דילמה...

[TheBlueOne]

דילמה...

טוב, האמת שזה נושא שסבבתי סביבו במשך זמן מה (הטריד אותי כשנה וקצת) למרות שכעת הוא לא רלוונטי לחיי- אני חושב/חושש שאצל אנשים צעירים רבים אחרים אשר גולשים בפורם זה ופורמים אחרים בנושא, כן מוטרדים ממנו וכן מחפשים דרכים להתמודד איתו. והרי הנושא: עצמאות דתית ודרכי פעולה בגיל הנעורים עד לעצמאות חוקית המיוחלת, הלוא הוא גיל 18 רבים היו הפעמים בהם מצאתי את עצמי יושב בחדר וקורא ספר מסויים המדבר על אסכולה זו או אחרת ושמו של הספר היה קורץ לעין ומעלה ישירות את שמש האסוציות ולא במובן החיובי אצל הורי והמצב לרוב היה כך: אני יושב לי בכסאי הנוח, בחדרי הנחמד ליד המחשב (הארור? מתי כבר תפסיק לחשוב בעצמך ולתת לעצמך הוראות!? ) וגולש להנאתי בפורם זה או אחר או באתר מסויים בנושא מאגיה/כישוף/פאגאזנים/שמאניזם כשלפתע (מבלי אזהרה) צועד פנימה לחדר אבא/אמא היקר/ה. *הילוך איטי* היד נשלחת לעכבר ומתחילה לזוז כלפי האיקס החמקמק שאף פעם איני מצליח להקליק עליו בניסיון הראשון ותוך כדי אבא/אמא מסתכלים במסך. *טיפת זיעה נוטפת על משטח העכבר המרופד* ואז מתחיל הדיון: אבא/אמא: מה זה?!?! אני: מה זה מה?? אבא/אמא: האתר הזה שגלשת בו? אני: איזה אתר? ולמרבה הצער (וזה עצוב מאוד) - אבאל´ה מבין במחשבים ובתנועת יד מהירה ניגש להיסטורי ומוצא את האתר הארור. ובכן- אני לא אלעה אותכם בתיאורי זוועות על השיחות, הוויכוחים והצרחות שבאות אחרי זה, אלא אגיע לשורה התחתונה: זה לא סוד שחלק מההורים (אני נמנע מהכללות) אינם מסכימים כי בנם/בתם תעסוק בדת זו או אחרת למרבה למידה (כמובן שאין מה לדבר על יישום). אז מה עושה נער/ה בגיל 16 שעדיין גר בבית עם ההורים ונמצא תחת חסותם וחוקר את דרכיו ומגלה עניין בתיאולוגיה זו או אחרת? חלק מהתגובות היו בנוסח: "אין מה לעשות, חכה עד לגיל 18 בו חוקית לא תהיה תלוי בהורים ומבחינתם תהיה מסוגל לעסוק במה שתרצה" ובכן חברים יקרים... מה עצתכם לנער/ה האומללים אשר נאלצים לחקור וללמוד בסתר, תוך פחד מתמיד מה יקרה אם הם ייתפסו (דרך אגב, מה עם צעירים למשפחה חרדית לדוגמא? אשר אצלם בכלל מועצם רעיון ההתנגדות- גם מבחינה אידיאולוגיה דתית) האם עליהם לחכות לגיל 18 המיוחל? האם עליהם להמשיך? האם בכלל בגיל 16 כדאי להם להתחיל ללמוד ולחקור בעצמם או שמא אינם "בשלים" מספיק על מנת לדעת?

 

[Cath]

Damn...../images/Emo10.gif

בן-אדם, מה שאתה מספר זה ממש כבד..אני לא יודע מה להגיד, כי ההורים שלי תמכו אפילו בעיסוקיי בשטניזם "פרקטי", והרצאות מטומטמות בנושא "הרשע שולט בעולם"..טוב הייתי בן 13-14, אז ..עכשיו אתה לפחות מחייך..

אבל זה בגלל שהם היפים דפוקים, שאכלו ת´סרטים עוד בשנות ה-70 המוקדמות.. האמת, זו פעם הראשונה שאני פוגש התנגדות כה נמרצת מצד ההורים, כי בדרך כלל מתייחסים לזה כ-"עוד דפקה של גיל ההתבגרות", ורק מקווים שזה יחלוף מהר, ללא התערבות מעשית. קודם כל, וזה הדבר ביחיד שאוכל באמת לומר, כי אין לי מושג איך אתה אמור להתמודד אם זה, אבל, אם זה באמת "שווה" לדעתך, אני מתכוון, אם התחום מרתק אותך, אז תמשיך ללמוד ולחקור ואל תתן לשום דבר לעצור אותך (אני נשמע כמו צ´ה גוורה??, ואני לא חושב שיש הגבלת גיל לדתות, אף אחד לא קבע מתי כדאי "להתחיל", ומתי כדאי "לסיים". אבל אותה "בשלות" מסויימת היא דבר חשוב אבל אישי בהחלט, ז"א אף אחד חוץ ממך לא יכול לדעת את זה.. אז כל מה שנשאר זה לאחל לך בהצלחה במסע אל הידע

 

[Justin Angel]

תראה...

