דילמות בנוגע למפגש חד פעמי עם סוג של אקסית
שלום לכולם,
אני בן 30+ נשוי באושר + ילדים, קריירה. טוב לי.
באחת החוויות שהיו לי אחרי הצבא הכרתי מישהי בת גילי, הניצוץ היה מיידי. בילינו תקופה יחד ואפשר להגיד שחוסר הכימיה ביננו כזוג הכריע את "הביחד" שלנו לשלילה. האישה חזרה לחיי מספר פעמים מאז, תמיד היה ניצוץ, תמיד הוא נכבה ובכל אותם פעמים בלטה בדיעבד גם העובדה שלא שכבנו חרף מתיחות מינית שלא מומשה, שנינו לא יודעים בעצם מדוע.
התחתנו כל אחד בנפרד, מצאנו אהבת אמת ופתחנו (כל אחד בנפרד) בחיים טובים ומלאים משלנו. נשארנו בקשר רדוד מאוד, צ'טים סתמיים בפייסבוק/וואצאפ בעיקר, שיחת טלפון פעם בשנתיים. זהו. משהו כזה. אשתי יודעת שתמיד היה/יהיה לי מקום בלב להנ"ל ולא מעבר. בעלה לא יודע עלי דבר, בוודאי שלא על המקום בלב שבוודאי יש לי אצלה.
לאחרונה היא שיתפה אותי ברצון שלה לממש. לא לממש אהבה. לממש סקס, אולי לא סתם סקס - סקס עם משמעות שקשורה לאהבה אחרת. מעולם לא הפסקנו להיות מושכים אחד בעיני השניה ולהיפך.
אני מודה, זה הדליק אותי וזה לא הגיע מתוך איזה חוסר. באמת שלא. זה הגיע בגלל שכנראה תמיד היה חבוי שם הניצוץ הלא ממומש הזה ואחרי כל השנים פתאום הוא צף מעל המים ודובר עליו בפתיחות.
אז השיחות שלנו עוסקות בעניין הזה, בפתיחות, כנות, אולי קורטוב קל של זימה אבל מעל הכל בלטה הסוגיה ששנינו אוהבים את בני/בנות זוגנו ומוקרים אותם בכל ליבנו.
שנינו אנשי קריירה עסוקים, גרים בקצוות שונים של הארץ. חלפה כמעט חצי שנה מאז אותו וידוי והנה, בתקופה הקרובה, במקרה או לא גילינו שיש יום אחד בו נוכל להתראות, כמדומני 6-7 שנים אחרי המפגש האחרון.
אנחנו בדילמה, האם לממש פעם אחת את אהבתנו הקטנה, הספציפית (הפוליאמורית?) והלא ממומשת ובאמת שסוג של מוצדקת ולהמשיך בחיינו? האם להיפגש סתם לקפה? האם להיפגש בכלל? ואם לא, האם לא די בקשר הזה ואין לו זכות קיום? לקבור אותו? או שאולי יש מקום לבגידה החד פעמית והשונה הזו.
המון שאלות ומועד המפגש שיהיה (או לא?) הולך ומתקרב, אשמח לעזרתכם/ן.
שלום לכולם,
אני בן 30+ נשוי באושר + ילדים, קריירה. טוב לי.
באחת החוויות שהיו לי אחרי הצבא הכרתי מישהי בת גילי, הניצוץ היה מיידי. בילינו תקופה יחד ואפשר להגיד שחוסר הכימיה ביננו כזוג הכריע את "הביחד" שלנו לשלילה. האישה חזרה לחיי מספר פעמים מאז, תמיד היה ניצוץ, תמיד הוא נכבה ובכל אותם פעמים בלטה בדיעבד גם העובדה שלא שכבנו חרף מתיחות מינית שלא מומשה, שנינו לא יודעים בעצם מדוע.
התחתנו כל אחד בנפרד, מצאנו אהבת אמת ופתחנו (כל אחד בנפרד) בחיים טובים ומלאים משלנו. נשארנו בקשר רדוד מאוד, צ'טים סתמיים בפייסבוק/וואצאפ בעיקר, שיחת טלפון פעם בשנתיים. זהו. משהו כזה. אשתי יודעת שתמיד היה/יהיה לי מקום בלב להנ"ל ולא מעבר. בעלה לא יודע עלי דבר, בוודאי שלא על המקום בלב שבוודאי יש לי אצלה.
לאחרונה היא שיתפה אותי ברצון שלה לממש. לא לממש אהבה. לממש סקס, אולי לא סתם סקס - סקס עם משמעות שקשורה לאהבה אחרת. מעולם לא הפסקנו להיות מושכים אחד בעיני השניה ולהיפך.
אני מודה, זה הדליק אותי וזה לא הגיע מתוך איזה חוסר. באמת שלא. זה הגיע בגלל שכנראה תמיד היה חבוי שם הניצוץ הלא ממומש הזה ואחרי כל השנים פתאום הוא צף מעל המים ודובר עליו בפתיחות.
אז השיחות שלנו עוסקות בעניין הזה, בפתיחות, כנות, אולי קורטוב קל של זימה אבל מעל הכל בלטה הסוגיה ששנינו אוהבים את בני/בנות זוגנו ומוקרים אותם בכל ליבנו.
שנינו אנשי קריירה עסוקים, גרים בקצוות שונים של הארץ. חלפה כמעט חצי שנה מאז אותו וידוי והנה, בתקופה הקרובה, במקרה או לא גילינו שיש יום אחד בו נוכל להתראות, כמדומני 6-7 שנים אחרי המפגש האחרון.
אנחנו בדילמה, האם לממש פעם אחת את אהבתנו הקטנה, הספציפית (הפוליאמורית?) והלא ממומשת ובאמת שסוג של מוצדקת ולהמשיך בחיינו? האם להיפגש סתם לקפה? האם להיפגש בכלל? ואם לא, האם לא די בקשר הזה ואין לו זכות קיום? לקבור אותו? או שאולי יש מקום לבגידה החד פעמית והשונה הזו.
המון שאלות ומועד המפגש שיהיה (או לא?) הולך ומתקרב, אשמח לעזרתכם/ן.
