דילמת החזרה

morannt

New member
דילמת החזרה

היי , אני חיה כבר 9 שנים בלונדון והאמת היא שאני מאוד מאושרת פה יש לי כול מה שרציתי לעצמי ולמשפחה שלי חברים טובים אנגלים וישראלים ,רמת חיים טובה ופשוט נהנים מהשקט והשלווה שיש כאן ,אנגליה זו מדינה מאוד קלה לחיות בה אם אתה משתלב .
הילדים נולדו באנגליה כך שהם לא מכירים משהו אחר אבל נוצר סיטואוציה שאמי לא במצב בריאותי טוב ואנחנו מאוד קרובות כך שרע לי מאוד שאני לא יכולה להיות שם בשבילה ולא אין עוד אחים שיכולים לדאוג לה ממש וזה גורם לי לחשוב לארץ בצורה רצינית
אך כול פעם שאני מתחילה לחשוב על זה אני חושבת כמה החיים קשים בארץ כלכלית ,מנטלית וזה מרגיש ששום דבר לא השתנה לטובה מאז שעזבנו ואלי אפילו החמיר , אני כול כך אובדת עצות אני מפחדת שאני אחזור ואני פשוט אשנא את זה ואני לא אוכל לחזור כי זה צעד גדול מדיי בשביל לתזז ילדים ממדינה למדינה זה לא הוגן כלפיהם .
בעלי אומר לי שזו החלטה שלי שלו זה לו משנה איפה נחיה שזה יותר חושב לי שאני אחליט והמשפחה מתה שנחזור לארץ ,אבל אני לא אמורה להחליט לפי מה שטוב לי או שזה הופך אותי ליצור אנוכי.
בבקשה אני זקוקוה לכמה שיותר עצות ,דעות ,רעיונות איך להחליט מה לעשות .
המון תודה מראש לכולם
 

lor17

New member
אנחנו חוזרים

אנחנו חוזרים - גם אמא של אישתי וגם אמא שלי במצב בריאותי מדרדר ולי אין אחים שיטפלו באמא שלי, לכן ההחלטה נובעת מהרבה שיקולים אבל החוסר במשפחה הוא מאוד קשה
 

osnatbaryosef

New member
קשה לחזור, קשה להשאר...

זה נשמע ממש כמו משפט שלמה. המחיר של החזרה הוא לא רק כלכלי אלא גם מה זה עושה, למשל, לילדים. אני לא חושבת שאפשר לנסוע ולחזור ולנסוע בלי לגרום להם נזק גדול. מצד שני, ברור שכשההורים זקוקים לנו הרבה שיקולים מתגמדים. האם חשבת על האפשרות לנסות פתרון שלישי? למשל: להיות על הקו לעיתים קרובות יותר, בהנחה שאמא מסודרת בבית מוגן או אבות או עם מטפלת. זה לא אידיאלי וזה לא זול, אבל זה לא מחייב עקירה של כל המשפחה ונראה שממש אין לך חשק לעזוב. אני מניחה שאי אפשר להביא את אמא אליך, כי גם זה פתרון אפשרי. לא קל...
 
"אל תשליכני לעט זקנה"

זה פתגם מהסידור.

זה פתגם שאומר הכל. אין צורך להסביר.

נכון שלוותר על חיים נוחים וחברים [ואני מבינה את זה לגמרי- זה קשה. כאן מדובר באמא שלך. אין פה דילמה. זה לא דילמה..אני רואה בזה חובה במיוחד שאין אדם אחר קרוב שיכול לטפל באמא.

לחזור לחיים הנוחים באנגליה תמיד אפשר. אמא יש רק אחת.
 

morannt

New member
מסכימה אבל ...

את צודקת לחלוטין שיש רק אמא אחת, אך אם שנבצע את המעבר אין דרך חזרה בטח לא עם ילדים ובתי ספר לכן ההיסוס והאמת שיש לי אח רק שהוא לא יעיל במיוחד כול כך אז אני לא ממש מחשיבה אותו .
באיזה שלב את נמצאת? יש לך רעיון איך להתמודד בצורה טובה יותר עם חזרה לארץ. תודה!!
 

בקר12

New member
אני אישית חושב שלילדים ישראלים יותר טוב לגדול

בארץ (בהנחה שהם מגיעים בגיל מוקדם יחסית כלומר עדיין בבית ספר יסודי)
 
אין כאן דילמה

היכן שאני נמצאת כבר לא רלוונטי.

העיצה שלי:
1. באופן כללי, מבחינה חברתית, תרבותית- ילדים ישראלים שגודלים בארץ, גודלים מאושרים יותר ובלי משבר זהות בעתיד.
[שימי לב למה שאני אמרתי כאן]
2. מבחינת לימודים? עד סוף התיכון אני חושבת שיש מקום רב לשיפור בבתי ספר בארץ , וגם מבחינת האלימות. חל שיפור מאז
שנת 2000.
3. לגבי ההורים..תלוי בכסף שיש לכם, תלוי במקצוע שיש לכם..משום שלמשור על רמת חיים כמו שהיתה לכם..קשה. הכסף בורח בארץ בלי לשים לב. מאוד קל להשתכנע להכנס למינוס. "מסגרת".

