עזרת הקבוצה בעליות...
בקיצור רב, משום שהדבר כבר הוסבר: גם בעליות יש משמעות לחסימת הרוח. היו עליות שבהן הייתה המהירות 30 קמ"ש ואפילו יותר. במהירויות שכאלה קל הרבה יותר לרכוב מאחורי רוכבים אחרים. קבוצתו של ארמסטרונג קובעת קצת אדיר הפוגע ביריבים שאינם יכולים לעמוד בו. כל חבר קבוצה נותן את כל מה שיש לו ויורד לנוח (משהו בדומה לרצים המכתיבים קצב ופורשים, רק שכאן יש יותר יתרונות להגנה על המוביל שלהם). כך נמנעת אפשרות של רוכבים אחרים לתקוף ולשבש את הקצב של לאנס, ולגרום לו להגיב להתקפות חוזרות. זה גם עושה סלקציה אדירה ביריביו ורבים מהם לא מגיעים כלל לקטעי ההכרעה. דבר נוסף הוא הצורך בשמירה על קצב קבוע וידוע מראש, בעזרת החברים לקבוצה, דבר המקל עליו במקרה של התקפות. עוד עניין הוא בסיוע במקרים כמו העברת מים, אוכל, עזרה במקרה של פנצ'ר או תקלה (אם הוא מתעכב מאחור הם יכולים לסייע לו לחזור לקבוצה). חשיבות גדולה יש לקבוצה בקטעים בהם הסיום אינו בעליה, או שיש כמה עליות וביניהן ירידות ו/או מישור: כפי שראינו ביום רביעי, קבוצתו של ארמסטרונג צימצמה את הפער בינו לבין וינוקורוב בירידה. בלעדיהם הוא היה צריך לעבוד קשה. אגב, מה שמדהים הוא שלארמסטרונג יש בד"כ יותר משלושה או ארבעה רוכבים. ביום שלישי ראינו תשעה רוכבים מגיעים לתחתית הפסגה האחרונה, אחרי שעברו פסגה בדרגה 1. לגבי סאבולדלי, השאלה היא אם הוא היה מצליח לנצח לבדו את הטור דה פראנס. אני חייב להגיד שאני חושב שלא. זה לא אומר שיש רק דרך אחת לנצח בטור. אפשר לנצח גם ללא תמיכה מקסימלית, כפי שהתרגלנו מדיסקאברי (usps לשעבר), אבל ללא תמיכה של הקבוצה קשה מאד להצליח.
