די..אני חייבת עזרה כבר!!

[osnat b t]

די..אני חייבת עזרה כבר!!

הבת של-תהיה בת 3 עוד חודש, החלה לאחרונה בשגעון בגדים מטורף.... זה התחיל בכךשהיא טענה שהיא כבר לא אוהבת מכנסיים, רק חצאיות ושמלות, זה לא היה נראה לי חריג, אז זרמתי איתה.. חשבתי שזה יעבור. המשיך בכך שמשמהי מהגן שלה הגיע עם חצאית מיני-ג'ינס, ומאז...כל מה שהיא מוכנה ללבוש זה רק מיני ג'ינס, בהתחלה לא היה כ"כ אכפת לי, אבל לאחרונה זה נהיה ממש כרוני, היא לא מוכנה ללבוש שום בגד אחר מהארון (ובתור ה"בכורה" יש לה ארון מפוצץ עם מבחר בגדים....) רק את המיני ג'ינס, ניסיתי להעלים אותן מהארון, אבל זה כל פעם סרט מחדש, וכמה שאני מנסה להסביר יפה, ללכת איתה לחנות בגדים לקנות דברים שאולי היא אוהבת, היא ישר ניגשת למדפי הג'ינס ומחפשת משהו מיני.. (אגב- אני בכלל לא בכיוונים של מיני, ככה שממני אין לה ממש דוגמא) זה נהיה כבר בלתי נסבל, כל בוקר המריבה על הבגדים, אני מנסה להכין איתה ביחד בערב את הבגד לגן, וגם אז זה נהיה ברט אחד ארוך..ואני מתייאשת. אין לי מושג מה אני אמורה לעשות עוד, איך לעצור את הטמטום הזה? ולגרום לה כן ללבוש את שאר הגדים שבארון?!?! אמא מיואשת!!

 

[survivorrr]

אם ככה בגיל 3, מה יהיה בגיל 13?

אמרת נכון - צריך לעצור את הטמטום. דבר שני - אני תמיד אומר שהבעיה (והפתרון) לא נמצאים אצל הילדים אלא לעולם אצל ההורים. דבר שלישי - היא בודקת גבולות ואת לא שמה לה גבול. במצב כפי שאת מתארת צריך פלוגה של משמר הגבול. אין? אז אבא ואמא. אין ברירה. כפי שאני מבין מהמכתב, את מנסה לרצות אותה (לעשות אותה מרוצה). אין צורך להגזים. אם היא לא מרוצה אז לא צריך. אם היא בוכה (היא לא באמת בוכה. היא מוחה) שתבכה. ילד עוד לא מת מזה. אז את מכינה בגדים. איתה (עדיף) או בלעדיה - והיא חייבת להבין את זה. אם היא לא תשתף איתך פעולה עם דרישה ראשונה - את הולכת לבחור לבד. אין רוורס. מרגע שבחרת היא לא יכולה לשנות. גם אם היא שוב תיבכה (ולמעשה שוב תימחה) תגידי לה שהיתה לה ברירה לבחור איתך כשהצעת לה. לא רצתה - אז זה מה יש. אל תדאגי . ילדים מבינים היטב כאלה דברים. כאן את צריכה סבלנות - והרבה. היא יכולה לצרוח עד מחרתיים. את לא זזה מעמדתך. צריך סבלנות ועצבים. אבל היא חייבת ללמוד ולראות שאין שום אפשרות שאת תיכנעי או תקחי רוורס כשהיא תגביר ווליום או תוסיף כל מיני הצגות. כשהיא תראה שזה לא עוזר היא תפסיק. את חייבת להיות עיקבית ונחושה. מרגע שבחרת - זהו זה. בבוקר היא תלבש את זה. לא רוצה? "אז תלכי מצידי לגן עם פיג'מה". ואז את מסובבת את הגב ויוצאת מהחדר. צרחות עד לב השמים אבל זה לא יעזור לה. בסופו של דבר היא תראה שאין לה ברירה. אז נכון שאולי תאחרי יום אחד לעבודה. העבודה איננה ארנבת. היא לא תברח. ההשקעה שווה את התוצאה. האמיני לי שיום אחד או שניים של עיקביות והתופעה תיעלם. למה? מנהלת הפורום אמרה כבר (ואני מצטט דברים חכמים): ילדים לא עושים פעולות סרק. רק פעולות מניבות. כשהיא תיראה שהמניפולציה שלה היא פעולת סרק (כי אין התוצאה הרצויה) היא תפסיק. בהצלחה ורק עיקביות ועיקביות