אני זוכר את הדת הנארנית שבה ההורים נותנים לילד שם בלידתו ובגיל 10 הוא בוחר לעצמו את הדת שלו ממגוון הדתות הקיימות (ג´קוואן, נא´פילה וכך הלאה) ונותן לעצמו שם בהתאם אישית, אני מאמין שאיפהשהו בגיל 13-14 כבר אפשר להתחיל להבין את הרעיון של תיאולוגיה דתית, ולעסוק בדתות אחרות.

 

[kosh]

סתם לדעת...

יש לך אולי עותק של הספר של ג´קוואן? כי בסטימצקי לא שמעו על זה, אבל אני מעדיף לקרוא אותו לפני שאני מתחיל לחפש את הספר של ג´קאר. kosh we are gray

 

[Justin Angel]

אין לי מושג

תראה, שהייתי קטן (בערך עד אמצע החטיבה) הייתי אלים, מאוד אלים. הרבצתי לילדים מעצבנים, דחפתי אותם מהמדרגות, זרקתי שולחנות על המורים, הרבצתי למורים על שלפלפים, מה שאתה לא חושב שיגרום לבית-ספר שפוי להעיף אותי - עשיתי. הבעיה בלהעיף אותי זה שהיה לי 100 כמעט בהכל, והתנהגות לבד לא מספיקה איפהשהו באמצע החטיבה מצאתי את הדת הפאגאנית, לאלט לאט החיים שלי הפכו הרבה יותר שלווים, התחלתי ללמוד באוניברסיטה, לקיים חיי-חברה תקינים ועוד רשימה ארוכה של דברים טובים. הבהרתי באותה תקופה להורים שלי שהם לא רוצים לדעת מה הביא לשינוי הדרסטי הזה בהתנהגות שלי, הם הבינו את הרמז (מה רמז? שלט ניאון באמצע הכביש המהיר) ומאז קיימת במשפחתי גישת "אל תספר לי שום דבר שאני לא רוצה לשמוע, ואני אתעלם מזה לחלוטין".

 

[TheBlueOne]

והמלצתך בנושא?

"חיה ותן לחיות"? האם כך צריך להיות הדבר? האם על אותו נער להתבודד ולעסוק בדבריו בסודי סודיות? דרך-אגב, אכן אני הייתי אותו נער באותו מצב. עד היום הדבר נשמר אצלי בסוד מהמשפחה וגם מהחברים (חוץ מכם.. ). לומר לכם שאני שלם עם זה- אני לא. היציאה "מארון המטאטאים" היא קשה כי אני יודע איך האנשים סביבי מגיבים ובמיוחד המשפחה- וזה לא בגלל שהפ היו היפים.. . אך למרות זאת, כעת בהיותי בן 18 פלוס אני כן מרגיש שהאחריות היא עליי וזוהי הדרך בה אני בחרתי וכעת זאת זכותי. אך למרבה הצער- אני לא היחיד ואף פעם לא אהיה היחיד. רבים הם בני הנוער אשר בדילמה כזו ונאלצים להתמודד איתה יום יום. אני מקווה שנוכל לשמש בין היתר כתמיכה מסויימת ואולי אף לנסות ולתת תשובות. Blesed be.

 

[Saty]

לא נעים...

אני ממש מצטערת בשבילך... אין לי מושג איך אתה חיי עם זה, להכחיש כל הזמן...לא כיף. איך שהתחלתי לשייך את עצמי... יצאתי מארון המטאטים, ומבחינתי זה היה ברור מאליו! אם אנשים אטומים ולא מסוגלים לקבל אותי כמו שאני אז כנראה הם לא שווים את ההתייחסות שלי,וכך זה היה! עדיף שיהיו מסביבי כמה חברים קרובים טובים ומבינים מאשר חבורת אנשים בורים ואטומים. בקשר להורים- הקשר עם אבא לא מי-יודע-מה אז אין לו טעם לדעת, הוא גם לא שואל, למרות שאני מסתובבת עם הפנ´ באופן גלוי לחלוטין ולפי מה שהבנתי- הוא לא סתום במיוחד..

