דיוק ואי דיוק
אין טעם לכתוב תגובה בפורום ברמת דיוק של מאמר מוזיקלוגי למי שבברור עושה את צעדיה הראשונים בהכרת באך. אם כבר מבקשים לעלות רמה אחת של דיוק אז דווקא כן חשוב לציין את עניין האותנטיות. העובדה שבאך לא כתב כמעט בוודאות את הסונטה המפורסמת ביותר שלו - זו עם הסיציליאנה הידועה - היא הרבה יותר משמעותית ממהי בדיוק הכותרת שלה, וזו לא הסונטה המפוקפקת היחידה. (כפסנתרן אתה יודע בודאי שסקרלאטי לא כתב אף סונטה. כל ה-555 הן esercizi - "תרגילים". אני, ד"א, מכיר את 3 הסונטות הראשונות של באך דווקא כסונטות לחליל וצ'מבלו קונצרטנטי ונדמה לי שבכלל אין הקפדה גדולה על ציון הכותרת המדויקת). בקשר לאובליגטו: שתי הצורות אפשריות: obbligato הוא הפרטיצ'יפיו של הפועל obbligare שנהוג היום אבל הצורה הנפוצה יותר במובן (ובתקופה) שרלבנטי לעינייננו היא הצורה שכתבתי. בכל אופן מה ששיעשע אותי ומשך את תשומת ליבי היה שיתופו של החתול בהרכב המוזיקלי, לא כל כך יכולת האיות של השואלת. אני לא מכיר את ההקלטה של הנטאי אבל אני רואה שהוא מנגן רק שתיים מתוך השש (פלוס הפרטיטה) ונדמה לי שהוא אפילו משמיט את הפרק האחרון בלה מז'ור. זה טוב אולי כבצוע שני, לא הייתי ממליץ על זה למי שמחפש סונטה מסוימת עם סיכוי של 2:3 לא למצוא אתה (אני בכלל חסיד גדול של לשמוע קודם כל את "כל ה..." ורק אח"כ להיות בררן, אם בכלל).