די, אני פשוט חייב להתפרק איפשהו

[Ambious]

די, אני פשוט חייב להתפרק איפשהו

די, אני פשוט..... מה אני אגיד לכם. חשבתי שהנה סוף סוף גם לי זה יקרה ואחרי שנים של סבל וכאב גם לי יהיה קצת אושר שכולם מבטיחים לי שמגיע לי, אבל כנראה שלא. כנראה שאני פשוט לא מסוגל להיות מאושר. הדבר היחידי שמחזיק אותי איכשהו בחיים זה הכדורים שאני מקבל כבר שנה שלמה, והם מונעים ממני להגיע למצב קטטוני, אבל חוץ מהם.... לא הרבה. הייתי במצב טוב - כבר יותר מחצי שנה שהייתי במצב ממש ממש טוב! חייתי, התקדמתי, יצרתי קשרים, יצאתי, נהניתי מהחיים, אהבתי את החיים, והנה פתאום בשבוע האחרון קרה משהו נהדר, משהו שלא קרה לי כבר הרבה מאד זמן, וקרה הפעם בנסיבות שונות לחלוטין מבד"כ - הפעם האמנתי בעצמי מספיק כדי לתת לזה לקרות, האמנתי שהנה - עברתי את המשבר הכי גדול בחיים שלי לפני שנה ופתאום הכל מתחיל להסתדר - אולי גם זה יסתדר, אולי גם זה ילך לי, אולי - רק אולי גם זה יכול לעבוד. ובמשך השבוע האחרון ככל שעבר הזמן נראה היה יותר ויותר שזזה זה, שהנה סוף סוף גם לי זה יקרה, ואז אני אמצא את האושר - הפעם אפילו היתה תקווה גדולה יותר - פתאום היה נראה שהכל נהיה אפילו יותר טוב מתמיד, שהכל מסתדר, שהנה החתיכה האחרונה בפאזל נכנסת למקום... ואז הכל התפרק. ולא משנה כרגע למה - כלומר... החתיכה האחרונה הזאת זה לא מה שמשנה, זה גם לא הקש ששבר את גב הגמל כי גב הגמל כבר היה שבור. אבל אחרי שהוא נשבר הוא התחיל להחלים, והגמל בדק לאט לאט כמה קש הוא יכול לשאת בכל שלב של ההחלמה שלה, ופעם אחת הוא פשוט התלהב יותר מדי והגב נשבר שוב. פתאום שוב אני מרגיש את התחושות שהרגשתי אז - לפני שנה - שאין יותר טעם לכלום. פתאום שוב אני מרגיש את הכל מצטמצם - פתאום לשום דבר אין טעם, שום דבר לא מעניין אותי יותר - אני לא רוצה לישון, ולא רוצה להיות ער - אני לא רוצה לעשות שום דבר - ולא רוצה לעשות כלום.... אני פשוט לא רוצה. הכל נהיה חסר תועלת, חסר כוון, חסר.... פשוט חסר. והכי גרוע הוא שאין לי מה לעשות בנידון. אין לי כוח לקחת את עצמי בידיים ולצאת מזה, פשוט אני לא מסוגל. אין לי כח לכלום. אין לי רצון לכלום. בשניה חזרתי אחורה כמעט שנה. אבל אני גם לא ממש יכול לקבל תמיכה מקצועית, כי בגלל מה שהיה שנה שעברה - אם אני רק פותח את הפה יזרקו אותי למחלקה פתוחה או מחלקה סגורה או מחלקה יומית או מה שלא יבוא להם בראש הפעם - ואני פשוט לא מסוגל לזה. אני לא אתן לאף אחד לזרוק אותי למקום כזה - פתוח או סגור, יומי או לא. אני לא יודע מה לעשות עם עצמי הלאה. אני לא יודע מה להגיד, לא יודע אפילו מה לכתוב הלאה. אין לי כלכך מה. פשוט שדי, נמאס לי. נמאס לי שאיכשהו תמיד לא משנה מה קורה בסוף אני נופל למטה. והדרך למטה תמיד כלכך קצרה. הדרך למעלה כלכך קשה.... אני לא יודע אם יש לי כח אליה שוב. אני לא יודע אם יש טעם לעלות שוב למעלה, אם בסוף תמיד מוצאים את עצמך בתחתית. אני פושט תקוע - לא יודע מה לעשות עם עצמי. אני מפחד ללכת לישון, ומפחד להשאר ער. אני אל רוצה לעשות כלום - אבל מפחיד אותי המחשב של להתנתק לגמרי מהעולם ומעצמי. אני פשוט לא יכול לעבור את כל זה שוב - לא יכול! לא יכול לא יכול לא יכול! פעם שעברה נהרסו לי החיים בגלל זה, לצמיתות - בצורה בלתי ניתנת לתיקון. הפעם זה רק יהיה גרוע יותר, הפעם כל מה שהצלחתי להציל מפעם קודמת ילך קפוט, אם אני אתן לזה להשתלט עלי חזרה. אסור לי לתת לזה לשתלט עלי. אבל פשוט אין לי כח להלחם בזה, אני שוכב מת על הרצפה (מטאפורית) ואין לי כח להחלם, פשוט אין אין אין. אני אשאר פה עד שמישהו יבוא להרים אותי, אם בכלל. ואם לא, אני פשוט ארקב פה עד שכבר לא יהיה מה להרים, אם בכלל.

