דילמות של יוצרת מתחילה 
את הכתוב כאן כתבתי למנהל הפורום אך לדעתו כדאי שאפרסם זאת כאן כדי שאולי מי מכם נמצא במקום שלי וילך עם זה לאן שירצה)) אז אני מעתיקה מילה במילה את המסר שהיה מכוון אליו תודה: מראש סליחה אבל חשבתי אולי זה אישי מידי לפורום: ככה, נתקלתי לראשונה בפורום ושמחה להיות כאן. כותבת שנים למגירה ושוקדת על ספר נכון להיום - סיפור עלילה דמיוני שיצרתי. אני שואלת אותך מכיון שהבנתי שיש לך את זה, אז אולי ... אני מסוקרנת לדעת מה אתה שומע ממני או מבין ממני עכשיו. את הכתיבה הראשונה שלי עשיתי ביום הראשון של הפרידה מבעלי [אז - 8 שנים] לאחר אלימות קשה שהיתה באותו יום [עד אז לא כתבתי מעולם] - ומאז הצטברו אינספור כתבי יד אשר כתבתי 24 שעות ביממה, כל הזמן אני מוקפת בהשראה שלא נגמרת על כל נושא שבעולם, מכל מילה יש לי סיפור מכל משפט ואני תמיד עם עט ודף. הכתיבה פשוט "רודפת" אותי - או שמא הדמיון. תמיד במערכות יחסים לפני שנים, כשעוד לא הבנתי שאני יוצרת, היו אומרים לי בני זוגי, תפסיקי לדמיין, את חיה בסרטים [לענין הזוגיות] כלומר, זה היה פוגע בי בזוגיות כי הייתי כל הזמן חושבת על אם ואיך ולמה אבל היום אני כבר לא כזאת אני היום נהנית נטו מכל השפע שנותן הייקום באשר הוא ולא מחטטת, אלא מבינה נטו שהיצירה אמורה ללבוא לקרואתי ולא להזיק לי. בשורה תחתונה, תמיד, אבל תמיד איך שאני שמה את הראש בלילה, רצים לי בראש סיפורים מדהימים ולא רק סיפורים, אלא סגנון סיפורי שאני ממהרת לקום ולרשום [זה קשה כי אני לפעמים מסטולית מעייפות] אבל אני מהר רושמת, ויום למחרת מקלידה ומקריאה לחברה או מישהו אובייקטיבי, ותמיד אני שומעת את המשפט שאומר "מאיפה את מביאה את הסגנון הזה, מאיפה המילים האלה, מאיפה את מביאה את השילוב של המשפט עם הדמיון" והם לא אומרים סתם, אני מרגישה כי בלילה קורה לי משהו שלא קורה לי אף פעם. חלמתי להיות שנים מרצה, חלמתי להיות רקדנית, חלמתי להיות סופרת - מענין אותי מה מכל אלה אהיה ) אבל מה אתה אומר? מה בתכלס עלי לעשות עכשיו עם עצמי לענין הכתיבה? נרשמתי לסדנאות כתיבה ותמיד פרשתי כי הם לא חידשו לי. אגב, את הכתיבה למדתי במשך 10 שנים כל פעם קראתי ספרים והמון כדי ללמוד סגננות כתיבה, סגננות של הרבה כיוונים וכך בעצם פיתחתי את הכישורים שלי. [כשהייתי קוראת ספר עם כתיבה מדהימה הייתי מקנאה ורצה ליישם [קנאת סופרים תרבבה חוכמה] - אתה יכול עכשיו להגיד לי, תני לי קטע או סיפור לקרוא, אבל יהיה לך קשה להתרשם מזה, הכתיבה שלי מתבטאת בסיפורים ארוכים לא בקטנה, אבל בשורה תחתונה אני מאוד רוצה לכתוב בפורום, אבל שמתי לב שכאן כותבים יותר שירה מאשר סיפור... ושוב תודה שקראת אם קראת אם אתה חושב שאני צריכה לכתוב את מה שכתבתי כאן בפורום ולא אליך, תגיד לי ואכתוב שם, אם מספיק ששלחתי אליך אז אוקיי סבבה ואשמח לתגובה. תודה מהלב - שירי
