פושע מחשבתי
New member
דילמה של פרחי טיס...
סוף סוף אני בבית. האמת היא שהייתי נשאר שם בבסיס עוד שבוע... אחרי השבירת דיסטאנס כמובן. השבוע היה משבי``ז לגמרי, היו לי רגעי שפל שהרגשתי צורך עז לחזור הביתה ולוותר, בעיקר ביום השלישי בבוקר. בכל מקרה, זוהי תחילתה של תקופה חדשה. לא עוד תאריכים למבדקים מוקדמים, לא עוד תאריך לגיבוש. עכשיו זה זה. התאריך האולטימטיבי - תאריך פתיחת קורס טיס 148. קשה להאמין. אם יש דבר שממש לא ציפיתי לו - זה זה. ולא שלא התאמצתי, להיפך, עשיתי כמיטב יכלתי בכל המבחנים והמבדקים. אבל עכשיו זה כבר לא משחק, זה כבר לא `` אולי אני אלך לקורס טיס, מי יודע ``. עכשיו זה רשמי, עוד מעט אני עומד לקבל צו התייצבות בבסיס חצרים, לתחילת תהליך ההתחיילות. וכאן מתחילה ההרגשה הרעה. זהו זה. דוד הולך להיות חייל, ולא משנה מה. העניין הוא שזה לא סתאם חייל. זה קורס טיס, להתחיל שוב ללמוד, להשקיע זמן, שוב מפקדים שעומדים מאחורי קיר הדיסטאנס האימתני ומסתירים את עמדותיהם כלפיך, יציאות חרא, משמעת כפייתית, הבדלי מעמדות עם חיילים מהשלבים המתקדמים יותר של הקורס... אני יודע שרק עשר אחוז מאלה שמתחילים את הקורס מסיימים, אבל תתפלאו או לא, יש לי ביטחון שאני אסיים את הקורס, ואני לא מפחד שאני לא אעבור, אלא מפחד שכל פעם שאני אעבור שלב, אני אמצע את עצמי מתמודד עם קשיים חדשים וקשים יותר, וכל זה בשביל מה? בשביל להשאר שם עד גיל 28? איפה הילדות שלי? אלוהים, עוד לא היתה לי חברה, ותראה מה מחכה לי - שנתיים של ריתוק לבסיס ועוד מתנות כאלה. אני מרגיש שאני חייב לפחות שנה לנקות את הראש, ואז אני בטוח יהיה מוכן להשקיע את כל המאמצים בקורס, אבל עכשיו ישר אחרי הלימודים?? יש לי כ``כ הרבה להשלים, חוויות, בנות, חברים, אפילו את אבא שלי לא ראיתי מגיל ארבע... האם בכלל לקחת את זה על עצמי? אני בן יחיד! למה לא להיות איזה ג`ובניק, לחזור כל יום הביתה למיטה החמה, לצאת בערב, להפגש עם בנות. ככה זולה 3 שנים ולבנות חיים נורמלים? בבקשה, תנסו להיות במקומי, לא לחשוב על הכבוד של טייסים, או על דברים כאלה, אלא על דילמה של מתבגר שמרגיש שהזמן אוזל והוא עוד לא מוכן להוות חוד החנית של מכונת המלחמה המשומנת - צה``ל. תגובות אחיי היקרים. דוד.
סוף סוף אני בבית. האמת היא שהייתי נשאר שם בבסיס עוד שבוע... אחרי השבירת דיסטאנס כמובן. השבוע היה משבי``ז לגמרי, היו לי רגעי שפל שהרגשתי צורך עז לחזור הביתה ולוותר, בעיקר ביום השלישי בבוקר. בכל מקרה, זוהי תחילתה של תקופה חדשה. לא עוד תאריכים למבדקים מוקדמים, לא עוד תאריך לגיבוש. עכשיו זה זה. התאריך האולטימטיבי - תאריך פתיחת קורס טיס 148. קשה להאמין. אם יש דבר שממש לא ציפיתי לו - זה זה. ולא שלא התאמצתי, להיפך, עשיתי כמיטב יכלתי בכל המבחנים והמבדקים. אבל עכשיו זה כבר לא משחק, זה כבר לא `` אולי אני אלך לקורס טיס, מי יודע ``. עכשיו זה רשמי, עוד מעט אני עומד לקבל צו התייצבות בבסיס חצרים, לתחילת תהליך ההתחיילות. וכאן מתחילה ההרגשה הרעה. זהו זה. דוד הולך להיות חייל, ולא משנה מה. העניין הוא שזה לא סתאם חייל. זה קורס טיס, להתחיל שוב ללמוד, להשקיע זמן, שוב מפקדים שעומדים מאחורי קיר הדיסטאנס האימתני ומסתירים את עמדותיהם כלפיך, יציאות חרא, משמעת כפייתית, הבדלי מעמדות עם חיילים מהשלבים המתקדמים יותר של הקורס... אני יודע שרק עשר אחוז מאלה שמתחילים את הקורס מסיימים, אבל תתפלאו או לא, יש לי ביטחון שאני אסיים את הקורס, ואני לא מפחד שאני לא אעבור, אלא מפחד שכל פעם שאני אעבור שלב, אני אמצע את עצמי מתמודד עם קשיים חדשים וקשים יותר, וכל זה בשביל מה? בשביל להשאר שם עד גיל 28? איפה הילדות שלי? אלוהים, עוד לא היתה לי חברה, ותראה מה מחכה לי - שנתיים של ריתוק לבסיס ועוד מתנות כאלה. אני מרגיש שאני חייב לפחות שנה לנקות את הראש, ואז אני בטוח יהיה מוכן להשקיע את כל המאמצים בקורס, אבל עכשיו ישר אחרי הלימודים?? יש לי כ``כ הרבה להשלים, חוויות, בנות, חברים, אפילו את אבא שלי לא ראיתי מגיל ארבע... האם בכלל לקחת את זה על עצמי? אני בן יחיד! למה לא להיות איזה ג`ובניק, לחזור כל יום הביתה למיטה החמה, לצאת בערב, להפגש עם בנות. ככה זולה 3 שנים ולבנות חיים נורמלים? בבקשה, תנסו להיות במקומי, לא לחשוב על הכבוד של טייסים, או על דברים כאלה, אלא על דילמה של מתבגר שמרגיש שהזמן אוזל והוא עוד לא מוכן להוות חוד החנית של מכונת המלחמה המשומנת - צה``ל. תגובות אחיי היקרים. דוד.
בכל מקרה, המון בהצלחה לך דוד, האמת היא שחמישית מהמתחילים את הקורס מסיימים (מתחילים 250 ומסימים בערך 50), שזה סיכוי עצום לדעתי. זה הרבה יותר מאין סיכוי. המוווון יותר מבילתי אפשרי. תשתדל. תשקיע. תשרף. הכל ישתלם כשתקבל כנפיים. שוב בהצלחה.