דימוי עצמי לבין הפרעות אכילה

דימוי עצמי לבין הפרעות אכילה

הבת המקסימה שלי בת 10 בזמן האחרון נימצאת המון מול המראה ומטבטאת במילים קשות על המראה החיצוני שלה שהיא שמנה ויש לה בטן מכוערת למרות שהיא במשקל והגובהה הנכונים לפי הבדיקות הרופא אבל לא בהשוואה לחברות היא מרבה ללשבוש בגדים רחבים ואף שתי שכבות אני חוששת שמשהו מתבשל מבלי שתהיה לי שליטה על כך מה עושים?
 
לעינת שלום

ראשית תודה על ההיתייחסות. כשאני שומעת אותה אומרת את הדברים הללו אני לא מתעלמת ומנסה להסביר לה שזה שיש בנות רזות מידי זה לא עושה אותה שמנה ואני תמיד מחמיאה לה על איך שהיא ניראת ואומרת לה כמה שהיא יפה ועדיין שום דבר לא עוזר היא מחליפה כמה פעמים בגדים ואפילו לוקחת בגדים מהארון שלי חשוב לי לציין שהשנה ילדתי ומיכל מאד מקנאה ואפילו אומרת את זה
 
עידוד- מלאכת אומנות נרכשת

שלום דניאלה, הספרות המקצועית מתיחסת היום לילדים החל מגיל 9 כמתבגרים. חלק ממאפייני הגיל זה להיות עסוקים בדימוי הגוף, לעמוד מול המראה ולבחון עצמם נוכח השינויים. לגיל ההתבגרות מאפיינים נוספים כמו: שינויי קיצוניים במצב הרוח, ראיית עולם דרך משקפיים שחורים או לבנים - לא רואים את גווני הביניים ועוד. מומלץ ללמוד /לקרוא על מאפייני הגיל. זה טבעי , זה מרגיע. מה תפקידנו ? להיות איתם, ובעיקר כפי שאת מנסה לעשות לעודד אותם. עידוד זו מלאכת אומנות נרכשת. חשוב להתאים את העידוד לאדם אותו אנו חפצים לעודד. חשוב לעודד בעיתוי מתאים, ברגישות. מחמאות, סופרלטיביים, ניסיונות לשכנע את האדם( כגון להגיד לו שהוא יפה כשהוא אינו חש כך) נופלים על אזניים ערלות, נתפשים כלא אמינים ומזוייפים. נערים עונים לשריקה מזוייפת בתסכול, בחוסר אמון, באכזבה, בהדיפה ובכעס. חשוב לעודד בכנות, עם כוונה. תוכלי למשל, להתייחס לפנימיות של הילדה, לשקף לה איזה אדם היא: חברותית, מעניינת, מתחשבת, אמפאטית... בנוגע לדימוי הגוף רצוי לא להסמיך את ההארות לרגע בו הילדה מביעה אי שביעות רצון. אפשר להתיחס כאשר היא למשל, יוצאת לבושה בטוב טעם, ולומר משהו בנוסח : מוצא חן בעיני השילוב שבחרת. אני חושבת שיש עוד הרבה מה ללמוד בנושא זה. מה דעתך להצטרף לקבוצת הורים לומדת וללמוד את הנושא בהרחבה? עינת
 
אני אשמח מאד אם תמליצי לי על אחת

מהקבוצות הללו אני גרה באזור ירושלים
 
מזמינה אותך לצלצל

למכון אדלר שלוחת ירושליים ולקבל פרטים. בהצלחה, עינת
 
למעלה