(תתכוננו לניתוח פלצני ומייגע) אפשר להתייחס...
לזה בשתי צורות: א. כאילו אנחנו מכירים את רונה או לפחות שמענו עליה ועל לסביותה, או ב. כאילו היא דוגמנית הבית האנונימית. במקרה הראשון, כל העמדה שלה אוטומטית תקבל קונוטציות לסביות, והעובדה שהיא שוכבת ליד שלומי לא מורידה ולא מעלה. במקרה השני, זה תלוי מי אנחנו ומה אנחנו רוצים לראות בתמונה. כמו שענבל הופמן אמרה: ה"זוגיות" בקטלוג מוציאה מהזוגות כל מני אינטראקציות, ואם אחת האפשרויות היא מבוכה- כאן ניכרת הרבה יותר מבוכה מאשר נינוחות זוגית. תראי את שלומי, שוכב לה על היד כאילו בטבעיות, אבל בעצם הגוף שלו מרוחק משלה, הראש מונח על היד הפרושה ולא במקום קרוב יותר כמו הכתף (שהיה דורש שכל הגוף יהיה צמוד). היד שלו נוגעת בה אבל לא עליה, והמבטים שלהם מודעים מאוד למצלמה. יש משהו מאוד מבוים ומסויג בתנוחה שלהם. רונה, אם כבר, נראית השלווה מבין השניים, אבל שימי לב שהיא גם בעמדה של שליטה יחסית אליו- הוא חוסה בצילה והיא מגוננת עליו, כמו על אח קטן. גם אם מסתכלים על זה מהזווית הזוגית-סטרייטית, מתקבל רושם פמיניסטי למדי (ולאו דווקא של רעיה-אם חלשה). גם הלבוש שלה, שהוא טום-בוי במובהק - וזה מקבל חיזוק בכך שגם שלומי לובש את אותו הבגד - תורם לתחושה הזאת. קשה לי להפריד בין רונה קינן ושלומי שבן, שאני מכירה ומעריכה, ובין התמונה. דווקא בגלל זה זאת תמונה מעניינת, כי היא מעמתת את שניהם אחד עם השני, ואותנו עם הכפילות של מוזיקאים שאנחנו מכירים/דוגמני פרסומת/אינדיווידואלים שהתחברו לשם צילום. *לרכישת סדרת ההרצאות צרו קשר עם מזכירות האוניברסיטה*