דילמת החגים המוכרת מכה שוב.

[dori78]

דילמת החגים המוכרת מכה שוב.

שני הצדדים מזמינים אליהם, שני הצדדים ייעלבו אם לא תבואו.

לשמחתי לא נתקלתי בזה באופן אישי, אבל אני שומעת מסביבי הרבה התבטאויות לא נעימות בנושא.

אם בראש השנה יש 3 ימים, יש לנו שני זוגות הורים שכל אחד מהם רוצה לארח וגם איזו דודה - מתי בדיוק אמור הזוג להיות רק עם עצמו ועם ילדיו?

מכר שלי שהתחתן לא מזמן אמר לי:
"אצלנו בעדה אין בעיה עם זה, מההתחלה ברור שהגבר צריך ללכת עם אשתו".

אז מה קורה אצלכן בנושא?

 

[נומלה]

תכנון מוקדם מונע לחצים

בעצם יש שני חגים גדולים בשנה (ראש השנה ופסח) שאפשר לחלק אותם בין שתי המשפחות (ולהודיע הרבה לפני החג על החלוקה). לא חייבים להיות בחג הראשון במטולה ולרוץ יום אחריכן לבאר שבע. אפשר להיות בראש השנה אצל המשפחה של יוסף ובפסח אצל אמא של מטילדה. ובשנה הבאה הפוך, או שלא.
כששני בני הזוג מקשיבים לצרכים אחד של השני, הם יכולים לעמוד ביחד ולתכנן.
כמה להיות עם עצמנו? את זה קובעים לבד! ואם ההזמנה של הדודה חנה זו הזמנה אחת יותר מידי, אפשר פשוט להגיד לא.

 

[רזאי]

אנחנו תמיד בפסח אצל המשפחה שלי.

הם דתיים, וזה מאוד חשוב להם. במשפחה של בעלי חגגו את ליל הסדר רק כשהדור הקודם עוד היה בחיים. עכשיו כבר ממילא החג לא מעניין אותם. ההורים שלי היו מזמינים אותם בשמחה, אבל הם ממש לא מעוניינים בליל סדר ארוך ודתי.
כפיצוי, אני מזמינה אלי את המשפחה של בעלי בערב ראש השנה. בד"כ הם נשארים רק לארוחה, ולפעמים נשארים ללון עד הבוקר. בצהריים אנחנו עוברים אל ההורים שלי לסעודת חג ותשליך. חוץ מהשנים בהם גרנו בחו"ל, זה תמיד היה כך.
נראה לי שכשנגיע לכך שהבן שלי ילך בחלק מהחגים למשפחת זוגתו, נעביר חלק מהחגיגה ליום השני של החג.
תמיד אפשר למצוא פתרונות. לא צריך להעלב, ולא לריב.

 

[mykal]

איך קרה וקורה אצלינו--

אז ככה אני התיתמתי מאם די בתחילת נישואי,
יצא שבאופן קבוע אבי ואחותי שחיתה בבית--אח"כ בתחילת נישואיה--
התארחו אצלי בכל החגים.
אח"כ ילדי גדלו ונישאו ואבי היה עם בעית לב ולא טיפס על המדרגות אצלי--
התארח אצל אחותי וילדי אצלי---די בסבב ביניהם--מי שחגג עם הצד השני ומי שבא אצלינו.מעט פעמים יצא שכולם אצלינו --אבל כשקורה זה כיף גדול.
לא זוכרת ויכוחים בענין הזה.

 

[אמאשלשון]

דעתי הנושא

שרוב האנשים לא רוצים להיות בחג לבד ודווקא כן שמחים לארח ולהארח (במידה וכומובן מדובר במשפחות עם יחסים טובים)
מה כל כך נחמדד בלשבת לשלוחן חג זזוג הורים ושניים או שלושה ילדים?

בשביל ארוחות אינטמיות משפחתיות שכאלו יש את כל שאר ימות השנה, כל ערב וערב

לדעתי צריך פשוט לנסות לא לקפח אף צד בצורה הכי הגיונית שיש ושוב, אם זו משפחה נורמלית ומתפקדת ממש לא צריכה להיות בעיה.

 

[dori78]

אז זהו, שלא כולם רואים את זה כך.

אין לי עדיין ילדים אבל אני זוכרת מצוין את החגים ואת ההתנהלות הכללית בבית כילדה.

ארוחות הערב המשפחתיות לא כללו את אבי, מכיוון שהוא חזר מהעבודה בשעה שאני ואחותי כבר היינו בדרך למיטה, הרבה אחרי ארוחת הערב.
מרבית הזמן לאמי לא ממש היה זמן לדבר איתנו על היום שעבר ולא היינו רק אנחנו, משפחה, אלא שתי ילדות ואמא שפשוט מנסות לסיים את היום ברמה התפעולית.
להיות משפחה כמו שאני מתכוונת, מה שמכנים היום "זמן איכות" - זה התאפשר רק כשכולם היו בחופש - כלומר בחגים.

