דילמה

[גיל494]

דילמה

הי! אני החלטתי לספר להורים שלי על נטיותי (קרוס-דרסר) אבל אני ממש מפחד מלעשות את זה. יש לכם רעיונות על איך אפשר לספר להם? איך בכלל נגשים לנושא? האם כדאי/ צריך לספר להם בכלל? תגובות ורעיונות יתקבלו בברכה גיל

 

[Lizz]

הלוואי ויכולתי לעזור,

אבל לי יש בדיוק את אותה הבעיה. אז בינתיים אני בארון לגבי המשפחה.. זה מעצבן, אבל... טוב, זו הבחירה שלי. אני אשמח אם אנשים בפורום יחלקו את הסיפורים שלהם אפשר לשאול בן כמה אתה?

 

[Freeda]

הדילמה התמידית

כל שלב בהתפתחות שלנו, ה"לא נורמטיבית", מלווה באותה דילמה: צורך עצום להיחשף, מול פחד עצום מתופעות לוואי. למזלנו, הדינאמיקה בשני הכיוונים שונה. הצורך גדל כל הזמן, כמו שהתיאבון גדל עם האוכל. הפחדים, לעומת זאת, מתעמעמים עם הזמן כשאנו רוכשים ניסיון וביטחון, ומגלים שהשמיים עפי"ר לא נופלים. לבסוף, בחלוף הפחדים - שווה לעשות מאזן רציונלי ומפוכח בין התועלת לנזק. מה התועלת האמיתית מזה שתספרו להורים ? אתם מצפים לעידוד ותמיכה בהמשך הדרך ? יש הורים שעברו את המשוכה ומעניקים לבת/בן החדשים תמיכה ואהבה ופירגון. לצערנו, אלה המיעוט שבמיעוט. אם ההורים שלכם מהגזע האצילי הזה, המחוייב לילדיו ללא תנאים מוקדמים - קדימה לשתף אותם, לעבור את הקטע הקשה, וליהנות מהמשפחה התומכת. מומלץ בכל פה. מה הנזק המירבי שעלול להתרחש ? זריקה מהבית, גהינום של שתיקות ובכי בתוך הבית ? יש לכל אחד/ת די ניסיון מצטבר להכיר את ההורים ולצפות את תגובתם. איך הגיבו כשנכשלתם בכל הבחינות בתקופה מסויימת (סביב גיל 14) ? אם הדילמה נותרת ללא הערכה ברורה של הסיכונים - אל תיכנסו לשם. נסו להמשיך ולמשש את הדופק. חיוכים דילמיים FREEDA

 

[Lizz]

אצלי, אני די יודע מה יקרה.

בהתחלה יגידו לי שזה שטויות ושזה יעבור לי. אחרי זה יצעקו הרבה. אחרי זה יגידו לי לשמור את זה בסוד. אחרי... שבע שנים בערך, אולי הם יסתדרו עם זה. מאחר ואני לא גר איתם, אני לא ממש תלוי בהם. אבל מה אם זה ישתנה? ומעבר לזה, כאבי ראש אפשר לגרום גם בטלפון. *sigh* טוב, נו. אז אני אשאר בארון...

 

[Freeda]

הם פולנים ?

לפי התיאור הם בטח פולנים. אם כן, תגיד שגם הילד של דבושה הוא כזה, והוא עורך דין בלה בלה בלה. זה אולי לא יעזור, אבל יגרום להם רגשי קינאה ואולי יתרצו בפרק זמן קצר משבע שנים. קשה לגדל הורים. יש לך סבא-סבתא ? לפעמים, בפער שני דורות המסר דוקא עובר עם פחות בעיות, ואז להורים שלך יש בעיה עם ההורים שלהם, ולך יש תמיכה ופירגון. שווה ניסיון לא ? (כל הזכויות לפטנט שמורות לקרן ניצן) חיוכים FREEDA

 

[Lizz]

לאו דווקא.

כל ההורים מכל הגזעים - אותו הדבר. ובקשר לסבא וסבתא - הם אנשים נהדרים ותומכים, אבל יש בינינו מין הסכם - אני לא יוצא מהארון בפניהם על שום דבר, והם מקבלים אותי בהבנה ושתיקה. כלומר, לא אמרתי להם שאני לסבית, אבל הם לא טיפשים, והחברה שלי מגיעה לראש השנה וליל הסדר. אז הם אוהבים אותה ונותנים לה דמי חנוכה ומאכילים אותה כשהיא מגיעה לביקור - זו הדרך שלהם להראות אהבה - אבל אף אחד לא אומר שום דבר. כנ"ל בקשר לאתיאיזם שלי; כשאני נותן מתכון לסבתא ויש בו בשר וחלב ביחד, היא משתעלת וממצמצת בחוסר שביעות רצון, ואני ממהר להגיד "אבל אפשר להשתמש גם במרגרינה", ואז הכול בסדר ויפה. אני אוהב אותם מאוד, אבל אני לא צריך לבוא ולהגיד להם הכול.

 

[ליטל ו]

הפעם סיפור לא מוצלח

לאזן את פעם שעברה שהתבקשתי לספר סיפור כזה אבא שלי (שגר בחו"ל) שלח לי אי אילו סיפורים - אחד מצחיק למדי על איך הוא ישב עם אחותי הקטנה בבורגר קינג (טצק-טצק-טצק

) ונכנסה טרנסית קולנית על גבול הג´נדר - והעזה להזמין קולה! אחר כך היא הלכה לשירותים - של הנשים! בלה. אחותי שאלה שלל שאלות קולניות גם הן, בסגנון "אבא, למה האיש הזה...?", ואבא הסביר שזו מחלה כזאת במוח. אחותי אוהבת האדם החליטה שכשהיא תגדל היא תהיה רופאה ותעזור לרפא אנשים כאלה.