אימא- טוב נו, היא פשוט אישה מגניבבבההה... אין מה להגיד, מקסימה! היא ישבה איתי, הקשיבה לי, הסברתי לה בדיוק מה שאני חושבת, ומה היא הדרך שלי...אז היא לא ממש הסכימה עם כ-ל מה שאמרתי.. אך לעומת זאת, חלקה עימי את הידע שיש לה בנושא, והיא מתעניינת בהמון דברים קשורים, למרות שהכיוון שלה אחר לחלוטין,היא עדיין הצליחה להבין אותי, ואת מה שאני עושה\לומדת והיום היא מגלה פחות ופחות התנגדות למרות שאני עדיין צריכה להמנע מלהשתמש במילים כמו כשוף\קסם\טקס רק בשביל לא להפחיד אותה יותר מדי... לדעתה, אין להכנס לשום דבר מעבר להתעניינות בסיסית... זאת הבעיה העיקרית שלי כרגע, חוץ מזה? שום בעיה!! אז אני מאוד מקווה בשבילך שתמצע דרך "לצאת החוצה" אחרי הכל...לא צפוף וחנוק שם בפנים??

בהצלחה

 

[Justin Angel]

נגיד את זה ככה...

אמא שלי, עד היום ד"א, מגהצת לי את התלבושת הטקסית שהכנתי בישראל (יש לי חולצה טקסית שקיבלתי שהייתי באירלנד, אף-אחד לא רואה או מתקרב אליה). אבא שלי בזמנו כיוון אותי למחסן עצים כדי לבחור עץ איכותי למטה. שוב, המשפחה שלי אנשים מקסימים ואני בטוח שעד עכשיו הם יודעים ^משהו^, המדיניות במשפחה הזאת היא ´אל תגיד שום דבר שאני לא ארצה לשמוע, ואני לא אשאל אותך שום שאלה שהתשובה שלה היא הנ"ל´.

 

[Unblessed]

../images/Emo4.gif

קודם כל יש לך אלט ואף ארבע, שזה סוגר מיידית את החלון אבל זה לא פיתרון. יש לך שתי אפשרויות, להתעמת איתם או להחליק את זה עד גיל שמונה עשרה. כדאי שתפנה אליהם ותדבר איתם על זה. רוב ההורים יודעים רק אמונות תפלות על מאגיה ופאגאניזם ומכירים רק את התפיסה והשקרים של היהדות עליהם. אם אתה רוצה להיות יותר חופשי כשאיח שתדבר איתם על זה ותסביר להם את העמדה שלך בנוגע לזה. בסופו של דבר הם יצטרכו לקבל את העובדה שהם לא יכולים לקבוע במה תאמין, וגם אם לא לפחות לא תצטרך להתחבא יותר. חוצמזה, תמיד אפשר להגיד שאתה מכין עבודה לבית ספר, או שאתה מתעניין ב"דרכי הטבע", לא בפאגניזם ירדן

 

[TheBlueOne]

תסלחו לי אם לא הייתי מספיק ברור

חבר´ה חבר´ה... עד כמה שזה מצחיק אותי ומשמח אותי (אין לכם מושג עד כמה) לשמוע את התגובות אבל נראה לי ש.. איך לומר את זה.. לא הבנתם אותי . נכון- התיאור היה של משהו אישי אבל הכוונה הייתה לתאר תקופה ולעורר דיון. החוויה אותה תיארתי אינה חוויה שקרתה רק אצלי! כי אם מתרחשת כאן ועכשיו אצל חלק מהאנשים שנכנסים לפורם וקוראים את אלו המילים... הרעיון הוא לשאול אתכם- בתור נושא לדיון.. (ותנסו לחשוב גם מנק מבט של הורה) האם קיימת עצמאות דתית ומעשית לנער/ה עד לגיל 18? הרי ככולת הכול עד לגיל 18 על פי החוק אנחנו עדיין בחסות הורינו .. ככה שכן הם יכולים להטיל וטו מסויים.. האם זה צודק? (שוב, תנסו להתייחס גם מנק מבט כהורה מודאג שלא מבין בנושא ובשבילו פאגאניזם זה עוד מילה לשטן ). אני (תודה לאלים) כבר לא בן שמונה עשרה. (קצת מעל

) נכון, אני עדיין שומר על חיי בקנאות ולא ממהר להכניס אנשים רבים לחיי ולשתפם בשתי ואמונתי, אך אני בסדר. אז לכל המתוקים/מתוקות מבינכם שדאגו- זה מחמם את ה-

לדעת שיש אנשים כמוכם. תודה.