את הכתוב כאן כתבתי למנהל הפורום אך לדעתו כדאי שאפרסם זאת כאן כדי שאולי מי מכם נמצא במקום שלי וילך עם זה לאן שירצה
)) אז אני מעתיקה מילה במילה את המסר שהיה מכוון אליו תודה: מראש סליחה אבל חשבתי אולי זה אישי מידי לפורום: ככה, נתקלתי לראשונה בפורום ושמחה להיות כאן. כותבת שנים למגירה ושוקדת על ספר נכון להיום - סיפור עלילה דמיוני שיצרתי. אני שואלת אותך מכיון שהבנתי שיש לך את זה, אז אולי ... אני מסוקרנת לדעת מה אתה שומע ממני או מבין ממני עכשיו. את הכתיבה הראשונה שלי עשיתי ביום הראשון של הפרידה מבעלי [אז - 8 שנים] לאחר אלימות קשה שהיתה באותו יום [עד אז לא כתבתי מעולם] - ומאז הצטברו אינספור כתבי יד אשר כתבתי 24 שעות ביממה, כל הזמן אני מוקפת בהשראה שלא נגמרת על כל נושא שבעולם, מכל מילה יש לי סיפור מכל משפט ואני תמיד עם עט ודף. הכתיבה פשוט "רודפת" אותי - או שמא הדמיון. תמיד במערכות יחסים לפני שנים, כשעוד לא הבנתי שאני יוצרת, היו אומרים לי בני זוגי, תפסיקי לדמיין, את חיה בסרטים [לענין הזוגיות] כלומר, זה היה פוגע בי בזוגיות כי הייתי כל הזמן חושבת על אם ואיך ולמה אבל היום אני כבר לא כזאת אני היום נהנית נטו מכל השפע שנותן הייקום באשר הוא ולא מחטטת, אלא מבינה נטו שהיצירה אמורה ללבוא לקרואתי ולא להזיק לי. בשורה תחתונה, תמיד, אבל תמיד איך שאני שמה את הראש בלילה, רצים לי בראש סיפורים מדהימים ולא רק סיפורים, אלא סגנון סיפורי שאני ממהרת לקום ולרשום [זה קשה כי אני לפעמים מסטולית מעייפות] אבל אני מהר רושמת, ויום למחרת מקלידה ומקריאה לחברה או מישהו אובייקטיבי, ותמיד אני שומעת את המשפט שאומר "מאיפה את מביאה את הסגנון הזה, מאיפה המילים האלה, מאיפה את מביאה את השילוב של המשפט עם הדמיון" והם לא אומרים סתם, אני מרגישה כי בלילה קורה לי משהו שלא קורה לי אף פעם. חלמתי להיות שנים מרצה, חלמתי להיות רקדנית, חלמתי להיות סופרת - מענין אותי מה מכל אלה אהיה ) אבל מה אתה אומר? מה בתכלס עלי לעשות עכשיו עם עצמי לענין הכתיבה? נרשמתי לסדנאות כתיבה ותמיד פרשתי כי הם לא חידשו לי. אגב, את הכתיבה למדתי במשך 10 שנים כל פעם קראתי ספרים והמון כדי ללמוד סגננות כתיבה, סגננות של הרבה כיוונים וכך בעצם פיתחתי את הכישורים שלי. [כשהייתי קוראת ספר עם כתיבה מדהימה הייתי מקנאה ורצה ליישם [קנאת סופרים תרבבה חוכמה] - אתה יכול עכשיו להגיד לי, תני לי קטע או סיפור לקרוא, אבל יהיה לך קשה להתרשם מזה, הכתיבה שלי מתבטאת בסיפורים ארוכים לא בקטנה, אבל בשורה תחתונה אני מאוד רוצה לכתוב בפורום, אבל שמתי לב שכאן כותבים יותר שירה מאשר סיפור... ושוב תודה שקראת אם קראת אם אתה חושב שאני צריכה לכתוב את מה שכתבתי כאן בפורום ולא אליך, תגיד לי ואכתוב שם, אם מספיק ששלחתי אליך אז אוקיי סבבה ואשמח לתגובה. תודה מהלב - שירי