דילמה

[עינת דולב הדס]

דילמה

לבת שלי יש יומולדת ואנחנו רוצים לקנות לה משחק מסויים לקונסולת הווי.
הווי שייך לבני הגדול. הוא קנה אותו לבד מכספו לאחד מימי ההולדת.
הוא ממש לא מרוצה מהרעיון לקנות לה את המשחק. מה אתם הייתם עושים? אני צריכה להתחשב בו כי זה הקונסולה שלו?
בגלל שזה שלו אי אפשר ששאר בני הבית יהנו ממוצר כזה יקר?
מה עושים?

 

[מנומשת3]

זה באמת בעיה

כי על פניו את צודקת - אין סיבה ששאר בני הבית לא יוכלו נהנות ממוצר כזה..
מצד שני - הוא קנה אותו מכספו האישי ( אם הבנתי נכון)
אני מבינה שכשהוא רכש את הווי לא סיכמתם ודיברתם על שימוש של אחרים במשחק?
גם לבת שלך יש כסף אישי שלה?
אין משהו שהיא יכולה לחלוק איתו בתמורה?
איו לי נסיון עם הגיל ( אצלי עדין הקטנים) אבל נראה לי הגיוני שאם אחד קונה לעצמו משהו כזה
כדאי לסכם איתו מראש מה יקרה במידה ו...
אולי אפשר להציע הסדר- הווי שייך לו. אבל כולם יכולים לשחק.
כלומר, אם הוא רוצה את זה אז יש לו ״זכות קדימות״ על פני השאר? נראה לך שזה יעבוד?

 

[עינת דולב הדס]

כנראה שלא חשבנו על זה

כשנתנו לו לקנות את זה לפני לא מעט שנים.
זו היתה טעות אבל לא סיכמנו איתו מראש כלום ועכשיו יש בעיה...

 

[schlomitsmile]

אפשר לנסות לדבר על לבו לפנות אליו בגובה העיניים, לומר שאת מבינה שהוי שלו, אבל אולי הוא מספיק בוגר כדי לחלוק.
לסכם שהיא תשחק רק כשהוא לא ישחק.
אבל בשורה התחתונה, לעניות דעתי, זה שלו, הוא חסך וקנה עבור עצמו וזכותו לסרב.
אם רוצים שילד ילמד לכבד, זה מתחיל מזה שמכבדים אותו ואת זכויותיו, כולל זכות הקניין.

 

[עינת דולב הדס]

כן אבל....

זה כמו שאני אקנה לו משחק מחשב והוא יוכל לשחק בו רק על המחשב שלי. הלא יש רק מחשב אחד בבית.
למה זה נראה הגיוני והשאר לא?

 

[schlomitsmile]

כי את אמא, והוא ילד ההורים הם כאילו ה"מדינה", הם אחראים על כל בני הבית,
במובן הסמכות וגם במובן הדאגה לסיפוק הצרכים.

הילדים הם ה"אזרחים", אז הוא "יזם פרטי" שחסך את כספו וקנה לעצמו, ואם המדינה אינה סוציאליסטית מלכתחילה,
לא מתאים לדרוש מיזם פרטי אחד שייתן שירותים במתנה לאזרחית אחרת.

אם הוא יקנה מכספו ממתק, הוא חייב לחלוק אותו עם אחותו?
אם את קונה ממתק, סביר שתחלקי ביניהם.

 

[עינת דולב הדס]

כשאת מציגה את זה ככה

זה באמת נשמע הגיוני אבל בכל זאת מדובר באביזר ממש יקר שלא הגיוני שלא ישמש את שאר בני הבית.

