שלי~
במקום השישי שלי נמצאת
העונה החמישית. בהסתכלות כוללת עליה- נהניתי באמת רק מהפרק עם וינס, מהפרק עם קרייג ומהביסט בילואו, והפינאלה פשוט הייתה נוראית בעיניי. מעונה חמש לא נהניתי, ויותר מזה, בעיניי, היא לא מציגה את מאט במיטבו. למדנו להכיר את השחקן אחר כך ואני אישית יודעת להגיד שלמדתי להעריך אותו, אבל בשלב הזה עוד הייתי רחוקה ממרוצה.
במקום החמישי שלי נמצאת
העונה השלישית. כן, יש לה את הכפול הגאוני של היומן נייצ'ר (שעדיין מקריפ אותי בצפיות חוזרות...) ואת בלינק שהוא חביב, אבל בסך הכל היא יחסית פושרת בעיניי. מרת'ה היא לא הקאפ אוף טי שלי, במיוחד בהשוואה לשאר המלוות, ולכן זה גם לא תרם לעניין. עוד דבר- עונה 3 בצפיות חוזרות מרגישה לי הרבה יותר כבדה מ2 ו4 שלידה, וזה קצת מציק לי, אולי בגלל זה אני אוהבת אותה פחות.
במקום הרביעי, ובהרבה אהבה, אני אמקם את
העונה הראשונה, ולו רק בגלל שלמדתי להעריך אותה הרבה יותר אחרי שהתאהבתי בסדרה. בצפייה ראשונה, אני מודה, היא קרטעה לי קצת בהתחלה ולקח לה זמן להתייצב, אבל אחרי שהתעמקתי לתוך תקופת דיוויד, לומדים להעריך מאוד את הראשונה והיא נורא כיפית. הכפול של אמפטי צ'יילד מקסים (וג'ק! הו ג'ק
) ובכלל יש בה רגעים נפלאים. אקלסטון באמת מעולה, וחבל לי בשביל מי שמדלג עליו כי הוא באמת מקסים.
במקום השלישי שלי היא
העונה השישית, עם הרבה גיבוי מאחוריה. המשחק של מאט היה בה מקסים בעיניי, שיפור מטורף מהעונה החמישית. בהתחלה חשבתי שלא אהבתי אותו בחמישית כי לא הצלחתי להתנתק מדיוויד בתור הדוקטור שלי, אבל גם בצפייה חוזרת אני לא מאוד אוהבת את חמש, ונהנית מאוד משש. יש בה פרקים נפלאים לחזק אותה (ובמיוחד, בשבילי, 4-7-8-13) והיא כיפית נורא. עונה 6 היא שגרמה לי להעריך את מאט, אז אני מרוצה ממנה מאוד.
במקום השני (והאהוב והמכובד והנפלא, שמציב את התחרות הכי קשה בעולם...)
העונה השנייה. וול, העונה השנייה נהדרת בעיניי בכל פרספקטיבה. דיוויד מרהיב ומבריק להפליא, אפילו את רוז חיבבתי בה מאוד, וקווי העלילה שלה מצד אחד כיפיים ומהצד השני מרגשים מאוד. The girl in the fireplace הוא הפרק הראשון שראיתי של הסדרה (ובדיעבד, אחלה פרק לראות בתור פרק ראשון!) והוא כיפי ונפלא ועדיין אחד האהובים עליי, ויש את דומסדיי הנפלא. בין רפרנסים משעשעים ובדיחות מגניבות לסצנות מרגשות ועצובות- עונה 2 מצליחה לעשות את הכל.
וזה משאיר במקום הראשון את
העונה הרביעית!
דיוויד הוא הדוקטור האהוב עליי. דונה היא המלווה האהובה עליי. ריבר היא הדמות האהובה עליי בכללי. עונה ארבע נהדרת. אין לי דבר אחד רע להגיד עליה. אני יכולה לקום באיזה יום פנוי שיש לי בבוקר ופשוט להחליט לראות את כולה ברצף. יום ההולדת שלי קרב ואני הולכת להקרין בו את פרטנרס אין קריים, כנראה, כי הוא מייצג את כל מה שאני אוהבת בסדרה הזו. עונה ארבע היא האהובה עליי ויש בה את כל מה שגרם לי לאהוב את דוקטור הו מלכתחילה. הדוקטור מבריק, המלווה שלו היא סתם אחת ומצד שני האישה הכי חשובה ביקום, וביחד הם עושים שטויות נפלאות ודברים קשים, and they have the best of times.