דילמה

[אינקוגניטית1]

דילמה

אז ככה: התגייסתי לפני בערך חודשיים. אני בתפקיד שהוא בעל אופי משרדי וחוזרת יומיות. ממש קשה לי עם אופי עבודה שכזה. אני מרגישה שאני זקוקה לעבודה ורבאלית, שיש בה אינטרקציה עם אנשים ושיש בה עשייה יותר פיזית. לפני שהתגייסתי, וגם עכשיו, הייתי במחשבה שלצבא מתגייסים פעם אחת ואם כבר מתגייסים אז להיות בתפקיד שמרגישים בו צבא, להיות בבסיס סגור, עם כל ההווי הצבאי. בעיקר מושך אותי תפקיד הדרכתי- פיקודי (גם אני אוהבת להדריך, הדרכתי בתנועת נוער וגם כי נראה לי שקורס פיקודי יכול לתרום המון בפן האישי, במיוחד לי שהפכתי להיות אדם לא ממש סמכותי ואסרטיבי). הפרופיל שלי הוא עורפי ולפני שהתגייסתי לא הכי הבנתי מה קורה (גם עכשיו אני לא הכי מבינה, אבל מבינה יותר מאז) ולא הבנתי שאתה יכול להשפיע הכי הרבה על תפקידך בצבא כאשר את מלש"ב (מועמד לשירות ביטחון, קיצר לפני שהתגייסת). בכל אופן, בטירונות, כשראיתי את המ"כים שלי ושכבר הייתי בתור המערכת הצבאית, הבנתי שאני רוצה תפקיד עם כל האיפיונים הנ"ל. בעיקר משך אותי להיות מ"כית או מדריכת חי"ר. כי יש בתפקיד הזה שילוב של להיות מדריכה/מפקדת וגם להרגיש צבא ולהיות חלק ממערך תומך לחימה. והנה הדילמה: מבחינה בריאותית תכלס לא מתאים לי להיות בתפקיד שכזה. פרופיל אני יכולה להעלות אבל עדיין, יש לי מספר בעיות אורטופדיות (פלטפוס, עקמת, חוסר סימטריה), בעיות נשימה קלות ועוד בעיות נוספות. הקורס של התפקידים הנ"ל דורש הרבה מאמץ פיזי (טירונות רובאי 03) ואני לא יודעת אם כדאי לי לסכן את הבריאות שלי. אני מאמינה שאני אוכל לעמוד בזה ושיתחשבו בי במידה ויהיו לי אישורים אבל בכל זאת. מה גם שיש לי פצעי בגרות כבר המון זמן ודי נמאס לי מהם כך שקלתי להתחיל ראוקוטן, העניין עם ראוקוטן הוא שהוא מוריד פרופיל ל-64, ולתפקידים הנ"ל צריך 72 ומעלה. השאלה כאן היא בעצם אם לסכן את הבריאות הפיזית שלי או הבריאות הנפשית? סתם, בריאות נפשית זה מושג גדול מידי במקרה הזה, אבל באמת שאני סובלת בתפקיד עם אופי משרדי ואני יוצאת מדוכאת כל יום. יש גם אספקט נוסף לדילמה. אני באה מבית עם בעיות ת"ש. אנחנו משפחה חד הורית והמצב הכלכלי לא הכי טוב. בתפקיד בבסיס פתוח קיימת האופציה להוציא אישור עבודה ואולי לצאת יותר מוקדם ולעבוד, ולסייע לבית. בבסיס סגור אין את האופציה כזו, אבל ההוצאות גם קטנות (אוכלים שם, ונמצאים שם רוב הזמן אז אין על מה להוציא). אני לא יודעת, ההיגיון אומר לי שאני צריכה להיות קרוב לבית, לנסות להוציא אישור עבודה ולעבוד, לדאוג לעצמי ולבריאות שלי (לעשות פיזיותרפיה למשל), לקחת ראוקוטן. אבל הלב אומר לי ללכת על תפקיד שאני אמצה בו את עצמי, שייתן לי סיפוק ושאני ארגיש בו טוב (אפחד לא מבטיח לי שכך אכן יהיה אבל לפחות אני אדע שניסיתי את מה שרציתי). אני נקרעת בה מה שאני צריכה לעשות ומה שריאלי לבין מה שאני רוצה לעשות ושהוא לא הכי ריאלי בהתחשב בנתונים. בגלל שזה פורום "גוף ונפש" והנושא נראה לי קשור רציתי לדעת מה דעתכם? האם כדאי בכלל לנסות להילחם על לעבור לתפקיד (שאב לא בטוח שאני אצליח בכלל כי זה דורש הרבה מלחומות) שבו אני ארגיש יותר סיפוק או להישאר איפה שאני עכשיו ולהתמקד בעצמי ומה שאני צריכה לעשות? אודה על כל תגובה

 

[מאשה לשם שינוי]

יקירה, יש לי בת שהתגייסה לא מזמן

והבעיות שאת מעלה נידונות גם אצלנו. הייתי אומרת לך, לכי עם הלב. לכי לתפקיד שבו את מאושרת. יתכן שגם פצעי הבגרות יפחתו במידה ניכרת עם ירידת המתח הכרוך בעבודה שאינך מחבבת. כידוע, מתח מחריף בעיות עור. וכן, תילחמי על זה! כי חשוב שתדעי שעשית כמיטב יכולתך לשפר את מצבך. כי אם לא תילחמי תמיד תישאר בך התחושה העמומה הזו, שאולי, אילו עשית משהו, היית מגיעה לתפקיד נחשק ומתאים לך יותר. ואמנם, את מאד ורבלית, רהוטה, מנומקת, דעתנית. וגם ניסיון בהדרכה יש לך. וגם פטריוטית אמיתית שמשרתת את עמה וארצה בתנאים לא קלים. אולי תנסי להשיג המלצות הנוגעות לעיסוקך כמדריכה. וחפשי מידע באינטרנט בפורומים של רופאי עור ורפואה משלימה בעניין פצעי הבגרות. בהצלחה רבה! מאשה, אמא של חיילת.

 

[אלינור גורנשטיין]

שלום לך. ברוכה הבאה!

אתן לך כמה נקודות למחשבה: א. בררי עם מדריכים אחרים בצבא על מהות התפקיד. קבלי תמונה ברורה של מה בדיוק הם עושים שם, תועלות, חסרונות, תנאים וכו'. ב. התייעצי עם רופא צבאי לגבי בעיות הבריאות שיש לך, ספרי לו את הדילמה והקשיבי מה יש לו לייעץ לך. ג. דברי עם כמה חברות טובות שלך על הנושא ומה שאת מרגישה לגביו. ד. לאחר כל זה חשבי, באיזו צורה את רוצה להעביר את השירות שלך כך שתרגישי בו הכי טוב, תמצי בו את יכולותייך. יש לך הרבה עבודה לעשות, אך נראה לי שזה יהיה שווה לך. בהצלחה!