 

[schlomitsmile]

כמו שאת רואה, הגיון תלוי בזוית הראיה

אין הגיון טוטאלי, משהו שאובייקטיבית ובאופן מוחלט הוא הגיוני.
הגין נובע מהנחות המוצא.
כון שלא הוסכם מראש על הנחת מוצא שמוצרים יקרים
פתוחים לשימושם של כל בני הבית, לא משנה מי רכש אותם,
המסקנה שלו הגיונית לא פחות משלך

אפשר להשתמש בקונפליקט הנוכחי ליצירת שיח והסכמות לעתיד,
אבל לעניות דעת, כל חוק חדש תקף לעתיד בלבד.

 

[עינת דולב הדס]

לקחתי לתשומת ליבי

תודה

 

[schlomitsmile]

 

[דינהלה1]

הייתי מנסה להציע לו שותפות הוגנת

מציגה לו את הדברים כך: במקום לקנות עוד קונסולה לאחותו ואז יהיו בבית שתיים. להציע לו לרכוש לו משהוא שהוא מאוד רוצה בתמורה. המסר הוא שהוא מוותר קצת על משהוא כדי להרוויח משהוא אחד וחדש שלא היה לו עד עכשיו. הייתי מציגה לו את היתרונות של שותפות עם אחותו שלא יצא מנקודת מבט שהוא רק מפסיד. וגם כמובן לחלק את זמן השימוש ביניהם.

 

[עינת דולב הדס]

חשבתי על זה אבל

אחכ חשבתי שוב ונראה היה לי לא הוגן לקנות לו משהו כשזה יום ההולדת של אחותו. למה צריך להקטין מיום ההולדת שלה?

 

[רזאי]

העצות נראות לי נכונות.

אני רק רוצה להוסיף, כלקח לעתיד, שצריך לדבר על הדברים האלה מראש.
אנחנו נהגנו לתת לכל ילד שקנה משהו גדול 10% מהסכום, כדמי שימוש משפחתיים. זה נוהג שהתפתח כתוצאה מרכושנות קיצונית של הבכור.

 

[עינת דולב הדס]

צודקת

ואם אני לא טועה גם אנחנו הוספנו את חלקנו כשהוא קנה וגם הוספנו בהמשך לא מעט אביזרים אבל זה לא נחשב בעיניו...
בהחלט למדתי לקח לעתיד...

 

[TaraSky]

לדעתי- שגם הבת תהנה מהרכישה

אני מראש הייתי קובעת שווי בבית הוא לשימוש כולם, הרי לא ייתכן שתקנו שני קונסולות בבית אחד.
אתם רכשתם את הטלוויזיה, האם זה אומר שהוא לא יכול להשתמש בה?

ישנם רכישות שלא יכולות להיות אישיות כשמתגוררים באותו בית.

 

[עינת דולב הדס]

זה בדיוק היו הטיעונים שלנו

יותר מזה. יש בבית רק טלויזיה אחת אז גם אם היינו קונים עוד ווי אי אפשר היה לשחק בו במקביל.
אני מחכה שהוא יפנים את העובדה שזה מה שנקנה בסופו של דבר...

 

[TaraSky]

בדיוק

בדיוק! הרי אם תקנו לבת ווי (תיאורטית) אז הם יצטרכו להתחלק בזמן הטלויזיה... אז אולי שכל אחד יקנה טלוויזיה משלו? הוא יבין שזה לא הגיוני.

אני לא הייתי מחכה שיפנים אלא מסבירה וקובעת כחלק מחוקי הבית. אין בעיה, רוצה את הווי רק בשבילך, תשאיר אותו במגירה.

 

[עינת דולב הדס]

אוף

זה מעצבן אותי שהוא הגיב ככה ושהגענו למצב הזה...
לפעמים מתחשק לי שהם יהיו יותר בוגרים ויותר שותפים...

 

[רזאי]

הגדול שלי כבר בן 22.

הוא גם מאוד בוגר. הוא ממש לא שותף וגם לא משתף. כנראה שזה עניין של אופי. אין לי שום ציפיות שזה ישתנה.

 

[עינת דולב הדס]

לא מעודד...