האמת שכבר מזמן שזה לא פוגע בי - אני סתם חושבת שזה די מצחיק ולא מעודכן מצדו. אני תוהה איך אחותי גדלה. בכל מקרה - כשסיפרתי לו - רק עוד שאני בי, אי אז בימים הרחוקים בהם זו היתה יציאה מהארון - הוא שלח לי כמה מכתבים מאד לא מרוצים וארוכים. ספציפית אני זוכרת שהוא ציין שאני לא יודעת למה אני נכנסת, שיש לו קולגה לסבית והיא מאד לא מאושרת בקשר לזה, ושכדאי שאני אשקול שנית. אז אני מניחה שהוא מלמל לעצמו דברים בקשר לחינוך המזעזע שאני מקבלת מאמא ואולי גם שהכל אשמתו. כשכבר פגשתי אותו, אשתו נסתה לשכנע אותי שזה לא בסדר (אבל, נו, הם עשו את זה עם רוב מה שאי פעם עשיתי, כולל אפילו לקרוא ספרים). אבא היה עושה לי שיחות ליליות ארוכות ומלאות ביקורת (לא רק על זה, על הכל, כך שזה לא היה כזה ביג דיל) ובסופו של דבר שיחה ארוכה בשעות שלפני הטיסה על כך שאני לעולם לא אהיה מאושרת, הוא סירב להסביר לי למה. אני עדיין לא יודעת אם בגלל זה, בגלל מליון דברים אחרים שהוא לקח קשה - מה הוא רואה מחכה לי בפינה ... וזהו. עוד דיברתי איתו בטלפון להגיד שהטיסה נחתה בסדר - בסן-פרנסיסקו -ובתוך כל הבלגן המרהיב הזה של ג´נדר וזהויות מיניות שוחחתי על בוצ´ה חמודה על המשפחה שלה, ופתאום קלטתי בהקלה פתאומית (ע"ע גולום בסרט) שאני *לא חייבת להחזיר לו טלפון*! גם הוא אף פעם לא התקשר. אני לא יודעת אם זה טוב או רע.

 

[Freeda]

יותר טוב מטוב

שתי פיסות חוכמת חיים אשר רלבנטיות לסיפורך 1. מי שמתווכח עם אידיוט יידע שהשני עושה בדיוק אותו הדבר 2. כאשר מוכיחים לטיפש שהוא טיפש - הוא לא נעשה חכם - הוא נעשה טיפש כועס. בקיצור - ניתוק מגע עם "אבא נזק" שכזה הוא ערובה לבריאות. אם וכאשר יגיע יום בו תהיה בו תועלת - תתקשרי מה לעשות, לא כל תרומת זרע מהווה ערובה לאבהות טובה. יש אבות שניזקם מרובה על תועלתם. ומאלה חובה לשמור מרחק. ואת הכמיהה שיש לכולנו לאהבה צריך להשקיע בבן/בת זוג - לאהוב ולהאהב - The greatest thing in the world is to love and be loved in return. ההפסד שלו - הרווח שלך חיבוק FREEDA

 

[ליטל ו]

<חיבוק>

תודה רבה, מותק אני מעריכה את זה. <חיבוק>

 

[FreakOnALeash]

אני אוהב את השנינות שלך ../images/Emo13.gif

 

[Lizz]

{ חיבוק גדול לליטל }

ומחבט בייסבול לאבא שלה

 

[ליטל ו]

אבא שלי לא משחק בייסבול ../images/Emo8.gif

ותודה, אדם <חיבוק>

 

[SlamminDino]

למה לא?

he couldn´t hack it with the big guys?

 

[ליטל ו]

../images/Emo13.gif

תודה על התמיכה, מותק

 

[אורי 0]

תלוי (כמה מה איך)

גם אני קרוס, ובכל זאת לא כולם אותו דבר. הסיפור שלי מן הסתם לא נוגע לך - גרושתי (אז עדיין אשתי) סיפרה להורי (זמן מה אחרי שספרו לה). הם מתקשים לעכל את זה ולכולנו די נוח להשאיר את זה קבור. כדי להציע לך משהו, השאלה היא למשל אם אתה גר עם ההורים, וגם איזה סוג יחסים יש לך איתם... ואיך אתה מרגיש כלפי זה וכו´. לטננסקסואלים אין בררה בעצם. אם עושים שינוי בסוף כולם יודעים. אנחנו יכולים לקבור את העסק כלפי כל מיני. מה עדיף? קשה לדעת. חזק ואמץ (או חזקי ואמצי כפי שבא לך).

אורי

 

[גיל494]

עשיתי את זה!!!!!!!../images/Emo13.gif../images/Emo13.gif../images/Emo13.gif

סיפרתי להם!!!!!! והם הגיבו בהבנה ובתמיכה (ההורים שלי הם באמת אנשים מיוחדים...

) אמא שלי סיכמה את זה ב:"טוב, אז שיהיה לך לבריאות..."

אני אמור להרגיש משוחרר יותר אבל אני לא. אולי זה באמת לא משנה שום דבר? יש איזה מתח שאיננו יותר אבל אני לא מרגיש כל-כך משוחרר. (זה לא כאילו אני יכול עכשיו להסתובב "לבוש" חופשי - בכל-זאת אני בצבא...). אם כי זה חסך לי להחביא את כל הגדים והאיפור שיש לי... בכל-זאת תודה לכולם על התמיכה

והעידוד

.

גיל

 

[Lizz]

מזל טוב!!!!!!!

איזה יופי, גיל!! ואני מצטער שלא ראיתי את זה קודם, השרשור פשוט עבר דף אחורה...