סלידה. אדם שמירר לי את החיים במשך 10 שנים. גם אם אני יודע שהוא לא עשה את זה במתכוון וזה האופי שלו.. אני באמת לא יודע מה לעשות...
קצת רקע. אני בן 24, לפני שנתיים עזבתי את הבית ועברתי לגור לבד. יש לי אח תאום ואחות גדולה שגם גרים לבד ואח קטן שעדיין גר אצל אמא שלי. הסיבה בגללה עזבתי את הבית הייתה בעלה של אמא שלי. היחסים שלי איתו היו מורכבים מאז ומעולם והביאו אותי ללכת לפנימיה כבר בגיל 15 ובעצם מאז אני כבר לא לגמרי בבית. עזיבתי את הבית התרחשה אחרי שסיימתי את שרותי בצבא ובעלה של אמא שלי הודיע לי שמבחינתו אני צריך לעזוב את הבית. הוא לא הוציא אותי בכח מהבית אבל הבהיר לי ללא ספק כי אני לא רצוי שם יותר. היציאה מהבית הייתה מלווה במילים קשות משני הצדדים (שלי ושל בעלה של אמא שלי) ובעצם מאותו יום לא דיברתי איתו ולא הגעתי לביתם. עם אמא שלי אני שומר על קשר טלפוני בעיקר ופעם בכמה זמן נפגש איתה (לפעמים חודשים בין מפגש למשנהו) עם אחי הקטן בשנתיים האחרונות יצא לי להפגש מספר פעמים בודדות וגם הן לשעות בודדות, בקניון בעיקר. אחי התאום ואחותי מבקרים אצלהם לעיתים קרובות ומבלים עם אחי הקטן יחסית הרבה. היום (לפני פחות או יותר שעה ליתר דיוק) אחי הקטן התקשר אלי וביקש ממני לבוא אליהם ולהשלים עם בעלה של אמא שלי. מסתבר כי הוא ביקש מאמא שלי ובעלה לדעת על כל מה שקרה בינינו והוא מריץ את המהלך הזה כבר תקופה ארוכה (רק לידע כללי, הוא בין 9). אני לא יודע מה סיפרו לו ועד כמה סיפרו לו את הנושא באוביקטיביות. הוא אמר לי כי בעלה של אמא שלי מוכן שאני הגיע לומר לו סליחה על כל מה שעשיתי ונוכל להמשיך הלאה. ועכשיו אני בסיטואציה שממש קשה לי. מצד אחד יש את אחי הקטן שקשה לי לומר לו לא ושאני לא מוכן לומר סליחה על דבר שלדעתי אני לא צריך להתנצל. דבר שאני מפחד שיפגע בו מהרבה בחינות. ומצד שני אני לא יודע איך אני מביא את עצמי להתנצל בפני בן אדם שהרגש הכי גדול שאני מרגיש אליו הוא סלידה. אדם שמירר לי את החיים במשך 10 שנים. גם אם אני יודע שהוא לא עשה את זה במתכוון וזה האופי שלו.. אני באמת לא יודע מה לעשות...