דילמות לגבי הגירה לקנדה
שלום לכולם! בזמן האחרון התחלתי להתעניין בפורום הזה. למה? כי בחודשיים האחרונים התחלתי לחשוב באופן רציני על הגירה לקנדה. אני יודעת שיש כמה תוכניות הגירה. אחת מהם(הקצרה והבטוחה ביותר) היא דרך הקהילה היהודית בוויניפג.קראתי כבר הרבה על העיר הזאת,על התהליך עצמו, אפילו עשיתי צעד ראשון-כתבתי מכתב לקהילה,קיבלתי תשובה והתחלתי למלא טפסים שהתבקשתי למלא. אומנם אני חוששת, אני מתלבטת, אני בדילמה. אספר קצת על עצמי: אני בת 30,גרה בבאר שבע, עובדת כמורה בתיכון(קביעות במשרד החינוך). בעלי בן 42,עובד כרוקח. יש לנו 3 ילדים(בת 11,בני 8 ו-2).יש לנו בית גדול(250 מ"ר),גינה-אבל בשכונה ממש לא טובה בעיר. לכל אחד מאיתנו יש רכב,לא מפוארים,אבל יש.בקיצור על חיים לא מתלוננת. אבל המשכורת שלי לא משהו,העבודה לא ממש תענוג גדול(שתבינו,את המקצוע שלי אני מאוד אוהבת,אבל מה שקורה היום בבתי ספר-כל אחד יודע),בנוסף,בעיניי המצב בארץ(גם ביטחוני),אבל אני רוצה להדגיש-המצב החברתי גורם לקריסה של רוב המערכות החיוניות.יש לי הרגשה של הידרדרות במדינה.במיוחד,כשאני רואה את הנוער שאני פוגשת בעבודתי-אני מתחילה להטיל ספק לגבי העתיד המובטח של המדינה.אני לא פסימית,אני מדברת על מציאות. לכן,בעקבות כל זה, יש לי שאלות: - האם כדאי לי בכלל לחשוב על חיים כאלה(כמו שיש לי) או יותר טובים בוויניפג? -האם יש סיכוי למצוא עבודה לבעלי כרוקח ולי כמורה(אני בעלת תואר שני בהיסטוריה,תעודת הוראה בהיסטוריה ועכשיו אני מסיימת לימודים לתעודת הסבה במתמטיקה)?הכוונה:האם בכלל יש צורך במקצועות אלה שם,תוך כמה זמן אפשר למצוא אותה והאם השכר בהם אקוויולנטי לזה שמקבלים כאן. יש לי המון שאלות.בנתיים אעצור ואגיד לכם תודה רבה שקראתם.והרבה תודות אם מישהו יעזור בדילמות שלי. דרך אגב, בעלי לא נדלק במיוחד,למרות שהוא מסכים שהמצב בארץ גורם לחששות רבים. לדעתו:- בקנדה קר מאוד -וויניפג זה פרובינציה -להתחיל את החיים מהתחלה-זה לא כל כך קל -בגיל 42 להתחיל הכל מחדש לא כל כך אטרקטיבי מה אתם חושבים? תעזרי לי! תודה.
שלום לכולם! בזמן האחרון התחלתי להתעניין בפורום הזה. למה? כי בחודשיים האחרונים התחלתי לחשוב באופן רציני על הגירה לקנדה. אני יודעת שיש כמה תוכניות הגירה. אחת מהם(הקצרה והבטוחה ביותר) היא דרך הקהילה היהודית בוויניפג.קראתי כבר הרבה על העיר הזאת,על התהליך עצמו, אפילו עשיתי צעד ראשון-כתבתי מכתב לקהילה,קיבלתי תשובה והתחלתי למלא טפסים שהתבקשתי למלא. אומנם אני חוששת, אני מתלבטת, אני בדילמה. אספר קצת על עצמי: אני בת 30,גרה בבאר שבע, עובדת כמורה בתיכון(קביעות במשרד החינוך). בעלי בן 42,עובד כרוקח. יש לנו 3 ילדים(בת 11,בני 8 ו-2).יש לנו בית גדול(250 מ"ר),גינה-אבל בשכונה ממש לא טובה בעיר. לכל אחד מאיתנו יש רכב,לא מפוארים,אבל יש.בקיצור על חיים לא מתלוננת. אבל המשכורת שלי לא משהו,העבודה לא ממש תענוג גדול(שתבינו,את המקצוע שלי אני מאוד אוהבת,אבל מה שקורה היום בבתי ספר-כל אחד יודע),בנוסף,בעיניי המצב בארץ(גם ביטחוני),אבל אני רוצה להדגיש-המצב החברתי גורם לקריסה של רוב המערכות החיוניות.יש לי הרגשה של הידרדרות במדינה.במיוחד,כשאני רואה את הנוער שאני פוגשת בעבודתי-אני מתחילה להטיל ספק לגבי העתיד המובטח של המדינה.אני לא פסימית,אני מדברת על מציאות. לכן,בעקבות כל זה, יש לי שאלות: - האם כדאי לי בכלל לחשוב על חיים כאלה(כמו שיש לי) או יותר טובים בוויניפג? -האם יש סיכוי למצוא עבודה לבעלי כרוקח ולי כמורה(אני בעלת תואר שני בהיסטוריה,תעודת הוראה בהיסטוריה ועכשיו אני מסיימת לימודים לתעודת הסבה במתמטיקה)?הכוונה:האם בכלל יש צורך במקצועות אלה שם,תוך כמה זמן אפשר למצוא אותה והאם השכר בהם אקוויולנטי לזה שמקבלים כאן. יש לי המון שאלות.בנתיים אעצור ואגיד לכם תודה רבה שקראתם.והרבה תודות אם מישהו יעזור בדילמות שלי. דרך אגב, בעלי לא נדלק במיוחד,למרות שהוא מסכים שהמצב בארץ גורם לחששות רבים. לדעתו:- בקנדה קר מאוד -וויניפג זה פרובינציה -להתחיל את החיים מהתחלה-זה לא כל כך קל -בגיל 42 להתחיל הכל מחדש לא כל כך אטרקטיבי מה אתם חושבים? תעזרי לי! תודה.