 

[כרמית.]

והתשובה הקצרה היא כמובן לא.

אין דבר כזה עצמאות דתית מעשית לפני גיל 18 ובמקרים מסוימים אין עצמאות דתית מעשית לפני גילאים יותר מתקדמים, שבהם האדם עומד ברשות עצמו מבחינה כלכלית ומבחינת מגורים. האם זה צודק? כן. לכל הורה יש זכות לחנך את ילדיו בדרך שבה הוא רואה לנכון, כולל מבחינה דתית. כל עוד הילד נמצא תחת חסות ההורה, שומה עליו לכבד את מרותו ואת דרך חינוכו. לכשיגדל ויפרח מן הקן - יוכל לעשות ככל העולה על רוחו.

 

[Unblessed]

...

אני סלחתי

אז תגיד שאתה רוצה להתפלסף... עצמאות דתית מחשבתית תמיד הייתה ותהיה לבנאדם בכל גיל, ואחרי הכל זה מה שחשוב. העצמאות הדתית המעשית קיימת אולי ללא ידיעת ההורים אצל רוב האנשים שאני מכירה. זה בעקרון תלוי בחברה בה האיש נמצא, זה שונה מאדם לאדם. לדעתי אם ההורים לא מסכימים מסיבות דתיות הילד לא צריך להתעקש לעשות טקסים בבית, או ללכת עם פנטגראמים מול ההורים. מספיק שהוא ימשיך להאמין במה שהוא רוצה, ימשיך ללמוד (לא במופגן) וגיל 18 יבוא אם האמונה חזקה היא תשאר יותר מכמה שנים, למרות שזה יכול די להרוס, מבחינת הלמידה... אני בטוחה שכשההורים מטילים וטו הם חושבים על טובתו של הילד, רק חבל שזה קורה לרוב מנקודת המבט המצומצמת, אטומה ורבת אמונות הטפלות שלהם ובדיוק בגלל הסיבה הזאת כדאי למי שחושב שהפגאניות זה יותר מסתם מחשבה חולפת בראש לנסות לדבר עם ההורים, להפריח את האמונות הטפלות ולגרום להם להבין שזו האמונה שלך והיא לא תשתנה, גם אם הם יכעסו. את העובדה הזו הם יהיו חייבים לקבל אם הם רוצים או לא. ההורים שלי למזלי לא מתייחסים אלי עד כדי כך שהם ישימו לב לכל הפנטגרמים שיש עלי, או למה שאני עושה

 

[מי אגם]

אם הייתי עכשיו בת 16,

לא הייתי מסכימה למה שאני הולכת לכתוב עכשיו, כי כניראה זאת גישה שבאה עם הגיל. קודם כל, התגובה שלי אלייך (כשעוד חשבתי שמה שסיפרת באמת קורה לך עכשיו) הייתה אמורה להיות - אתה בן 16 עכשיו, אל תדאג. השנתיים האלה יעברו מהר יותר ממה שאתה חושב ואז תוכל לעשות מה שאתה רוצה, עם הטענה השגורה - "אני בן 18, זכותי לעשות מה שבא לי". ועכשיו לעניין - אני חושבת שצריך לכבד את זה שלכל הורה יש בראש לו אידיאל לגבי איך הוא רוצה שהילד שלו יהיה. רוב ההורים רוצים אב-טיפוס מאוד מסוים של הילד המושלם, ההולך בתלם וכו´. באופן אישי גם אני הייתי צריכה "להדחיק" כל מיני רגשות ונטיות לב עד שהגעתי לקצת יותר עצמאות, כי לא רציתי לפגוע בהורים, והכי הכי לא רציתי לשמוע את המשפט - "את עוד צעירה, מה את כבר יודעת?". אז קצת מסתירים מההורים, שוטפים אותם בכמה נאומים על פרטיות, כי בסך הכל המהות של גיל ההתבגרות זה למרוד.

 

[itai90]

חברה

אני לדוגמא לא מסתובב במופגן מול ההורים אם הפנטגרום בגלל שאני מכבד אותם ואת דתם אבל אני מצפה שהם יכבדו גם את דתי ואמונתי ואני יודע שיש הורים שלא מקשיבים דוגמא שלי ששלחו אותי לבית ספר דתי רק כדי שאני ילמד על הדת היהודית ולא בישביל שום דבר אחר אז אצלי הם לא יהיו פתוחים אבל יש גם הורים פתוחים תמיד שווה לנסות אני מתקדם צעד צעד לבסוף הם ידעו בברכת האור פם