אבל מה שהכי חשוב..שאם לא תעשי :
זה לדאוג לשאמא שלך. אם לא תעשי את תצתערי כל החיים שלך שהיית כל כך מרוכזת בעצמך ושכחת שיש מה שניקרא ערך עליון על כל מותרות חומרית: וזה המשפחה שלך..הכי קרובה אליך שזו אמא שלך.- שום שיקול לא עומד כנגד במיוחד שאין לך שם קרובי משפחה אחרים שיטפלו בה. יותר מזה?
 

alantan

New member
הכל נכון, אבל לחזור אי אפשר לאנגליה

ילדים זקוקים לבסיס יציב, למקום שאפשר לקרוא לו בית. נכון שילדים הם סתגלתנים, אבל אפילו מעבר פעם אחת בגיל שהוא מעל 3-4 עשוי לזרוע תחושה של חוסר יציבות פנימי שנשאר לכל החיים. לא כל שכן אם מחזירים את הילד שוב אחרי חמש או עשר שנים.

זה לא רק דבר רע, אבל זה גם לא דבר קל לחיות איתו. אפשר ללמוד עוד על התופעה כאן:
http://en.wikipedia.org/wiki/Third_culture_kid
http://www.tckworld.com/

לדעתי עדיף לקבל החלטה לפני גיל 5-6, וההחלטה הזו צריכה להיות סופית.
 

7575

New member
זה לא דבר פשוט

כאחד שחי בגרמניה כבר הרבה מאוד שנים,וגם לי יש אמא שבעצם היא היום חולה סיעודית,זה קורע,אבל בעצם אני מנהל את כל הטיפול שלה מכאן,בעידן של היום למיקום הגאוגרפי יש פחות חשיבות,יש לי עובדת זרה מעולה,אפשר לבצע העבורת בנקאיות לכל מי שצריך לשלם לו,התקשורת קלה,אני מעודכן יום יום בכל מה שקורה,זה לא הדבר האמיתי אבל זה אפשרי, לילדים אסור לשכוח את הוריהם אבל הם צריכים גם לחיות את חייהם.
 

itaym02

New member


 
עובדת זרה

עובדת זרה מול הבן שלה
עובדת זרה מול הבן שלה
עובדת זרה מול הבן שלה
עובדת זרה מול הבן שלה
עובדת זרה מול הבן שלה
עובדת זרה מול הבן שלה
עובדת זרה מול הבן שלה

כמה שזה מזעזע...
 

itaym02

New member
יחזור לארץ, יאבד פרנסה, מה אז? מי יעזור אז?

קצת מחשבה, החיים לא כאלו פשוטים.
מי יותר חשוב לך, הילדים שלך, או ההורים שלך?
 

7575

New member
אני רואה את גדולה בתורה

את הפסוק ""עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד"". את מכירה, מה אני אמור לעשות, לעזוב את כל חיי לחזור לבית אימי ולהחליף לה חיתולים שגם כך אם אינני טועה אסור לי על פי מה שכתוב בסידורים שלך .תעזבי אותנו בשקט
 

morannt

New member
מבינה אותך כול כך

אני חושבת גם על האפשרות שלך להביא מישהו שיעזור לה, למזלי היא עדיין לא במצב כרוני אבל זה יגיע לזה סביר להניח יותר מהר ממה שנדמה לי .
אני חייבת להודות שאחריי התגובות של כולם עד כה זה גורם להיות עם עוד ספקות לכול הכיוונים וגורם לי להבין שאין תשובה טובה אחת .
 
כל כך עצוב

זה עצוב, כי אין פתרון שיהיה טוב לכולם במצב הזה.
אם את אומרת שהמצב שלה מתדרדר אז אולי הפתרון הוא שרק את תבואי לכמה חודשים לארץ. תדמייני את המצב הגרוע והעצוב מכל, תעקרי את כל משפחתך ותעברו לארץ (אני אומרת "תעקרי" כי פשוט נשמע שזה משהו שהמשפחה לא רוצה לעשות ותצטרכו לעשות את זה בכוח ולא בשמחה גדולה), וכמה חודשים אחרי שתטפלי בחום ובמסירות באמא שלך היא תמות, מה אז? תיהיו בארץ עם כל הקשיים של המעבר ובעצם כל מה שתרצו זה להיות באנגליה (כי הסיבה שבגללה עברתם כבר לא לידכם), נשמע לי מתכון לכשלון עצוב.
אני חושבת שבשביל לעבור/לחזור לארץ צריך הרבה סיבות טובות והרבה מאד כוח רצון, השנה הראשונה קשה, ההתמודדויות עם דברים חדשים קשים לכם ולילדים ואם זה לא נעשה עם הרבה אופטימיות ושלמות עם המעבר, יהיה עוד יותר קשה.

רק בריאות
 
"אמא אחת תטפל ב 12 ילדים ו 12 ילדים לא

יטפלו באמא אחת"

גם את זה אתם מכירים?

פשוט מזעזע אותי לראות איך יש כאן בכלל דילמה.
לחיים הנוחים תמיד אפשר לחזור. הייתי באותו מצב. ויישמתי את מה שאני אומרת. לא תעשו..תצתערו אחר כך כל החיים.
לא עוזבים הורים בעת זקנה. במיוחד שהם חולים. זו דעתי הפרטית. קחי את זה לאן שנוח לך.
 
למעלה