דיסוננס

[אופק דגנית]

הוא קרה לזה דיסוננס
לא ידעתי שזה מה שכתבתי בשבריר של שנייה מעורפלת.

"היא פתחה את דלת
רואה אותו יושב על הספה בסלון
תוהה מתיי נכנס
הרי עדין לא נתנה לו מפתח לתוך ליבה.
מתבוננת בו שוב
מרגישה את שמלתה נושרת מגופה
מבטו שולף מתוכה את תשוקתה
היא עירומה מולו עומדת
איך נכנס?
מאיפה השיג מפתח?
ואיך פרץ ככה לתוך בייתה שלה?
היא רוצה להתקרב..
להגיע אליו
הרי הוא קרוב כאן ממש
מולה יושב על הספה בביתה שלה..
הצליח אכשהו להיכנס

היא מתקרבת עוד קצת..
וככול שהיא מתקרבת
הנוכחות והדמות שלו מתפוגגת..

זאת היא
שהכניסה אותו לביתה שלה..
זאת היא שנתנה לו מפתח לתוך ליבה
זאת היא שבהתקרבה יותר אליו
פוגגה את נוכחותו מתוך ליבה.."

 

[ManInMask]

איקרוס הסקרן לא הקשיב לעצת אביו והתקרב יותר מדי אל השמש. הקרניים שלה התיכו את כנפי השעווה שלו, והוא נפל לים וטבע.

היזהרי מלהתקרב יותר מדי, דגנית. שלא תישרף לך השמלה. שלא ייחרכו לך הכנפיים.

 

[ManInMask]

בוא אלי, אהובי,

השולחן כבר ערוך,

שוב אלי, מהות קיומי,

ממתינה אני בחיוך.



חזור הביתה, איש יקר,

כי קר,

ומתגעגעת אני לחיבוקך,

ועורגת אני למגע ידך,



אתה, אתה, אותך.



היכן אתה, מקווה שאני טועה,

זהו אתה – המשתקף במראה,

זו אהבה, הקורנת בעינה,

היכן אתה?



חזור אלי, אני שוכבת לבדי במיטה,

ומזילה עליך דמעה בודדה,

מחכה שתכניסני תחת כנפיך,

מחכה שתלטפני בידיך,

מחכה שתרעיף עלי את חוכמתך,

מחכה שתישק לי בשפתיך,

ולא נשרפת בי אהבתך,

כי אני איתך - - -



אך אתה, אהובי,

שוכן בקברך,

במיטת עולמיך,

וקץ הקצים של חייך,



ורק השתקפותך,

במראה המנופצת של לבי השבור.

 

[אופק דגנית]

זהו
אני מוציאה את המראה מחדר השינה הלילה .

 

[ManInMask]

זהו
אני מוציאה את המראה מחדר השינה הלילה .