דילמה של אדם חסר רגשות.
בכיתה י"ב (אנחנו עושים את זה בי"ב) אני ארצה לצאת למשלחת לפולין, אבל אני לא יודעת אם זה רעיון כל כך טוב. כי אני לא אבכה, אני לא אחשוב שזה היה מדהים או מרגש או משהו, אני יודעת בודאות שאני לא אזדעזע כמו שאני אמורה, ובעצם לא נראה לי שיש לי קשר רגשי לכל הסיפור הזה. למה אני בכלל רוצה לנסוע לשם? כי זה מעניין אותי. אבל מעניין בצורה הקרה והמנותקת. אני חושבת שזה מרתק. אני חושבת שאפשר ללמוד מזה המון על בני אדם ועל הטבע האנושי, אבל זה לא יעציב ולא יזעזע אותי. אני מודאגת, כי אני יודעת שזה מה שיקרה. כי מה שיזעזע אותי זה היחס של אנשים אחרים למצב, מה שיעציב אותי זה שהחברים שלי יתחילו עם ה"כן, זה שינה אותי, הבנתי משהו, זאת חוויה שחייבים לעבור" וכל זה (וחלקם לא ירדו מזה במשך הרבה זמן) קיצר, לי אכפת יותר מהאנשים שחיים ושיהיו שם. וזה מפריע לי. אני מאוד רוצה לנסוע לפולין, אני רוצה לראות את המחנות והגטאות, זה מעניין, ואני אשתגע אם תהיה לי האופציה ואני לא אהיה שם. רק מדאיג אותי היחס שלי והיחס של אחרים... מה דעתכם?
בכיתה י"ב (אנחנו עושים את זה בי"ב) אני ארצה לצאת למשלחת לפולין, אבל אני לא יודעת אם זה רעיון כל כך טוב. כי אני לא אבכה, אני לא אחשוב שזה היה מדהים או מרגש או משהו, אני יודעת בודאות שאני לא אזדעזע כמו שאני אמורה, ובעצם לא נראה לי שיש לי קשר רגשי לכל הסיפור הזה. למה אני בכלל רוצה לנסוע לשם? כי זה מעניין אותי. אבל מעניין בצורה הקרה והמנותקת. אני חושבת שזה מרתק. אני חושבת שאפשר ללמוד מזה המון על בני אדם ועל הטבע האנושי, אבל זה לא יעציב ולא יזעזע אותי. אני מודאגת, כי אני יודעת שזה מה שיקרה. כי מה שיזעזע אותי זה היחס של אנשים אחרים למצב, מה שיעציב אותי זה שהחברים שלי יתחילו עם ה"כן, זה שינה אותי, הבנתי משהו, זאת חוויה שחייבים לעבור" וכל זה (וחלקם לא ירדו מזה במשך הרבה זמן) קיצר, לי אכפת יותר מהאנשים שחיים ושיהיו שם. וזה מפריע לי. אני מאוד רוצה לנסוע לפולין, אני רוצה לראות את המחנות והגטאות, זה מעניין, ואני אשתגע אם תהיה לי האופציה ואני לא אהיה שם. רק מדאיג אותי היחס שלי והיחס של אחרים... מה דעתכם?