מעבר לזה - אני רואה בחגים גם עניין ערכי של מסורת ישראל, לא רק בליסה משותפת.
ולא, לא נראה לי שזה תפקיד של מערכת החינוך. ערכים שאני רוצה שיהיו לילדים שלי מתפקידי להנחיל להם.
לא תמיד בשולחן חג גדול אפשר לעשות את זה. במסגרת של משפחה מורחבת לא תמיד מתאים להסביר ולספר לילדים צעירים על מנהגי החג השונים.

ונניח שמבלים את ערב החג במסגרת משפחתית מורחבת, אצל אחד הצדדים.
מה אם דווקא בחג, כשכולם בחופש ונמצאים ביחד זה הזמן בו אני מעוניינת לבלות עם בן הזוג והילדים, בלי אנשים אחרים ?
מה אם לא בדיוק מתאים לי לדלג מארוחה אצל צד אחד לקפה ועוגה אצל הצד השני?

 

[mykal]

מבינה אותך מאוד,

אבל זו בחירה שלנו.
אני התיתמתי מאמי בגיל שבו הקמתי את משפחתי הגרעינית.
ואכן, 'חגגתי' אצלי בבית--לא עם שום צד, אבי ואחותי הוזמנו אלי.
הוריו הוזמנו והחליטו שלא--כי בנות אחרות שלהן באו אליהן.
וכן חגגנו בביתינו. היה כיף.
היום בחגים ילדי בוחרים אם רוצים לבוא או לא--מי שמעדיף עם ילדיו בביתו--שיערב לו.
&nbsp

 

[אמאשלשון]

זכותך להתבודד עם בן זוגך אף אחד לא יכול להכריח אתכם אחרת

ואם החג זה הזמן היחיד בו תוכלו להיות יחד אז שיהיה לכם בכיף אני לא מבינה מה בדיוק את רוצה לשמוע ממני.
אני לא מכירה אנשים שרוצים להיות לבד בחג
אנחנו מקפידים עד היום על לפחות מינימום שלוש ארוחות ערב משותפות בשבוע, לרוב, זה כמעט כל ערב, מאז שילדינו נולדו ועד היום כי יש לזה חשיבות עצומה. ככה שממש לא חסר לנו זמן איכות משפחתי, דווקא עם ההורים צריך יותר זמן איכות כי יום אחד את יודעת, הם לא יהיו פה ואז החגים במחיצתם כל כך יחסרו לך או שבעצם לך אולי לא כי נראה לי שאת מחפשת להתרחק.
אני יודעת שאני משתדלת ללקט כמה שיותר זמן עם ההורים שיהיו לי ולילדי כמה שיותר זכרונות.
אני ממש לא רואה בחגים בליסה משופתת והמסורת היא בדיוק מה ששולח אותי לחגוג עם המשפחה המורחבת ולא לבד בבית, המסורת והברכות מקבלים משמעות גדולה יותר כשהם נעשים במסגרת מורחבת שמחה ואוהבת
אני עד היום מתרפקת בגעגוע על סדר פסח אצל הסבא והסבתא בירושלים וראש השנה אצל סבתא שלי במושב
אני כל כך שמחה שהורי נתנו לי את החגים השמחים הללו עם המשפחה המורחבת( שגם ככה היא די קטנה) היה כיף.
האנשים האלו שאת לא מעוניינת לחגוג איתם הם האנשים שאני הכי אוהבת לחגוג איתם, ההורים שלי, הסבא והסבתא, אחים וכו' לא מחפשת לברוח מהם בחגים.
כשאתה חי חיים שאינם אובססבים אתה יודע לשלב הכל ביחד, אם בערב אכלנו ארוחת חג שמחה עם המשפחה אין שום מניעה למחרת להתארח אצל חברים או לנסוע לטייל, יש מקום להכל והכל בסדר.

 

[שוב מירי]

האמת היא שממש אין דילמה.

אנחנו משתדלים כמה שיותר להיות עם המשפחה המורחבת.
באופן כללי ערב פסח אצל ההורים שלו וערב ראה"ש אצל אמא שלי והיום למחרת אצל ההורים שלו.
והילדים שלי ממש מחכים לזה.
כשהם היו קטנים מאוד היה חשוב לנו להיות עם הסבים כמה שיותר, היום הם מבקשים את זה בעצם והבכור גם יוזם נסיעות לבד לסבים הרחוקים וגם ביקורים אצל הסבתא הקרובה.
&nbsp
יחד עם זאת זמן האיכות שלנו בהחלט לא מצטמצם לחגים. לצערי עם הצעיר רק לשבתות אבל לילדים שבבית יש זמן איתנו וכשהם היו קטנים גם היה להם זמן אלינו.
&nbsp
ממש לא הייתי רוצה מנהג שהבעל הולך עם אישתו, משמח את בעלי לחגוג עם ההורים שלו והאחים שלו ומאידך ישמח אותי לחגוג עם הבנים שלי ובעתיד עם הנשים והילדים שלהם ממש כמו עם הבת שלי ועם אמא שלי.
&nbsp