דילמה

[danadandana]

דילמה

אני מכירה אדם ניצול שואה אשר האובססיה שלו היא לחטט בפחים ולמצוא מציאות. האם לדעתכם יעזור אם אתרום לו דברים באופן ישיר? כיצד להתייחס לזה?

 

[בוסתודום]

לדעתי תמיד טוב לתת אבל במקרה הזה זה לא יפתור

את הבעיה מפני שזו אובססיביות שקשורה בהשרדות בגלל הדברים הקשים שעבר

 

[טיגריס2]

בוקר אור

אין קשר לזה שהוא ניצול שואה או לזה שתתני לו דברים אני מכירה המון אנשים שנוברים בכל מקום ואני מדברת גם על אנשים מהמעמד הגבוהה ( ז"א אנשים שחיים טוב ולא חסר להם) הם פשוט עוצרים עם הרכב ליד כל ערמת זבל ואוספים דברים אם יש היום יש טראנד במדינה לאסוף ברזל נחושת ואלומיניום ולמכור.(על טון ברזל מקבלים 600-800 שקלים) ויש כאלה שזה פשוט האופי שלהם ואולי גם מתוך הרגל. פנינה

 

[נירה63]

לדעתי ואין דעתי מקצועית אלא ...כנכדה לניצולת

שואה. העלת כאן דילמה קשה ומסובכת, ולמה מסובכת משום שאובססיה לאיסוף דברים יכולה להיות כן קשורה לטראומה ולמה שאותו ניצול שואה עבר ויכולה שלא להיות קשורה להיותו ניצול שואה, או לחילופין תוצאה של היותו ניצול שואה+ התוצאה הנלוות אליה. מכל מקום זה נשמע עצוב וקשה...אני הייתי כן עוזרת לו, ואולי מנסה לבדוק אם יש לו משפחה או מכרים שאפשר להתיעץ ולברר בעדינות מה מצבו ומה עובר עליו כיום. אוי זה תמיד עצוב לי ...מכירה זאת מקרוב כשסבתא שלי היתה בחיים אספה כמעט מכל הבא ליד ואנחנו מידי פעם עשינו סדר והעפנו חצאי בית...זו היתה אובססיה לשמה, שכן שנים היא חיה ללא כלום, זה היה נורא...

 

[lee E]

../images/Emo45.gif

כדור שני לניצולי שואה. התופעה בהחלט מוכרת. גם סבתי וגם אימי היו מחזיקות סטוקים מוחבאים של מוצרי מזון...ממש עד לעובש..הכל היה מוחבא מתחת למיטה. הן היו מחביאות הכל בכל מכל, גם את הדברים הכי מוזרים. ההרגל הזה מעולם לא עבר להן. לא משנה כמה פעמים היינו מוצאים את הדברים מתחת למיטה....מהר מאוד הכל היה חוזר לשם. זה היה משגע את כל מי שבסביבה, אבל שום דבר לא עזר.