 

[buffgirl]

אני לא יודעת מה להגיד, אבל ../images/Emo24.gif

ואם אתה צריך אותי, אם אתה צריך לדבר לפרוק את כל הצרות שלך, אתה מוזמן להפיל הכל עליי. אני אנסה לעזור כמה שאפשר. נכון, אני לא תחליף לעזרה מקצועית, אבל לוקחים מה שיש, נכון? אני מקווה שתרגיש יותר טוב ושהמצב שלך ישתפר ובקרוב מאוד. אוהבת המון!

 

[סירופ מייפל מקולקל]

אתה מרגיש עכשיו איך הרגשת אז,

תנסה לחשוב איך תרגיש כשתצא מזה שוב. בעיקר כי תצא מזה פעם נוספת. גם את רומא לא בנו ביום אחד, וטיפה חודרת לסלע באמצעות כוח ההתמדה ובלה בלה בלה - ובשורה התחתונה של כל הקלישאות [הדביליות אך נכונות להפליא] גם אם הפאזל שלך התפרק, לפחות עכשיו אתה יודע איך התמונה אמורה להראות בכללותה. לשחזר אותה זו אמנם עבודה קשה, אבל לא בלתי אפשרית - כבר עשית אותה פעם.

 

[SHEX]

|גלו| תשמע...

אני מנסה לגשש קצת ולהבין, אבל אני לא יודע עד כמה אני מבין. בכל מקרה, אני בדיוק במצב זהה לשלך לאחרונה. ואני בדיוק שבוע מאושר. ראית אותי בקולה, לא יודע אם שמת לב או לא, אבל הייתי בתחתית ורצ יתי ללכת הביתה ולא נתנו לי והייתי ככה || קרוב לעשות את השטות הכי גדולה שעשיתי בחיים פעם שניה וטלפון מניץ מנע את זה. אז שוב, אני ממש מזדהה עם הכל. הרצון לישון אבל לא לישון שניה, הרצון להעלם, הרצון להתנתק מהכל, כולל החברים, המחשב, הפורומים, למרות שרק הם מה שיכול להחזיק אותנו. וזה הכי חשוב לזכור. לזכור שתמיד יש מי שדואג לנו וכמה אגוסאיסטי יהיה מצידנו לוותר על עצמו ולעצמנו במקום להתמודד. זו בריחה. והכי טוב והכי בריא והכי נכון, לדבר ודלבר ולדבר. ולהנות. עם חברים. גם אם זה קשה וגם אם צריך שיכריחו אותנו, חשוב לצאת ולהתמודד עם הח יים. בקיצור, אני יכול להמשיך ולכתוב שעה ואני לא יודע עד כמה זה יעזור, אבל רצה הגורל ויצא שאנחנו גרים 2 דקות אחד מהשני ,יש לנו הרבה במשותף, כן אני אולי קצת צעיר יותר ממך אבל אני מאמין שיש לנו המון במשותף ותכלס, גיל זה משו מנטלי ואנחנו דיי באותו מקום בחיים. אני מאד אשמח להפגש איתך איזה יום השבוע או אפילו ביום כיפור לבוא אליך ברגל ולשבת ולדבר. ולהפוך את זה למשהו קבוע. חברים חדשים זה תמיד כיף, ולשם שינוי אחד בעיר שלי יהיה נחמד.

דבר איתי, בבקשה.

 

[שוקו פריך]

אני לא יודעת מה להגיד לך,

אני מכירה את זה מספיק מקרוב, אולי לא באותה עוצמה, אבל מקרוב. חבל שאני לא יכולה לחבק אותך עכשיו, ושאין לי שום דבר חכם להגיד

.

 

[יעל ניסן]

ת'אמת -

יש לי הרבה מה להגיד לך - אבל אני לא יודעת אם רק רצית לפרוק או גם רצית לשמוע. הכי מעצבן זה לשמוע משהו כשלא רוצים. יש לי אליך שתי שאלות: 1- מה אתה רוצה בעצם 2- מה עוזר לך בדרך כלל ובכלל שמתי לב בזמן האחרון (לא רק פה, גם בפורומים אחרים) שיש משהו מאוד בולט בכתיבה הזו בה התמה המרכזית היא "די, די, נמאס לי, אני לא יכול/ה יותר, אין לי כוח" שמתי לב שבין השורות מתנסח איזה רצון "להגיע" לסוג של מנוחה ונחלה, משהו סטטי, הישג כלשהו שממנו אפשר להתחיל לנוח או לפחות לשמור על ההישג שלא יזוז. ואתם יודעים משהו? החיים לא בנויים ככה שמחכים או סובלים עד שמגיעים לאיזה יעד - וזהו...אפשר עכשיו לנוח. החיים בנויים ככה שצריך לשים לב לדרך. היעדים הם רק עצירות ביניים על הדרך הזו.